השופט א' רובינשטיין:
א. שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת גדות) מיום 9.7.09 בתיק 1255/02. עניינו של התיק, תביעות הדדיות בגין הפרת הסכם.
רקע
ב. אלה העובדות כפי שנקבעו בבית המשפט קמא. במשך תשע שנים הועסק אהוד ירדני (להלן המשיב) על ידי שלוח חברה לביטוח בע"מ (להלן המערערת) בתפקידים בכירים. בעקבות שינוי ארגוני בשנת 2000 הופסקה ההעסקה, ומערכת היחסים בין הצדדים הוסדרה (ביום 7.2.00) בהסכם. לענייננו די לציין, כי ההסכם התייחס לשלושה נושאים עיקריים: (1) "הסוכנים הקיימים" - מתן שירותי פיקוח לתשעה סוכנים קיימים (עד ליום 31.12.04) תמורת עמלה, תוך קביעה "סוכנים מרשימה זו שיביעו רצונם לחזור לעבודה ישירה מול החברה - רשאים לכך בכל עת"; (2) "החממה" - הקמת "חממה" לסוכנים חדשים, תוך קביעת שיעורי העמלה ותגמולים נוספים; (3) "ניצנים" - המשך ליווי של סוכנות "ניצנים" בעמלה שנקבעה "למשך תקופה שתקבע לפי רצון הצדדים".
ג. ביום 28.3.01 הודיעה המערערת למשיב על הפחתת העמלה בגין סוכנות "ניצנים" מ-5% לאחוז וחצי. לאחר שהמשיב התנגד, הודיעה המערערת על הפסקת ההתקשרות לגבי סוכנות "ניצנים". בהמשך, לאחר שרוב הסוכנים הקיימים ביקשו לעבוד ישירות עם המערערת, דרש המשיב מהמערערת (בהליך שיפוטי שנמחק, ושוב בחליפת מכתבים) להפסיק את ההפרות מצדה, ואת הלחץ שהיא מפעילה על הסוכנים הקיימים. המערערת דחתה את הטענות, ובעקבות זאת הודיע המשיב על ביטול ההסכם בגין הפרה יסודית. המערערת טענה, כי המשיב הוא שהפר את ההסכם כשביטל אותו ללא עילה. ומכאן, קצרה היתה הדרך לתביעות הדדיות בבית המשפט המחוזי.
פסק הדין קמא
ד. בית המשפט קיבל את תביעת המשיב וקבע, כי המערערת הפרה את ההסכם בכל הנוגע להפעלת "הסוכנים הקיימים":
"מצאתי לקבל את גרסת התובע לפיה המניע לעזיבת העובדים היה הלחץ שהופעל על ידי הנתבעת, אשר נבע מחששה של הנתבעת כי מפקחיה יתרוקנו מסוכניהם... הנתבעת פעלה בחוסר תום לב והפרה את ההסכם בינה לבין התובע" (עמ' 11-10).
נוכח קביעה זו התייתר הדיון בטענות לגבי הפרות נוספות, ונדחתה תביעת המערערת (ביסודה עמדה הטענה, כי המשיב ביטל את ההסכם שלא כדין). בכל הנוגע לסוכנות "ניצנים" נקבע, כי ההסכם הורה שתקופת ההתקשרות תקבע "לפי רצון הצדדים", כי "הצדדים" האמורים הם המערערת והמשיב, וכי המשיב לא הוכיח שהמערערת עשתה בזכותה שימוש בחוסר תום לב.
ה. לאחר שנקבע, כי המערערת הפרה את ההסכם, נדרש בית המשפט לקבוע את נזקי המשיב. לגבי הפסקת העבודה עם "הסוכנים הקיימים" התבסס בית המשפט על תחשיב נזק שהגיש המשיב, אשר התבסס על דו"ח של המערערת (מיום 7.2.02) - אך דחה את טענתו לגבי גידול של 5% מדי שנה. לגבי ההפסדים כתוצאה מהפסקת העבודה עם חממת הסוכנים הפנה המשיב בסיכומיו לתצהירו של סמנכ"ל המערערת (להלן וגנר), בו נאמר כי ההכנסות הצפויות היו 12,000,000 ש"ח. בית המשפט אימץ נתון זה, שלא נסתר בראיות, וגזר ממנו את שיעור הפיצוי בהתאם לעמלה המוסכמת - אם כי בפועל פסק למשיב סכום נמוך יותר מן הפיצוי לפי מכפלה זו, בהתאם לתחשיב הנזק שהגיש המשיב מתחילה. עוד נפסק פיצוי בגין הפסד טיסות לחו"ל; אך נדחו טענות בדבר פגיעה במוניטין ועגמת נפש. מסכום הפיצוי הופחתו הוצאות שהיו צפויות למשיב, וההכנסות שהיו לו בפועל ממקורות חלופיים. בסופו של יום הועמד הפיצוי על 1,932,617 ש"ח (שישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה), ועל כך הוסף שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח.
