השופט ח' מלצר:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' שפירא). פסק הדין, מושא הערעור, עוסק בהשגותיהם של המערערים (להלן: קבוצת שוכלטר) על החלטות מסוימות שקיבל המשיב 2 בתפקידו כ-"מנהל מיוחד", שהוסמך להכריע בתביעות חוב ביחס למשיבות 7-5 (להלן, ביחד: קבוצת אלומות), אשר היתה בהליכים של הקפאת הליכים. קבוצת שוכלטר הינה נושה של קבוצת אלומות.
2. החלטתו של המשיב 2 (להלן: המנהל המיוחד) בנוגע לקבוצת שוכלטר, שעומדת במרכז הערעור, שני ראשים לה:
(א) דחיית תביעת החוב שהגישה קבוצת שוכלטר בנוגע לנכס מקרקעין בירושלים (להלן: נכס בית לחם), וזאת כפועל יוצא מן הקביעה כי המערערים אינם נושים מובטחים ביחס לנכס האמור.
(ב) הכרעות המנהל המיוחד בנוגע לזכויותיה ותביעותיה של קבוצת שכולטר בהקשר למיזמי מקרקעין נוספים בהם היתה מעורבת קבוצת אלומות (להלן: פרויקט ציפורי, ופרויקט פטרסון).
הערה: מלכתחילה לקבוצת שוכלטר היו אף טענות באשר לפרויקט כרמיה, ואולם במהלך הערעור שלפנינו נמסרה הודעה כי השגותיה בנושא זה אינן רלבנטיות עוד.
כן מערערת קבוצת שוכלטר בערעור זה על החיוב שהושת עליה לשאת בתשלום שכר הטרחה למנהל המיוחד בגין בדיקת תביעות החוב שלה.
3. לפני שאדון לגופו של ענין בסוגיות השונות, אני מוצא לנכון להעיר שתי הערות פרוצדוראליות:
ראשית, תביעות החוב של קבוצת שוכלטר הגיעו להכרעה בפני המנהל המיוחד ולא בפני הנאמן בהליכי ההקפאה (הוא המשיב 1, להלן: הנאמן, שהוא משיב פורמאלי כאן), וזאת מן הטעם שהנאמן ביקש לשחררו מחובה זו מחשש לניגוד עניינים מסוים. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע איפוא כי המנהל המיוחד יבדוק את תביעות החוב.
שנית, החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד מהווה "פסק דין", ועל-כן מדובר בערעור בזכות לבית משפט זה (עיינו: רע"א 2281/97 כיאל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נא(3) 559 (1997); ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ, בפיסקאות 11-9 לפסק הדין (לא פורסם, 13.7.2008)).
לאחר הקדמות אלו - אפרט להלן את הנתונים הצריכים לדיון, ובפתח הדברים אייחד מספר מילים להסבר על הקשר המורכב שבין הצדדים.
4. המערער 1 (להלן: שוכלטר) הוא מנהלן של המערערות 3-2 (להלן, בהתאמה: לוגן בניהובקעה ניו-ג'רזי), העוסקות בפיתוח של מיזמי נדל"ן. בקעה ניו-ג'רזי מכרה בתאריך 6.9.2005 את נכס בית לחם לידי חברת "אלומות בקעה" (שאיננה צד לערעור), בסכום של 11.25 מליון דולר. אלומות בקעה נשלטת על-ידי המשיבה 6 (להלן: אלומות ניהול) וחברה נוספת, בחלקים שווים. בעל המניות ומנהלה של אלומות ניהול הוא המשיב 8 (להלן: מסטיי). הקשר שבין קבוצת שוכלטר לבין קבוצת אלומות הינו, בין היתר, בכך שהמשיבים 9-5 (בתוכם קבוצת אלומות ומנהליהן) נתנו לקבוצת שוכלטר ערבויות לתשלומים שחברת אלומות בקעה היתה אמורה לשלם לבקעה ניו-ג'רזי מכח הסכמים מסוימים. בנוסף, בחודש יוני 2007 נחתם הסכם ובו ניתנה התחייבות מצידה של אלומות ניהול לשעבוד מניותיה באלומות בקעה לטובת שוכלטר. כן ניתן ייפוי כוח לשוכלטר לבצע את שעבוד המניות הנ"ל. בעקבות זאת, בקעה ניו-ג'רזי נרשמה כבעלת משכון בתאריך 6.9.2007 על הכנסות והתקבולים ממכירת רווחים בנכס בית לחם להבטחת העיסקה, למעט חוב של מליון דולר לטובת המשיבה 3 (להלן: אאורה) על-פי הסכם בינה לבין אלומות ניהול.
