א. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת איילת דגן), בת"א 14204/05 מיום 16.12.12 לפיו נדחתה תביעת המערערים כנגד המשיבות, ובמקביל גם נדחתה התביעה שכנגד שהגישה המשיבה מס' 2, כנגד המערערים.
ב. נסיבות העניין בתמצית הינן אלה: המערערים הינם בעלי דיר עיזים המספק את תנובת החלב למחלבות. לטענתם, נגרם להם נזק מחמת תמותת עיזים באפריל 2005 והם עותרים לחייב את המשיבות בגין הנזק שנגרם להם.
באשר למשיבה מס' 2 (חברת הפניקס), טוענים המערערים שיש לחייבה מכוח היותה המבטחת בפוליסה "אלומה לחברי מושב" לפיה בוטחו המערערים בתקופה הרלבנטית.
באשר למשיבה מס' 3 (עמיר- דגן), מבקשים המערערים לחייבה בעילה נזיקית בגין היותה ספקית תערובת המזון שקיבלו העיזים, תערובת שגרמה, לטענת המערערים, למותן של עיזים אלה.
ג. האירוע נשוא התביעה התרחש בשעות הלילה שביום 22.4.05 (בין שישי לשבת) משהופעלה האזעקה האלקטרונית בגדר של דיר העיזים. המערערים הבחינו בעיזים מפרכסות, מתפתלות ונופלות על הגדר, כשמדובר בעיזים שהיו במתחם מכון החליבה של המשק.
בשעות הבוקר המוקדמות של יום השבת הגיע הוטרינר , ד"ר מאג'ד אבו טועמה, והתרשם כי מדובר בהרעלה, נתן זריקות אטרופין לעיזים, שחלקן הראו סימני התאוששות, ובמקביל אסף דגימות דם ותוכן קיבה של העיזים, וכן דגימות מתערובת המזון, ושלח אותן למעבדה אשר מצאה שאריות חומר זרחני הידוע בשם "פירימיפוס". בתערובת, כמו גם בגופות העיזים שנלקחו לבדיקה, ריכוז הפירימיפוס היה בשיעור של PPM5.
למשטרה שהגיעה למקום באותו יום שבת, סיפרה המערערת מס' 2, שהיא חושדת בשכן שהרעיל את העדר, אך המשטרה לא מצאה ממצא להוכחת חדירת גורם זר לדיר או גרימת נזק בזדון.
ד. המערערים העמידו את תביעתם על בסיס חוות דעת של שמאי, על סך של 359,018 ש"ח (כולל פיצוי בגין שווי עיזים שמתו, שיקום העדר, ירידה בתפוקת חלב, הוצאות שונות ועוגמת נפש).
ה. חברת הפניקס (המשיבה מס' 2) שילמה למערערים ביום 19.7.05, פיצוי בסך 34,650 ש"ח, אך כעשרה ימים לאחר התשלום כתבה הפניקס למערערים שמבדיקה נוספת של הפוליסה עולה, כי הרעלת בעלי חיים אינה מכוסה, ולכן דרשה מן המערערים את החזרת הכספים ששילמה להם. מכאן התביעה שכנגד, שהגישה הפניקס כנגד המערערים.
ו. במקביל, עתרה הפניקס בתביעה שיבוב (אם יקבע בית המשפט שאין להחזיר לה את מה ששילמה) לחייב את עמיר- דגן (המשיבה מס' 3) לשפותה בסכום ששילמה למערערים, וכן אף הגישה הפניקס הודעת צד שלישי כנגד עמיר - דגן.
זו האחרונה, שיגרה הודעת צד רביעי, כנגד מדינת ישראל (משיבה מס' 4) בנימוק שהתערובת מורכבת מגרעינים המגיעים מחו"ל, וכי המדינה אחראית, בין היתר, על יבוא הרכיבים ששימשו ומשמשים את עמיר דגן בהכנת תערובת המזון לעיזים, וזאת, בין היתר, באמצעות תקינה ופיקוח בכוח או בפועל על היבוא הימי.
