ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת הדס עובדיה), מיום 27.7.11, )ת"א 10678/06 ו- 10679/06(.
בפסק הדין נתן בית המשפט צו מניעה קבוע, האוסר על המערערים, או מי מטעמם, לעשות שימוש שאינו לחקלאות ושאינו למגורים, במשק 67 במושב בצרה (להלן: "
המקרקעין"), ובמיוחד במבנים שצוינו בפסק הדין. כן נקבע כי על המערערים לפעול לסילוק ידו של כל אדם העושה שימוש שנאסר במקרקעין, וזאת תוך ששה חודשים מיום המצאת פסק הדין. באשר להפסקת השימושים המסחריים ניתנו למערערים שלושה חודשי התארגנות. עוד נתן בית משפט קמא צו, המורה למערערים להרוס ולסלק מהמקרקעין את המבנה המסומן "ב", במפה שערך המודד, מר דרור בן נתן, שהוא מבנה המסומן 5 בתשריט הממונה המחוזי למיפוי ומדידה, מר ויקטור לוזון, אף זאת תוך ששה חודשים מיום המצאת פסק הדין. נוסף על כך חויבו המערערים לשלם למשיב דמי שימוש, בגין השימושים החורגים במקרקעין בתקופת השנים 2000 עד 2006, בסכום של 998,173 ש"ח ומע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין. המערערים חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ש"ח.
רקע וטענות בעלי הדין
כאמור בפסק הדין, בעלי הדין הסכימו כי בגין השימושים החורגים במקרקעין, בתקופת השנים 2000 עד 2006, ישלמו המערערים למשיב דמי שימוש ראויים בשיעור חמישה אחוזים משווי המקרקעין, על-פי שומת השמאי שמינה בית המשפט, מר גיא שרת, מיום 5.1.10. נציין כאן כי המשיב עתר לחייב את המערערים בדמי שימוש ראויים גם לתקופה שהחלה בשנת 2007 ועד למועד הפסקת השימושים בפועל, או למצער עד לשנת 2008. עוד הסכימו בעלי הדין כי יינתן צו להפסקת ומניעת שימושים שאינם לחקלאות, תוך שהמערערים עתרו למתן ארכה להסדרת השימושים או להפסקתם, למשך 12 חודשים לפחות מיום מתן פסק הדין. המשיב ויתר על דרישתו להריסת המבנים, למעט מבנה מס' 5, שסומן גם כמבנה ב' במפת המודד. באשר למבנה זה, המשיב טען כי יש להורות על הריסתו, משאין היתר כדין לבנייתו ומשהמשיב לא הרשה את בנייתו, וכאשר המערערים עשו ועושים בו שימושים חורגים ללא הסכמת המשיב. טענת המערערים בעניין זה הייתה כי בצילום אוויר מיום 17.6.1960, שבמפת המודד בן נתן, נראה בבירור כי המבנה מופיע בו, וגם במפות המצורפות להיתרי הבנייה שניתנו במשק הוא סומן כ"לול קיים" שאינו מיועד להריסה. הדבר מלמד לטענת המערערים שהמבנה הוקם בהיתר.
פסק הדין נושא הערעור
בית משפט קמא דחה את טענת המשיב לחיוב בדמי שימוש ראויים גם בגין התקופה שמשנת 2007 ואילך, משום שהדבר לא נטען ולא התבקש בתובענה.
באשר למבנה המסומן ב' (מבנה 5), קבע בית המשפט: "
אין חולק על כי למבנה אין היתר בנייה.
אין חולק על כי המבנה אינו משמש כלול וכי בעת הזו משמש המבנה לאחסנה ומגורי מי מילדי הנתבעים 1 ו-2". נוכח העדר היתר בנייה ורשות לשימושים מהמשיב, קיבל בית משפט קמא את טענת המשיב כי יש להרוס את המבנה, שבו נעשה שימוש למסחר ובעבר לאחסנה, והמשמש בעת הזו לאחסנה ולמגורי המערערים. נקבע כי אפילו נבנה המבנה בשנת 1957 בתור לול, הרי כיום הוא אינו לול תרנגולות עוד, אינו בנוי ככזה, ואינו משמש לתכלית הזו שנים רבות, אלא שימש ומשמש לצרכים מסחריים ולמגורים לפי רצונם הבלעדי של המערערים.
