פסק-דין בתיק ע"א 8924-09-10

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (ת.א 103346/00 כב' השופטת חנה ינון) אשר דחה את תביעת המערערת כנגד המשיב 1 (להלן: "המשיב") שעניינה רשלנות מקצועית של עורך דין, וכפועל יוצא דחה הודעות צד ג' כנגד המשיבות 2 ו-3, אשר נטען על ידי המשיב כי ביטחו אותו באחריות מקצועית.

רקע עובדתי:

2. ביום 13.4.81 חתמה המערערת על חוזה לרכישת דירה מקבלן בשם אריה כדורי (להלן: "הקבלן"). את מר כדורי ייצג המשיב. הדירה שרכשה המערערת נבנתה כחלק מפרויקט להרחבתו של בית משותף. מספר דיירים אחרים חתמו גם כן על חוזה לרכישת דירות במסגרת אותו פרויקט.  בחוזה המכר ( מוצג ב' לעיקרי הטיעון של המשיב)  הוסכם כי הקבלן מתחייב לגמור את בניית הדירה ולמסרה לקונה עד ליום 30.9.82.  עוד הוסכם, כי הצדדים ימסרו לידי המשיב את הטיפול בעניין רישום הדירה על שם הקונה, וכי לצורך כך הם מתחייבים להמציא לידי המשיב את כל ההצהרות, הבקשות, המסמכים הדרושים, וכן לשלם את כל הסכומים שתשלומם חל עליהם.  תמורת טיפולו בהעברת הרישום הוסכם כי המשיב יקבל 2% מערך הדירה.  וכך נכתב בחוזה:

"הצדדים, לאחר שהוברר להם כי איש-איש מהם זכאי להיות מיוצג ע"י עו"ד כרצונו ומאשרים ידיעתם זו בחתימתם על חוזה זה, מוסרים בזאת לידי עו"ד ש. חזן שהקונה מאשר כי הופנה אליו ע"י המוכר והסכים לכך, את הטפול בהכנת התיק לרישום הדירה על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין והם מתחייבים בזה לחתום ולייתן כל ההצהרות, הבקשות והמסמכים הדרושים ולשלם את כל הסכומים שתשלומם חל עליהם כדי לאפשר את הכנת התיק בלשכת רישום המקרקעין...כל ההוצאות והמסים הקשורים בהעברת הדירה לבעלות הקונה לרבות שכ"ט עו"ד בשעור 2% ממחיר הדירה, ישולמו על ידי הקונה בלבד"...