עיקר טענות המערערת (ע"א 6884/09)
ו. המערערת טוענת בעיקר כלפי הקביעה, כי היא שהפרה את ההסכם. בין היתר נטען, כי המערערת דרשה מהמשיב להעביר לה מכתבים בהם מודיעים הסוכנים על רצונם לעבוד עמו בתום לב, וכדי להיערך להעברת העמלות. נאמר, כי הטענה בדבר הפעלת לחץ על הסוכנים לא הוכחה, כי בית המשפט התייחס למכתב שכתב אחד מהסוכנים בלבד (זאב תומס) ואין בו כדי ללמד על עצמו נוכח קיומו של חומר אחר, או על הסוכנים האחרים; וכן על עדותו של סוכן נוסף (איציק קמחי) שלא נכלל בקבוצת "הסוכנים הקיימים". הוזכר, כי המשיב היה מודע לקושי בתביעתו, ובמהלך שמיעת העדויות ביקש להעיד סוכנים נוספים, אלא שבית המשפט לא נעתר לכך (ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה (רע"א 860/07) נדחתה). נטען, כי בית המשפט התעלם ממכתביהם של סוכנים אחרים, ושגה בקבעו כי אי העדת הסוכנים פועלת לחובת המערערת.
ז. אשר לגובה הנזק נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט באמצו את תחשיב הנזק שערך המשיב לעניין "הסוכנים הקיימים" - שעה שבידי המשיב היו דוחות שקיבל מהמערערת ובהם נתוני אמת לגבי תפוקת הסוכנים. נטען, כי לא הוצג הסבר משכנע להתעלמות מדוחות אלה, ויש לזקוף זאת לחובת המשיב. עוד נטען, כי התחשיב סותר את עדותו של וגנר בדבר ירידה משמעותית שחלה למעשה בתפוקת הסוכנים. כן נטען בעניינם של שני סוכנים ספציפיים (עמית ואביעד). בכל הנוגע להפסדים מהפסקת פעילות "החממה" נטען, כי ההסתמכות על הנתון שהופיע בתצהירו של וגנר (12,000,000 ש"ח) היא טענה מאוחרת, שלא הופיעה בכתב התביעה (אשר כלל תחשיב נזק נמוך יותר); כי סכום זה התייחס לתפוקה הצפויה מההסכם כולו ולא רק מפרויקט "החממה"; וכי מדובר בנתון המתייחס לתפוקה הצפויה, בעוד שלמעשה הונחו בפני בית המשפט נתוני אמת, לפיהם התפוקה היתה קטנה בהרבה.
עיקר טענות המשיב (ע"א 7632/09)
ח. ראשית נטען נגד הקביעה, כי המערערת הפסיקה כדין את ההסכם בעניין "ניצנים". הוזכר, כי ההפסקה באה אחרי הורדה חד צדדית אסורה של שיעור העמלה. עוד נטען, כי המונח "צדדים" בהסכם התייחס למשיב ולניצנים, כי בכל מקרה נדרשת הסכמת שני הצדדים להפסקה - וכי המערערת הפסיקה את ההתקשרות בחוסר תום לב. שנית, נטען כלפי דחיית התביעה לפיצויים בגין עגמת נפש. הוזכר, כי המערערת התנהלה בכוחניות והעלתה נגד המשיב טענות שווא במישור המקצועי. עוד נטען, כי אין תובע חייב להוכיח את גובה הנזק בראש זה של עגמת הנפש. ולבסוף, נטען כלפי גובה שכר הטרחה שנפסק (40,000 ש"ח) שאינו תואם לגובה הפיצוי (1,932,617 ש"ח), להתמשכות ההליכים (שבע שנים ומחצה) ולצורך להתגונן מפני תביעה שכנגד (בגובה 4,000,000 ש"ח).
ט. בדיון בפנינו (ביום 24.6.10) הצענו לצדדים, לאחר עיוננו, כי יחזרו בהם הדדית מן הערעורים, ואולם ההצעה לא נתקבלה על דעת אחד הצדדים.
דיון והכרעה
י. לאחר העיון אציע לחברי שלא להיעתר לשני הערעורים. שני הערעורים מכוונים נגד ממצאי עובדה שנקבעו בערכאה הדיונית (לרבות כאלה המתבססים על התרשמות מעדים) - הן בשאלת ההפרה והן בשאלת גובה הנזק. בעניינים מסוג זה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב (ע"א 4126/05 חג'אזי נ' עמותת ועד עדת הספרדים (לא פורסם); ע"א 8526/96 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)). "התערבות בממצאי עובדה תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם" (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל (לא פורסם) - השופטת, כתארה אז, ביניש). דומני, כי שני הערעורים דנא אינם באים בגדרים מצומצמים אלה. נוכח האמור נידרש בקיצור נמרץ לטענות הצדדים העיקריות.
האם המערערת הפרה את ההסכם