ז. לטענת עמיר דגן, אין היא מכניסה לתערובת חומרי הדברה, ואם אמנם יש בתערובת חומרי הדברה כלשהם הרי אלה מגיעים מן הגרעינים המיובאים, וקביעת התקן בדבר המינון המותר של חומרי הדברה בגרעינים היא באחריות מדינת ישראל, וכך גם האחריות לבדיקה שאין חריגה מן התקנים.
עמיר דגן מציינת שריכוז חומר הפירימיפוס שנמצא בבדיקות המעבדה בתערובת ובכרס העיזים הגיע עד ppm 5 בעוד שהתקן מתיר עד 10 ppmולכן נראה, כי ההרעלה לא נגרמה מן הכמות המזערית והלא מסוכנת הנ"ל. לחלופין, אם אמנם היה הריכוז קטלני, הרי האחריות לכך מוטלת על המדינה (משיבה מס' 4), שהיא הקובעת את התקן המותר ומפקחת שלא יוכנס לארץ ריכוז חומר הגבוה מן המותר.
ח. בית משפט קמא דן בפסק דינו בהרחבה, באופן מפורט ומנומק, במסכת הראיות שנפרשה בפניו, וקבע כי הוכח להנחת דעתו, כי מתו 50 עיזים.
לגבי טענת המערערים בדבר מותן של עיזים נוספות, דחה בית משפט קמא את הטענה.
בית משפט קמא לא היה מוכן לקבל את הגרסה לפיה אכלו, העיזים הנוספות, מתוך שק תערובת, מספר ימים לאחר ההרעלה, וזאת משום שלא הובאה עדות ישירה על כך, ונראה כי מדובר בהשערה שהעיזים אכלו מתוך אותו שק וזאת בגין העובדה שהן מתו. בית משפט קמא ציין, שהגרסה לא הובאה בתצהיר עדות ראשית של המערערת מס' 2, אלא עלתה לראשונה בחקירתה הנגדית כ - 6 שנים לאחר המקרה.
ט. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי עדותו של המצהיר מטעם עמיר דגן, מר אריק בן משה (תזונאי במכון התערובת), היא עדות מהימנה שלא נסתרה, ולפיכך, בית משפט קמא אימץ עדות זו, שבמסגרתה סיפר מר בן משה, שהוא פגש את המערערת מס' 2 במשק, יום לאחר האירוע, והיא סיפרה לו שהיא חושדת שהשכן הרעיל את העיזים. כמו כן, הביעה המערערת את פליאתה על כך שאין זבובים בשטח והעירה, כי נראה שהשטח רוסס (להדברת זבובים).
בנוסף, מסר מר בן משה, בתצהירו (נ/13), שמשלוחי הרכיבים של התערובת נבדקים על ידי משרד החקלאות ומגיעים לעמיר דגן רק לאחר אישור המשרד. עמיר דגן מצידה אינה משתמשת בשום שלב בחומר מסוג פירימיפוס, או חומר רעיל אחר, ולכן אם היה חומר הדברה בתערובת, הרי הוא נכנס במסגרת הגרעינים המיובאים מחו"ל. אותה תערובת כפי שסופקה למערערים סופקה במקביל גם ללקוחות רבים אחרים ולא התקבלה מהם תלונה כלשהי, דבר שלא מתיישב עם הרעלה שנובעת מן התערובת.
י. עוד ובנוסף, הונחו בפני בית משפט קמא, תצהירים של גב' מרים פרוינד, סגנית מנהל השירותים להגנת הצומח וביקורת של משרד החקלאות, ושל מר יוסף קרסו, ראש תחום צאן במחלקת צאן במשרד החקלאות. שניהם אף העידו בפני בית משפט קמא. גם לגבי שתי עדויות אלה קבעה שופטת קמא שהן היו מהימנות, לא נסתרו, ויש לקבלן במלואן.