פסק-דין בתיק ע"נ 15853-08-10

הערעור וטענות הצדדים

1. לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 10/11/08 בה נדחתה תביעת המערערת להכרה בה כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: " חוק הנכים"), מהטעם שאין קשר של גרימה או החמרה בין תנאי השרות למחלת הקרוהן של המעי הדק ממנה סובלת, ו/או אחור באבחון.

2. המערערת ילידת 86 התגייסה ב-2005 ללא כל בעיה רפואית הנוגעת לערעור דנן. בעת שרותה באיו"ש, סבלה לטענתה, מיחס קשה ממפקדתה לאחר שהתלוננה בפניה כי היא מפחדת לשרת בבסיס. גם מבחינת התנאים הסביבתיים לא הצליחה לישון בגלל קולות ירי ונדרשה לשעות עבודה קשות, בתנאי תברואה הקשים.

לטענתה, כעשרה חודשים לאחר הגיוס החלה לסבול מבעיות בעיכול שהתבטאו בכאבי בטן, שלשולים וירידה במשקל. למרות חומרת הסימפטומים שכללו שלשולים דמיים וירידה במשקל הרופאים ביחידה קבעו כי מדובר בתסמונת המעי הרגיש.

לאחר תלונות הורד הפרופיל ל- 45 המערערת סופחה לר"מ 2 ועברה לשרת ברמת דוד.

רק לאחר שהוריה התערבו הגיעה המערערת לבי"ח 10 ולאחר מכן למכון גסטרו ברמב"ם וביולי 2007 אובחנה כסובלת מקרוהן נקבע לה פרופיל 21 והיא שוחררה.

המערערת אובחנה רק שנה לאחר שהתלוננה. היא סובלת מהפרעות קשות במחזור ובדרכי השתן עם חשד לפיסטולה בשלפוחית השתן.

3. לתמיכה בערעורה צירפה המערערת חוו"ד פרופ' רטן מיום 17/05/09 וחוו"ד משלימה מיום 13/07/10 לפיהן מיד עם תלונותיה ב-2006 ומשאלה לא חלפו, כל רופא סביר היה צריך להעמיק את הבדיקה ולהפנותה לקולונוסקופיה. משלא נעשה בירור מקיף ומעמיק והואיל והמחלה אובחנה רק ביולי 2007 יש לראות בכך אחור לא סביר באבחון.

על פי חוות דעתו, אין מדדים מדויקים הקושרים את עצמת חומרת המחלה לזמן האבחון ומהות הטיפול אך כל קלינאי מנוסה המטפל בחולים נתקל בקשר ישיר בין פעילות המחלה למהירות התגובה לתרופות. טיפול מהיר ונכון יכול למנוע סיבוכים בשלבים מאוחרים יותר כגון - פיסטולות, היצרות, מצבי תת ספיגה ועוד. במקרה דנן מהלך המחלה הסתבך בהפרעות קשות במחזור, הפרעות בתפקודי כבד וחשד לפיסטולה בשלפוחית השתן. תופעות אלו קרוב לודאי היו נמנעות או נדחות אילו מחלתה הייתה מתגלה בזמן ומטופלת מיידית ולכן יש לקבוע קשר סיבתי בין האיחור לסיבוכים.

4. לטענת המשיב ההחלטה ניתנה כדין והיא מבוססת על התיעוד הרפואי וחוות הדעת. תנאי שירותה לא גרמו ולא החמירו את מחלת הקרוהן. הלכה פסוקה היא כי מחלת הקרוהן אינה נגרמת או מוחמרת בגין עבודה קשה, מתח או גורמים סביבתיים ואין אסכולה רפואית המצביעה על גורמים למחלת הקרוהן למעט גורמים גנטיים.

המשיב מכחיש כל טענה בדבר התרשלות או איחור באבחון ולטענתו אף אם היה איחור, הוא לא החמיר את המחלה.

5. לתמיכה בעמדת המשיב הוגשה חוו"ד פרופ' עינת לפיה מחלת הקרוהן הינה מחלה דלקתית כרונית של המעיים שגורמיה אינם ידועים. לא נמצא גורם חיידקי/נגיפי או כימי האחראי להופעתה והיא אינה נגרמת ע"י גורמים סביבתיים. למחלה יש רקע גנטי. זו מחלה המתפתחת באיטיות. במקרה דנן הקשר לשירות הוא קשר כרונולוגי בלבד.

בחוות הדעת מיום 25/12/09 ומיום 5/11/10 קובע פרופ' עינת כי לא היה איחור באבחון. במאי 06 החלה המערערת לסבול מכאבי בטן ושלשולים היא טופלה סימפטומטית ואז בשל ירידה במשקל הוחלט על קולונוסקופיה שבוצעה ביולי 06. בבדיקה זו נמצאה רירית תקינה לאורך המעי הגס ובוצעו ביופסיות של מעיים שנמצאו תקינות. גם טומוגרפיה של הבטן הייתה תקינה, ולכן סוכם כי המצב מתאים לתסמונת המעי הרגיז. כשהמשיכה הירידה במשקל והופיע דם בצואה היא הופנתה לבדיקת המעי הדק ע"י קפסולה ונמצא ממצא המתאים לקרוהן. היא טופלה ברפסל וכשזה לא שיפר את מצבה, טופלה בסטרואידים. בדיקת קפסולה חוזרת הראתה שיפור במצב. תמונת הדלקת במעי נצפתה רק באליום הטרמינלי. גם במבט לאחור לא ניתן לקבוע שמחלת השלשולים וכאבי הבטן היא מחלת קרוהן.

  דיון והכרעה

6. הצדדים ביקשו לקבל פסק דין על יסוד, התעוד הרפואי וחוות הדעת ללא חקירות עדים, הטענות וסיכומים.

7. אין חולק כי המערערת התגייסה בריאה ומחלת הקרוהן פרצה בעת השרות.

על מנת לזכות בהכרה לפי חוק הנכים, על המערערת להוכיח כי בנוסף לפריצת המחלה בעת השרות, פרצה המחלה או הוחמרה עקב השרות.

נוכח רע"א 2985/97 מאיר רפאל נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(1) 931, שם קבע בית המשפט העליון כי אין קשר בין תנאי לחץ ודחק או גורמים סביבתיים לבין פריצה/החמרה של הקרוהן, ולמרות אי הנחת של פרופ' רטן מפסק הדין, זו ההלכה התקדימית המחייבת. לא הובאו ראיות טובות לפיהן השתנתה האסכולה וכי יש הצדקה לשינוי ההלכה הפסוקה.

למעלה מן הצורך יאמר כי ביחס לתנאי השרות- מהעת שהחלה להתלונן על כאבי הבטן, הועברה תוך חודשיים לשרת ברמת דוד, קרוב לביתה ברמת ישי, באופן בו חזרה בכל יום הביתה. לא מצאנו כי הוכחה התעמרות ו/או אי התחשבות במצבה וכאביה מצד הצבא.