בית המשפט הוסיף וקבע כי המערערים לא הצליחו להוכיח את טענתם באשר למדיניותו הכללית של המשיב, שאין המשיב מאשר בנייה במשק למי אשר מפר את הסכם המשבצת ובונה ללא הסכמתו. אפילו הייתה מוכחת מדיניות שכזו, לא ניתן ללמוד ממנה כי המשיב הסכים, במפורש או מכללא, לבניית המבנה, ולבטח לא לשינוי מצבו כלול תרנגולות, כדי שישמש לשימושים מסחריים או למגורים. למעלה מן הצורך, ציין בית משפט קמא, כי מדובר במבנה בנוי אסבסט, וכי קשה להעלות על הדעת כי רשות ציבורית כלשהי הייתה נותנת הסכמתה לקיום המבנה ככזה ולשימושים בו למטרות שהוא משמש.
על כן, חייב בית משפט קמא את המערערים להרוס ולסלק מהמקרקעין את המבנה המסומן כמבנה ב'.
טענות המערערים
בפתח טענותיהם וכחלק מהן, המערערים עתרו להתיר להם להגיש ראיות נוספות, שהן רשימת השמאים ומאגר השמאים של משרד המשפטים, המבוססת על מכרז פומבי מס' 1/2010; העתק מכרז פומבי מס' 1/2010; וחוות דעת של מומחה לפענוח תצלומי אוויר. ראיות אלו נדרשות למערערים, לשיטתם, כדי לתמוך טענותיהם שהיה על בית משפט קמא לפסול את חוות דעת המומחה, לאחר שהתברר כי השתתף במכרז למטרת עבודה עם המשיב, וכי מתצלומי האוויר ניתן ללמוד שמדובר במבנה הקיים מזה שנים רבות במקרקעין, סמוך למבנה אחר שקיבל היתר בנייה כדין, שמכאן משתמע שההיתר חל גם על מבנה ב'.
דיון והכרעה
דין הבקשה להביא ראיות נוספות ודין הערעור גופו לדחייה.
התברר כי המכרז פורסם מטעם השמאי הממשלתי, ולא מטעם המשיב. טופסי המכרז לא ביקשו מועמדים לעבוד עם המשיב דווקא, אלא הזמינו שמאים מועמדים להימנות במאגר "השמאי הממשלתי", שבו כלולים גופים ממשלתיים רבים. מי שהציע מועמדות היה שותפו של המומחה. ביום 12.09.10 קיבל שותפו של המומחה הודעה שמועמדותו התקבלה, ושהוא נכלל במאגר השמאים של השמאי הממשלתי באזור המרכז, אך רק ביום 22.05.11 קיבל מינוי לעבוד כשמאי חיצוני אצל המשיב במחוז מרכז. במועד זה חלפה יותר משנה וחצי מאז מועד מינויו של המומחה על ידי בית המשפט (בתאריך 23.09.09). מכאן שבמועד המינוי לא מונה עדיין שותפו של המומחה כשמאי חיצוני של המשיב, וגם בעת שהגיש הצעתו למכרז לא ידע שימונה בתור שמאי בעבור המשיב. לפיכך, לא מצאנו מקום לקבל את הבקשה בעניין זה, ולא את טענות המערערים נגד מינויו של המומחה מטעם בית המשפט וחוות הדעת שמסר.
באשר לקבלת חוות דעת חדשה של מומחה לפענוח תצלומי אוויר: איננו סבורים כי יש בה כדי להחליף הצגתו של היתר בנייה למבנה ב'. הדרך להוכחת קיומו של היתר (בעבר רישיון) בנייה היא המצאת ההיתר או הרישיון במישרין, ואין מקום להתיר הגשת ראיות משניות, ככל שהן יכולות להיחשב רלוונטיות, כפי שמבקשים המערערים להציג. נוסיף ונאמר כי עצם קיומו של מבנה, גם בשנות החמישים של המאה הקודמת, אינו מלמד שנבנה בהיתר.
המערערים מודים שאין בידם להציג היתר בנייה, אף לא היתר לבניין הסמוך (ואיננו סבורים כי די בהיתר לבניין הסמוך), שעל כן, כאמור, לא תבוא כל תועלת מחוות דעת כגון זו שהמערערים מבקשים להציג.
כמו כן, לא מצאנו סיבה של ממש, מדוע לא היה ניתן להגיש חוות דעת של מומחה שכזו בבית משפט קמא, ונראה כי הסיבה היחידה לבקשה להגשתה עתה היא החלטתם של המערערים לשכור שירותיו של עורך דין שלא ייצג אותם בהליך דלמטה.
אשר לערעור גופו: