השופט מ' רביד
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא השופט י' שמעוני), בת"א 13413/01 שניתן ביום 26.9.2006, במסגרתו נדחתה תביעה כספית של המערערות נגד המשיבים 1, 3 ו-4, לתשלום פיצויים בגין נזקים שהוסבו להן בשל משיכת דלק על-ידי המשיב 2 (להלן -
"ארז"), שהיה מנהל ובעל מניות במשיבה 1, מבלי לשלם בגינה תמורה. נגד ארז ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 30.10.2001.
העובדות וההליכים
2. המערערת 1, ד.ג.ש. שירותי דלק בע"מ, הינה חברת דלק מאושרת, המורשת למשיכה של מוצרי נפט ממסופי הדלק בבתי הזיקוק ובמתקני הניפוק פי-גלילות. המערערת 2, ד.ג.ש. שיווק מוצרי נפט בע"מ הינה חברת שיווק, שרכשה את הדלק מהמערערת 1 ומכרה אותו ללקוחות שונים (להלן -
"המערערות").
המשיבה 1, מוניות און ליין בע"מ (להלן -
"המשיבה 1"), הינה חברה שעסקה בהסעות ובמכירת דלקים. המשיבים 2 (ארז), 3 ו-4 היו בעלי מניות ומנהליה של המשיבה 1. ארז היה אחראי על תחום רכישות הדלק מטעם המשיבה 1.
בחודש מאי 2001 פנה ארז למערערות וביקש, בשם המשיבה 1, להתקשר עמן בחוזה לאספקת דלקים למשיבה 1. בפגישה שהתקיימה ביום 18.6.2001 בין ארז לבין שפריר ברקמן, מנהל הסחר והכספים של המערערות (להלן -
"ברקמן"), נחתם הסכם לאספקת מוצרי דלק למשיבה 1 (להלן -
"ההסכם"). בהסכם נקבע, בין היתר, כי בעת משיכת הדלקים תמסור המשיבה 1 למערערות שיק מעותד ל-5 ימים, וכנגד מסירת השיק תקבל המשיבה 1 תעודות משלוח חתומות וכן מגופים (פלומבות). בתעודות המשלוח יצוין סוג המוצר, הכמות שסופקה ומספר המיכלית באמצעותה סופק הדלק. בהתאם להסכם, למשיבה 1 ניתנה אפשרות לרכוש באשראי עד 150,000 ליטר דלק. על ההסכם חתם ארז בשם המשיבה 1 בצירוף חותמת המשיבה והוא אף ערב אישית לחיובי המשיבה בהסכם.
לציין, כי המשיבה 1 התקינה בסמוך למשרדה מתקן תדלוק קטן בקיבולת של 20,000 ליטר.
3. במשך כחודשיים, לאחר חתימת ההסכם, סיפקו המערערות למשיבה 1 מוצרי דלק, כאשר בכל פעם נמשכו כמויות קטנות יחסית של סולר. ביום 12.8.2001 נמסרו לארז 10 תעודות משלוח למילוי סולר עבור המשיבה 1, וכנגדן מסר ארז למערערות פנקס שיקים חתום של המשיבה 1, כאשר חתימות המושך על גבי השיקים בשם המשיבה 1 היו של ארז.
4. ביום 24.8.2001, יום שישי בשבוע, משך ארז באמצעות 9 תעודות משלוח לא פחות מ-352,000 ליטר סולר, כמות השווה לצריכה חודשית של תחנת דלק גדולה. המשיכה של הסולר באמצעות מיכליות שהזמין ארז, נעשתה במתקן פי-גלילות בהרצליה, בעוד שמשיכות קודמות היו במתקן בירושלים. רק ביום ראשון ה-26.8.2001 נודע למערערות דבר המשיכה, אשר נראה להן בלתי סביר.
לפיכך, פנה ברקמן למשיב 3 וסיפר לו אודות המשיכה. על תוכן השיחה שהתקיימה בין ברקמן למשיב 3 קיימת מחלוקת עובדתית. בית משפט קמא ביכר את גרסת המשיב 3 באשר לתוכן השיחה, לפיה בשיחה שהתקיימה בין המשיב 3 לבין ברקמן, הלה אמר לאחרון, כי באותו יום בשעה 04:00 השאיר ארז הודעה מוקלטת במשיבון של הטלפון הנייד שלו, שנאמר בה כי הוא החליט לקחת מספר ימי חופשה. המשיב 3, ששמע את ההודעה, אמר באותה שיחה לברקמן, שארז נטל, כאמור, מספר ימי חופשה וכי התשלום יוסדר.
