הנשיא א' גרוניס:
1. בפנינו שני ערעורים על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 12.8.2009 בב"ש 1009/09 (כבוד השופט ז' הווארי). בהחלטה נקבע שנכסים של נאשם, שהינו גם חייב בהליך פשיטת רגל המתנהל נגדו, אשר נתפסו לצורך חילוט לטובת המדינה במסגרת הליך פלילי, יועברו לידי המנהל המיוחד על נכסיו בהליך פשיטת הרגל לשם חלוקתם לנושים. שני הערעורים מעוררים שאלות עובדתיות ומשפטיות משותפות ועל כן דנו בהם במאוחד.
הרקע העובדתי והצדדים בהליך
2. משך מספר שנים שכנע המשיב 1 בע"א 9004/08 (להלן - מזרחי) אנשים רבים למסור לידיו כספים, תוך יצירת מצג לפיו השקעתם תשיא להם רווחי ריבית גבוהים באופן חריג למקובל בשוק. במהלך תקופת פעילותו השתמש מזרחי בחלק מן הכספים שהשיג לצרכיו האישיים. בשלב מסוים הפסיק מזרחי לשלם למשקיעים את הריבית, סירב להשיב להם את כספם, והכל תוך הבטחות, שלא מומשו, להשבת הכספים במועד עתידי. מזרחי גרם לנזק ישיר בסכום מצטבר של כ-15 מיליון ש"ח.
בגין מעשיו הורשע מזרחי, במסגרת הסדר טיעון (ת"פ 1169/05), בעבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (סעיף 393(2) בצירוף סעיף 383(א)(2), וכן סעיף 415 סיפה לחוק) ולפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (סעיפים 3(א), 3(ב) ו-4 לחוק) (להלן - חוק איסור הלבנת הון או החוק). ביום 29.10.2007 גזר בית המשפט על מזרחי, על פי הסדר הטיעון, עונש מאסר בפועל של חמש שנים, מאסר על-תנאי, קנסות או עונשי מאסר תמורתם, וכן חייבו בתשלום פיצויים. לענייננו, חשובה הקביעה בגזר הדין לפיה מזרחי ישלם פיצויים ל-57 נפגעי עבירה, אשר שמם והפיצוי שנפסק לטובתם נקובים בגזר הדין (להלן - נפגעי העבירה). הסכומים שנפסקו לנפגעי העבירה אינם מהווים פיצוי מלא על נזקיהם, אלא מגלמים פיצוי בשיעור של כ-40% מהנזקים שגרם להם מזרחי. לשם תשלום הפיצויים, ערך מזרחי הסדר עם המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן - מרכז הקנסות), לפיו יעביר סכומי כסף עיתיים למרכז הקנסות, והמרכז יעבירם לנפגעי העבירה. נקודה חשובה נוספת שיש לציין היא שבמסגרת הסדר הטיעון הוסכם על חילוט נכסים שבבעלות מזרחי לטובת המדינה. חילוט הנכסים התאפשר מתוקף הסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון. מן החומר שלפנינו עולה כי תמורת חלק מהנכסים שנתפסו לצורך חילוט, הפקיד מזרחי כספים בקופת בית המשפט. להשלמת התמונה יוער, כי מזרחי ערער על גובה הפיצוי אותו חויב לשלם לנפגעי העבירה בגזר הדין. בית משפט זה דחה את הערעור (ע"פ 10632/07 מזרחי נ' מדינת ישראל (10.6.2008) (להלן - ערעור גזר הדין); יצוין, כי בפסק הדין שניתן בערעור גזר הדין מובא בהרחבה הרקע העובדתי בדבר העבירות שביצע מזרחי).
3. כאמור, במסגרת הסדר הטיעון הוסכם על חילוט חלק מנכסיו של מזרחי לטובת המדינה. לאחר שניתן גזר הדין, ביקשו 221 מנושיו של מזרחי (המיוצגים על ידי עו"ד שאול קוטלר) לעכב את חילוט הנכסים לטובת המדינה, ולהעבירם לקופת הנושים בפשיטת הרגל. זאת, בטענה שיש להם זכויות ברכוש שנתפס לצורך חילוט, וכן בכספים שהפקיד מזרחי בקופת בית המשפט תמורת חלק מן הנכסים שנתפסו. הבקשה הוגשה במסגרת ההליך הפלילי (וסומנה ב"ש 1009/09). החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה זו עומדת במוקד הערעורים שלפנינו.
