פסק-דין בתיק ע"א 6557/05

בבית משפט קמא (כב' השופט שמעוני, סגן נשיא) התבררה תביעתו של המערער נגד המשיבים. ביום 16.5.05 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה מחמת אי התייצבותו של המערער - התובע לדיון. בפסק הדין ציין בית המשפט, כי המערער לא התייצב גם לדיון שנקבע ליום 10.3.05, ואף לא ניתן טעם לאי ההתייצבות. הדיון האחרון שהמערער נכח בו התקיים ביום 12.1.05, ובו ניתנה החלטה הדוחה את המשך הדיון ליום 10.3.05. לאחר מתן פסק הדין הדוחה את התביעה פנה המערער לבית משפט קמא בבקשה לבטל את פסק הדין, והבקשה נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 30.10.05.

בפנינו ערעור בו משיג המערער על פסק הדין מיום 16.5.05 ועל ההחלטה מיום 30.10.05.

מכשול ראשון שיש להסיר מן הדרך מתייחס לערעור, ככל שהוא נוגע להחלטה מיום 30.10.05. החלטה זו איננה פסק דין שניתן לערער עליו בזכות, אלא "החלטה אחרת" שהערעור עליה מותנה בקבלת רשות מבית המשפט. כאשר ניתן פסק דין במעמד צד אחד ולאחריו החלטה הדוחה את הבקשה לבטלו, לא ניתן לכרוך בערעור על פסק הדין גם ערעור על ההחלטה הדוחה את בקשת הביטול. "נמצא אפוא: הערעור בזכות על פסק הדין - לחוד; והערעור ברשות על ההחלטה האחרת שניתנה לאחר פסק הדין - לחוד. אין המדובר בכפילות, שכן לכל אחד מהליכים אלה עניינים מיוחדים אשר מותר להביא בגדרו" (ע"א 5055/04 אלמקייס ניסים נ' אל-קר מוצרי זכוכית פלסטיק ואלומיניום יצור ושיווק (1995) בע"מ - החלטתו של כב' השופט גל מיום 9.7.04, פורסמה באתר נבו). בענייננו, לא הוגשה בקשה לרשות לערער על ההחלטה הדוחה את בקשת הביטול. בפנינו אפוא ערעור על פסק הדין בלבד. כפי שבואר לעיל, במסגרת הערעור בזכות ניתן לתקוף את פסק הדין על פי החומר המצוי בתיק בית המשפט, ואין להתייחס לנושא ההחלטה האחרת בדבר דחיית הבקשה לביטול והתשתית העובדתית שבבסיסה.

אשר לערעור על פסק הדין. אכן, ביום 16.5.05 לא התייצב המערער - התובע, ואולם בדיקה שנעשתה בתיק בית משפט קמא מעלה כי ההזמנה לדיון למועד זה נשלחה למערער, על פי הכתובת שנמסרה בכתב התביעה לפי ההחלטה מיום 10.3.05. ואולם, אין כל ראיה כי ההזמנה אכן נמסרה למערער או למי מבני משפחתו באותה כתובת (ראה סע' 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). יצוין, כי באותה עת היה המערער נתון במאסר.

לכאורה, צדק בית משפט קמא בשעה שנעתר לבקשת המשיבים ליתן פסק דין עקב אי התייצבות המערער, שכן היה על המערער לבדוק את תוצאות הדיון מיום 10.3.05, עליו ידע בשל כך שנקבע בנוכחותו, וזאת לא עשה המערער. יחד עם זאת, יש מקום ליתן נפקות לכך שאין ראיה כי המערער הוזמן כדין לדיון ביום 16.5.05. במועד זה ניתן פסק דין הדוחה את התביעה, במובחן ממחיקת התביעה (אפשרות שבית משפט קמא לא בחר בה), ובכך נסתם הגולל על יכולתו של המערער להביא את עילת התביעה שהוא טוען לה לבירור משפטי. שקלולם של האינטרסים של שני הצדדים בנסיבות העניין, בשים לב לעיקרון בדבר זכות הגישה לערכאות; האמור בחוות הדעת של המומחה המוסכם שמינה בית המשפט אמנון בצלאלי; העובדה כי המערער היה נתון במאסר במועדי הדיונים ביום 10.3.05 וביום 16.5.05; ושאר נסיבות העניין - כל אלה מובילים לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור על פסק הדין הדוחה את התביעה, תוך חיוב המערער בהוצאות, על הצד הגבוה, אשר יהא בהן כדי לבטא את מורת רוחנו מאופן התנהלותו של המערער בבית משפט קמא.

המשיב 1 לא הגיש עיקרי טיעון ולא התייצב לדיון בערעור. ב"כ המשיבים 2 ו-3 טען, כי הוא איננו מייצג את המשיב 1 בערעור וייצוגו את המשיב 1 הוגבל אך לדיונים בפני הערכאה הראשונה. ואולם, עו"ד גלעד לא חלק על כך כי מסר לבית משפט קמא את כתובת משרדו ככתובת למסירת כתבי בי-דין עבור המשיב 1. על מצב דברים זה חלה תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ויש לראות בכתובת שנמסרה, בהיעדר הודעה על שינוי במען, ככתובת למסירת כתבי בי-דין עבור המשיב 1. לפיכך, יש לראות את המשיב 1 כמי שהוזמן כדין להתייצב לדיון בערעור ולא עשה כן. לפי תקנה 450(2) לתקנות הנ"ל ראינו לדון בערעור בהיעדרו של המשיב 1.

על יסוד כל האמור לעיל אנו מחליטים לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט קמא. בית משפט קמא ימשיך וידון בתביעה מן השלב בו הופסק הדיון. המערער ישא בשכר טרחת המשיבים 2 ו-3 בערעור בסך של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הפיקדון שהפקיד המערער בקופת בית המשפט יועבר למשיבים באמצעות בא-כוחם, על חשבון החיוב בשכר טרחה כאמור.  

ניתן היום ב' בתמוז, תשס"ז (18 ביוני 2007), בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.