ביום 27.8.2001 התקיימה שיחת טלפון נוספת, אשר בה אמר המשיב 3 לברקמן, כי ארז טרם חזר, אך הוא שוחח עימו בטלפון וכי למערערות תשולם כל התמורה. ביום 28.8.2001 הודיע המשיב 3 לברקמן, כי ארז כנראה עזב את הארץ. לדעת בית משפט קמא, משיחות אלה לא עולה כי המשיב 3 יצר מצג כוזב כלפי המערערות, שכן המשיב 3 לא ידע כי ארז ברח מהארץ. ביום 29.8.2001 מילא ברקמן שיק, מפנקס השיקים של המשיבה 1, על סך 60,000 ש"ח והפקידו בבנק. השיק חולל ולא נפרע.
בדיעבד, התברר כי ביום 26.8.2001, בשעה 05:30 עלה ארז על מטוס לצרפת ועזב את הארץ.
5. ביום 30.8.2001, יום הגשת התביעה המקורית נגד המשיבים 1-3, חתמו המשיבים 3 ו-4 על המחאת זכות המשיבה 1 למערערות, בכל הקשור לכספים שחברת "אור חן" חייבת למשיבה 1 בגין רכישת סולר ממנה בסך הגבוה מ-250,000 ש"ח. אין חולק, כעולה מהתצהירים שהוגשו לבית משפט קמא, כי הדלק שרכש ארז נמכר לחברת "אור חן". המחאת הזכות נעשתה בשם המשיבה 1. המשיבים 3 ו-4 לא חתמו כערבים להמחאת הזכות.
ביום 1.9.2001 הוקמה חברה חדשה הנקראת "און ליין החדשה" (להלן -
"החברה החדשה"). המוניות והציוד שהיו שייכים למשיבה 1, הועברו לחברה החדשה.
ביום 19.6.2003 הודיעו באי-כוח הצדדים, כי מוסכם שמחיר הדלק שנמשך על-ידי ארז, כאמור, בניכוי ההנחה ובתוספת מס ערך מוסף, הינו בסך של 465,618 ש"ח, וכי מסכום זה יש לנכות סך של 132,502 ש"ח שהתקבל אצל המערערות מחברת "אור חן". לאור האמור, התביעה הכספית נגד המשיבים עמדה על סך של 333,116 ש"ח.
6. ביום 10.2.2005, לאחר כשלוש שנים ומחצה ממועד הגשת התביעה המקורית ובהתאם להחלטת בית משפט קמא, הוגש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו הוסף המשיב 4 כנתבע נוסף. יוער בהקשר דנא, כי בית משפט קמא הורה למשיב 4 להגיש תצהירים מטעמו. חרף מספר ארכות שניתנו למשיב להגשת התצהירים, הלה לא טרח להגישם. בסופו של דבר, דחה בית משפט קמא, בהחלטה שנתן ביום 1.12.2005, בקשה נוספת להארכת מועד להגשת התצהירים מטעם המשיב 4. יחד עם זאת, בית המשפט התיר למשיב 4 לחקור את העדים שכבר נחקרו, והוא אף עשה כן.
פסק דין בית משפט קמא
7. בית משפט קמא קבע, כי אין מחלוקת שהמערערות זכאיות להשבת סכום התביעה. כמו כן, נקבע כי המערערות זכאיות להיפרע חובן מארז שברח לחוץ-לארץ ואשר ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה. בית משפט קמא סבר, כי השאלה שעל המדוכה הינה, האם ניתן לחייב גם את המשיבים 1, 3 ו-4 לשלם למערערות את הסכום האמור מכוח הדוקטרינה של הרמת מסך או מכוח חבותם האישית. המשיבים 1, 3 ו-4 כפרו בזכות המערערות להיפרע מהם.
8. בית משפט קמא דחה טענת המשיבים 1, 3 ו-4, בדבר העדר הרשאת ארז להתקשר עם המערערות כאמור ולמסור להן, בניגוד לאמור בתקנון המשיבה 1, שיקים בסכומים הגבוהים מ-5,000 ש"ח. בית משפט קמא נימק קביעתו כדלקמן:
ראשית, המשיבים 1, 3 ו-4 ידעו או היו צריכים לדעת, כי הדלק אשר סופק למתקן התדלוק הקטן בסמוך למשרד המשיבה 1, נרכש ממקום מסוים וכי המשיבה 1 נהנתה במשך זמן מסוים ממתקן התדלוק והסכימה בהתנהגותה להתקשרות עם המערערות.