5. כפי שנטען בכתב הערעור, קבוצת אלומות לא קיימה את התחייבויותיה כלפי בקעה ניו-ג'רזי ושוכלטר. יחד עם זאת, ולמרות שקבוצת שוכלטר לא קיבלה את מלוא התמורה, בתאריך 8.10.2007 הועברו הזכויות על נכס בית לחם על-שם אלומות בקעה. כתוצאה מכך, בקעה ניו-ג'רזי הודיעה על ביטול ההסכם ודרשה להחזיר את רישום נכס בית לחם על שמה. בנוסף, בקעה ניו-ג'רזי פנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים הנכבד כדי שיוציא צו מניעה זמני כנגד עשיית כל עסקה בנכס בית לחם. בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' זילברטל) נעתר לבקשה והוציא בתאריך 30.10.2007 צו מניעה זמני כאמור (בש"א 7497/07).
6. בתאריך 1.11.2007, בית המשפט המחוזי בירושלים הוציא צו הקפאת הליכים נגד קבוצת אלומות ומנהליהן מכח הקלעותם לקשיים כספיים.
7. בתאריך 31.10.2007 פנו מסטיי ואשתו לשוכלטר, כאשר הם מודיעים לו שהם במצב כלכלי קשה, ומבקשים ממנו כי יסכים לביטול צו המניעה הזמני שהוצא. שוכלטר נענה לבקשתו של מסטיי והתגבש ביניהם הסכם (להלן: הסכם הויתור). בהסכם הויתור הוסכם, בין היתר, כי קבוצת שוכלטר תוכר כנושה מובטח של קבוצת אלומות עד לסך של 12 מליון ש"ח. עוד הוסכם כי הויתור תקף כלפי אלומות בקעה, אך שאר החברות הקשורות בקבוצת אלומות ומנהליהן - נשארו חייבים בגין ההתחייבויות שניתנו על-ידי אלומות בקעה. זה המקום לציין כי מועד השתכללותו של הסכם הויתור מצוי במחלוקת: קבוצת שוכלטר טוענת כי למרות שהסכם הויתור עצמו נחתם בתאריך 4.11.2007 (קרי אחרי מועד מתן צו ההקפאה), הוא שיקף הסכמה מחייבת שנעשתה כבר בתאריך 1.11.2007 (קרי שעות מספר לפני מועד צו ההקפאה). מנגד, חלק מן המשיבים (הנאמן, המנהל המיוחד, אאורה והמשיב 10 (להלן: הכונס) מדגישים כי להסכם הויתור ניתן תוקף רק ב-4.11.2007 (קרי אחר מתן צו ההקפאה). בענין זה, לצורך הבנת הדברים אקדים ואומר כי בית המשפט המחוזי אימץ את גישתם של המשיבים הנ"ל כי הסכם הויתור בא לאחר מתן צו ההקפאה. כן יש להוסיף כי צו ההקפאה שניתן כאמור הוארך מספר פעמים על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, ואולם לאחר שהסתבר כי כנראה הסדר נושים לא יסתייע ניתנה החלטה כי הצו יעמוד בתוקפו עד לתאריך 31.7.2009 וכי לאחר מכן יהיה מקום להליכי פירוק נגד קבוצת אלומות. אחר הדברים האלה, אכן נקבע כי הליך הקפאת ההליכים נכשל ובהתאם בתאריך 5.5.2010 הוציא בית המשפט המחוזי צו פירוק לקבוצת אלומות (פש"ר 6407/09).
עתה אציג את תביעות החוב שהגישה קבוצת שוכלטר ואת החלטות המנהל המיוחד בהקשר אליהן.
8. אתחיל בסקירת הנתונים העובדתיים הקשורים לתביעות החוב של קבוצת שוכלטר ביחס לנכס בית לחם, כפי שהועלו בערעורם ואת החלטות המנהל המיוחד בהקשרים אלה:
(א) טענת נשייה מובטחת על סך של 12 מליון ש"ח, כחלק מהסכם הויתור. המנהל המיוחד דחה תביעה זו.
(ב) דרישה למלוא הפיצוי המוסכם שנכלל בהסכם המכר של נכס בית לחם נוכח העובדה כי בהסכם האמור נקבע בסעיף 18.3 כי במקרה של הפרה יסודית - ישולם פיצוי מוסכם בסך של 1,125,000 דולר (בתוספת מע"מ). בנוסף הוגשה תביעה בגין ריבית שהצטברה בשל האיחור בתשלום תמורת הנכס.