4. במקביל להתנהלות ההליך הפלילי, הוגשו נגד מזרחי (הפעם ב"כובעו" כחייב) בקשות נושים לצו כינוס (פש"ר 358/05, להלן - הליך פשיטת הרגל). בית המשפט דחה את הבקשה הראשונה ביום 12.12.2005. לאחר שמזרחי הורשע ונגזר דינו, הוגשה על-ידי נושים בקשה נוספת. בהסכמת מזרחי התקבלה הבקשה, והוצא צו כינוס ביום 7.1.2008. ביום 17.11.2008 הוכרז מזרחי פושט רגל, ועו"ד שאול קוטלר מונה למנהל מיוחד על נכסיו (להלן - עו"ד קוטלר או המנהל המיוחד). כזכור, בנוסף למינויו של עו"ד קוטלר כמנהל מיוחד, הוא מייצג את הנושים בבקשה לעיכוב חילוט הנכסים, אשר נזכרה לעיל. במסגרת הליך פשיטת הרגל, ביקש עו"ד קוטלר שהכספים שמעביר מזרחי למרכז הקנסות יועברו אף הם לקופת פשיטת הרגל, שכן העברתם למרכז הקנסות מהווה, על פי הטענה, העדפת נושים. בקשה זו עודנה תלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי (בש"א 2604/08), וההכרעה בה מושהית עד למתן פסק הדין בערעורים שלפנינו.
5. בשל מורכבותם העובדתית של העניינים שלפנינו, וההבחנות שנערוך בהמשך, ראוי להקדיש מספר מילים להצגת הצדדים המעורבים. המערערים בע"א 8487/09 הם שלושה אנשים מקרב 57 נפגעי העבירה שלטובתם נפסק פיצוי בגזר הדין (להלן - המערערים). המערערת בע"א 9004/09 והמשיבה בע"א 8487/09 היא מדינת ישראל (להלן - המדינה), אשר לטובתה יועדו מלכתחילה נכסי הנאשם שנתפסו לצורך חילוט. המשיבים 2 בע"א 9004/09 הם קבוצה של 221 נושיו של מזרחי (להלן - הנושים), המיוצגים על-ידי עו"ד קוטלר, ואשר הגישו את הבקשה לעיכוב החילוט נשוא החלטת בית משפט קמא.
בהחלטתו פיצל בית המשפט את הנושים שבשמם הוגשה הבקשה לשלוש קבוצות משנה. בקבוצת-המשנה הראשונה מצויים נושים המנויים בגזר הדין כנפגעי עבירה. נוכח העובדה שהפיצוי שנפסק לטובתם בגזר הדין הוא חלקי, נותר מזרחי חייב להם סכומים שונים (להלן - הקבוצה הראשונה). יצוין, כי ישנם נפגעי עבירה אשר אינם נימנים עם קבוצה זו, היינו נפגעי עבירה שהבקשה שהגיש עו"ד קוטלר לא הוגשה גם בשמם. זהו, למשל, מצבם של המערערים. בקבוצת-המשנה השנייה של הנושים, נכללים נושים אשר הגישו תביעות חוב בתיק פשיטת הרגל, וכן צירפו לבקשותיהם בהליך החילוט תצהירים ואסמכתאות, המצביעים לכאורה על כספים ששילמו למזרחי כחלק ממהלך העבירות שביצע. עם זאת, נושים אלה לא היו חלק מנפגעי העבירה המנויים בגזר הדין (להלן - הקבוצה השנייה). קבוצת-המשנה השלישית של הנושים, כוללת נושים אשר לא צירפו תצהירים ומסמכים לתמיכה בבקשתם בהליך החילוט, ושתביעות החוב שלהם טרם אושרו, או שטרם הגישו תביעות חוב במועד הדיון בבקשת החילוט (להלן - הקבוצה השלישית). גם חברי הקבוצה השלישית, כמו חברי הקבוצה השנייה, אינם חלק מנפגעי העבירה בהליך הפלילי. עם זאת, אף הם טוענים שהחוב שנוצר כלפיהם הוא תוצאה של העבירות הפליליות שבגינן הורשע מזרחי. יוער, כי במהלך התקופה בה היו הערעורים שלפנינו תלויים ועומדים, אושרו תביעות החוב של חלק מחברי הקבוצה השלישית.
החלטת בית המשפט המחוזי
6. ביום 12.8.2009, נתן בית המשפט המחוזי החלטה בבקשת הנושים לעכב את חילוט הכספים ולהעבירם לקופת פשיטת הרגל. בהחלטתו דן בית משפט קמא בסמכות החילוט מכוח חוק איסור הלבנת הון, ובחריגים המאפשרים ל"טוענים לזכות ברכוש" להוכיח את זכותם בנכסים או בכספים שנתפסו לצורך חילוט.
בהחלטה קבע בית משפט קמא כי הן הנושים חברי הקבוצה הראשונה והשנייה הינם "טוענים לזכות ברכוש", כלשון סעיף 21(ד) לחוק איסור הלבנת הון. הטעם לכך הוא שעומדת להם זכות עקיבה ביחס לנכסים שנתפסו לצורך חילוט, שכן אלו נכסים אשר נרכשו כתוצאה מהעבירות שביצע מזרחי. כלומר, לפי האמור בהחלטה, כספם של חברי הקבוצה הראשונה והקבוצה השנייה מימן, בצורה זו או אחרת, את רכישת הנכסים שנתפסו לצורך חילוט. כמו כן, קבע בית המשפט כי מתקיימים "נימוקים מיוחדים", כמתבקש מסעיף 21(א) לחוק, המצדיקים את העברת כספי החילוט, והכספים שהופקדו בקופת בית המשפט בתמורה לחלק מהנכסים, לנושים מקבוצות אלה. זאת, משום שמדובר בנפגעים ממסכת העבירות שביצע מזרחי, והעברת הרכוש לידיהם תביא להקטנת הפגיעה החברתית הקשה שנוצרה מביצוע העבירות. על יסוד האמור לעיל, סבר בית משפט קמא כי הנושים מן הקבוצה הראשונה והשנייה הם בעלי זכאות בכספי החילוט.
ביחס לחברי הקבוצה השלישית, קבע בית המשפט כי הם בגדר טוענים לזכות ברכוש "על-תנאי", במובן זה שיהיו זכאים לנתח מכספי החילוט אותם חברי הקבוצה אשר תביעות החוב שהגישו בתיק פשיטת הרגל תאושרנה על-ידי המנהל המיוחד. בית המשפט קבע כי אישור תביעת החוב יהפוך את אותם נושים ל"טוענים לזכות ברכוש", ומשום שגם בעניינם מתקיימים "נימוקים מיוחדים", הרי שיהיו זכאים הם לנתח כספי החילוט. לעומת זאת, חברי הקבוצה השלישית שתביעות החוב שלהם לא תאושרנה, לא ייחשבו ל"טוענים לזכות ברכוש", ולכן לא יוכלו לטעון לזכות בכספי החילוט.
באשר לאופן בו יחולקו כספי החילוט, קבע בית משפט קמא כי הנכסים יועברו לנושים שיימצאו זכאים באמצעות קופת פשיטת הרגל, ויחולקו על ידי המנהל המיוחד. בנוסף, נדרש המנהל המיוחד להודיע, בתוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה, בדבר זכאותם הפרטנית של חברי הקבוצה השלישית. יוער, כי בית המשפט קבע כי החלטתו כפופה להסכמות קודמות ולהליכים תלויים ועומדים בין המדינה לבין צדדים שלישיים, אשר טוענים לזכויות בנכסים ספציפיים מבין הנכסים שנתפסו לצורך חילוט.
זה המקום להעיר, כי ה"קבוצה הראשונה" של הנושים אליה התייחס בית משפט קמא בהחלטתו, מונה, לפי קביעת בית המשפט, 59 אנשים. קביעה זו אינה מתיישבת עם העובדה שבגזר הדין בהליך הפלילי נפסק פיצוי ל-57 מתלוננים בלבד, אשר חלקם כלל לא נמנה עם קבוצת הנושים-המבקשים (כך, למשל, לטובת המערערים נפסק פיצוי בהליך הפלילי אולם הם אינם חלק מקבוצת הנושים). הקבוצה הראשונה כוללת, כזכור, את אותם נושים שהם גם נפגעי עבירה שלטובתם נפסק פיצוי בהליך הפלילי. על כן צריכה הקבוצה הראשונה למנות 57 חברים לכל היותר, וממנה יש לנכות את נפגעי העבירה שאינם נמנים עם קבוצת הנושים.
7. על החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו. הערעור הוגש כערעור אזרחי, כמתבקש מסעיף 36ה לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן - פקודת הסמים), אשר חל בענייננו מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון.
ביום 9.2.2011 קיימנו דיון בערעור, בו הודיעו בעלי הדין כי ברצונם לבחון אפשרות להגיע להסדר. לאחר ארכות רבות וממושכות, הודיעונו הצדדים ביום 30.5.2012 כי הניסיונות להגיע להסדר מוסכם לא עלו יפה, וביקשו ליתן פסק דין בערעורים. אנו נדרשים איפוא להכרעה בערעורים ובשאלות המתעוררות בגדרם, ולכך נעבור עתה.
טענות הצדדים
8. המערערים מעלים מספר טענות נגד החלטת בית משפט קמא. ראשית, טוענים המערערים לפגם דיוני בהחלטה. לשיטתם, בית המשפט לא זימן אותם לדיון בהליך החילוט, ולכן לא הייתה להם אפשרות להתנגד לבקשה או לטעון לזכותם-שלהם ברכוש. אי לכך, סבורים המערערים כי ההחלטה ניתנה בניגוד להוראות חוק איסור הלבנת הון וסעיף 8 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001.