3. המשיב רשם הערת אזהרה לטובת המערערת ביום 14.5.84 ( מוצג ז' לעיקרי הטיעון מטעם המשיב). מסיבות שונות, אשר לא היו תלויות במשיב, לא עמד הקבלן בחובתו להשלים במועד את בניית הדירות.
4. מתצהיר המערערת שניתן במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, עולה כי קיבלה את מפתחות הדירה רק בחודש יוני 1985 - יותר מ-3 שנים לאחר המועד המוסכם. לדבריה, הדירה לא הייתה ראויה למגורים, וחסרו בה דברים בסיסיים כמו חיבור לחשמל ולמים.  מפנייה של עיריית חולון למערערת  (פנייה מיום 25.5.88 - נספח ה' לבקשה לפי תקנה 158א(1) שהגישה המערערת לבית המשפט קמא) עולה כי נכון ליום 7.2.88 לא סיים הקבלן עבודות בסיסיות הנדרשות כדי לקבל אישור להרכבת מוני מים.
5. בנוסף, נכנס הקבלן לקשיים כספיים משמעותיים, ובעטיים הצטברו כנגדו עוד בשנות ה-80 חובות לרשויות שונות, בהן לעירייה ולמס הכנסה. במשך מספר שנים חובות אלו לא נפרעו.
6. לבסוף, בשלהי שנת 1991 (כ-9 שנים לאחר שהחזקה בדירת המערערת אמורה הייתה להימסר לה) , החליטו הדיירים לקחת את העניינים לידיהם, גייסו סכום במשותף ופרעו את חובותיו של הקבלן למס הכנסה, מס רכוש ולעירייה, זאת על מנת לאפשר את העברת הבעלות.  
7. לאחר פירעון חובות הקבלן - העבירו הדיירים למשיב, בשלהי 1992, את האישורים הנדרשים לצורך רישום הדירה על שמם, וכן חתמו על ייפוי כוח בלתי חוזר למשיב , על מנת שיטפל בתיקון צו רישום הבית המשותף - תנאי הכרחי בטרם ניתן להעביר בעלות. מכאן, אין חולק כי מסמכים הכרחיים לצורך רישום הדירה על שם המערערת,  הועברו לידי המשיב רק כ-10 שנים מיום קבלת החזקה.
8. עם זאת, גם לאחר שהועברו המסמכים ונחתם ייפוי הכוח, רישום הדירה על שם המערערת התעכב ממושכות. טיוטה ראשונה של בקשה לתיקון צו הרישום הוגשה על ידי המשיב  רק ביום 24.11.96 ( מוצג כ"א לעיקרי הטיעון של המשיב), ובעקבותיה נדרש המשיב לבצע תיקונים שונים. המשיב הגיש בקשות נוספות בימים 23.7.98 ו-16.11.98 ( מוצגים כ"ה וכ"ד בהתאמה לעיקרי הטיעון של המשיב). מתצהיר המערערת עולה, כי רק בחודש יוני 1999 הועברה הדירה על שמה. 
9. בשנת 2000 הוגשה על ידי המערערת תביעה כנגד המשיב לבית משפט השלום (להלן : "פסק הדין הראשון"). המערערת הגישה את תביעתה בעילות הבאות: עריכת חוזה בניגוד להוראות חוק המכר, העברת כספים לקבלן בניגוד לחוק ותוך הפרת חובת הנאמנות, אי תשלום מס רכישה במועד, אי רישום הדירה במועד וגרימת נזק בגין הטלת עיקול שנתאפשר עקב אי רישום הדירה, עוגמת נפש ונכות גופנית.  התביעה נדונה תחילה בפני כב' השופטת יהודית שבח, אשר בפסק דין מיום 22.4.01 דחתה את התביעה כולה על בסיס טענת התיישנות. נקבע כי העילות בגין חוזה המכר, העברות כספים בניגוד להפרת חובת נאמנות, אי תשלום מס רכישה במועד, עוגמת נפש ונכות גופנית, וכן נזקים בגין אי רכישת הדירה - התיישנו.
10. המערערת השיגה על פסק הדין בע"א 2095/01 (כב' השופט גולדברג, כב' השופט גרוניס וכב' השופט פוגלמן - מוצג 4 לתיק המוצגים של המערערת),  רק בעניין הקביעה כי העילה בדבר רישום הדירה התיישנה. בית המשפט קיבל את הערעור, וקבע כי לא עמדו בפני בית המשפט הנתונים הרלוונטיים בכדי לקבוע אם העילה בדבר היעדר רישום הדירה התיישנה. נפסק, כי יש לבחון את תחילת מרוץ ההתיישנות בהתאם למועד בו ניתן היה לבצע את רישום הבית המשותף, לאחר שהושלמו כל הפעולות המקדמיות הדרושות - כלומר לאחר שהיו בידי המשיב המסמכים הנדרשים לצורך הרישום.  מאחר ולא הוצגו נתונים אלו, החליט בית המשפט להחזיר את התיק לערכאה הדיונית, על מנת שתבקש פרטים נוספים. עם זאת, לא התערב בית המשפט המחוזי ביתר הקביעות בפסק הדין מאחר ו" אין המערערת משיגה על דחייתה של התביעה בגין התיישנות אלא לעניין אחד בלבד מאלה שעלו בכתב התביעה - הפרת החובה הנטענת לדאוג לרישומה של הדירה על שמה של המערערת במועד". המשיב ערער לבית המשפט העליון (רע"א 3582/02 - מוצג 5 לתיק המוצגים של המערערת), אשר אימץ את החלטתו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי "המועד הרלבנטי לתחילת מרוץ ההתיישנות הוא המועד בו היה על המשיב להשלים את רישום הדירה על שם המבקשת - מועד אשר כאמור טעון בירור". 
11. לפיכך, התיק חזר לבית משפט השלום, אשר ביום 16.6.10 נתן את פסק הדין נשוא ערעור זה.

פסק דינה של הערכאה הדיונית:

12. בית המשפט דחה את התובענה הן על בסיס טענת התיישנות, והן לגופה.
13. באשר להתיישנות - נפסק כי לאור מכתב מיום 14.4.88 ששלחה המערערת למשיב ( מוצג ח' לעיקרי הטיעון של המשיב), ובו התריעה בפניו כי תפנה לערכאות משפטיות וללשכת עורכי הדין לאור מחדלו הנטען בדבר אי רישום הדירה,  התיישנה התביעה, שכן ממועד זה ואילך הייתה המערערת מודעת לאי רישום הדירה.  לחילופין, הסתמך בית המשפט על מכתב מיום 6.11.91 ששלח ב"כ המערערת למשיב ( מוצג ט' לעיקרי הטיעון מטעם המשיב) ובו דרש את הרישום והתריע כי ינקוט הליכים משפטיים, וגם על פיו נפסק  כי התובענה התיישנה.
14. בית המשפט לא הסתפק בדחיית התובענה על בסיס טענת התיישנות, ודן בה לגופה. נפסק, כי היעדר הרישום לא נבע ממחדלו של המשיב, אלא מכך שלא ניתנו לו האישורים הנדרשים - כפי שהתחייבה המערערת לספק לו בחוזה המכר - ומעיקולים שהוטלו על הקבלן. משכך,  בית המשפט מצא כי לא נפלו פגמים בהתנהלות המשיב.
15. באשר לנזקים אחרים שנטענו על ידי המערערת - בהם נזק בריאותי, עוגמת נפש והפסד ימי עבודה - נקבע כי גם לו הייתה מתקבלת התובענה לא הוכח הקשר הסיבתי בין אותם נזקים לבין היעדר הרישום, וממילא טענות אלו סולקו על הסף בפסק הדין הראשון שניתן על ידי בית המשפט השלום.

דיון