1. ערעור על פסק דינה של השופטת ת' שרון-נתנאל מיום 24.8.2006 בת"א 7083/01 בבית משפט השלום בחיפה, בו קיבלה את התביעה נגד המבקש כערב לחובות הגר ירדן שיווק ומסחר (1993) בע"מ (להלן: "החברה") וחייבה אותו לשלם למשיבה סך 86,649 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.2.2000 ועד לתשלום המלא בפועל, אגרות המשפט ועוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
2. השאלה העיקרית שהייתה במחלוקת בבית המשפט קמא הייתה אם חתם המערער על כתבי הערבות מיום 3.11.1998 (נספחים ד1 ו-ד2 לכתב התביעה), שכן זה הכחיש את חתימתו עליהם. אמנם, בפי המשיבה היו טענות נוספות, כגון הרמת מסך ואחריות מנהלים, אך היא זנחה טענות אלה. בין הצדדים נוצר מה ששני הצדדים מכנים "הסדר דיוני", בדיון ביום 26.2.2004, לפיו יתמקדו בהוכחת חתימתו של המערער על כתבי הערבות.
3. על-פי הדין, הנטל על המבקש להסתמך על מסמך שהצד שכנגד מכחיש את חתימתו עליו, להוכיח שהחתימה היא אמנם חתימתו של אותו אדם.
הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך , על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של המערער (ראה: ע"א 355/63, 356 קרסינצקי ואח' נ' נאמן בפשיטת רגל של ש' וינרב ואח', בעמ' 328, 331; ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני ואח', בעמ' 315 - 316; י' זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 478). כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת המערער על המסמך הרלוואנטי - כמו כתב הערבות בענייננו - חיונית להוכחת חבותו של המערער על-פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה" (ע"א 316/79 הנ"ל, בעמ' 315). לאור כלל זה היה על הבנק לשכנע, כי החתימה על כתב הערבות ת/4 היא אמנם חתימתה של המשיבה השלישית.
[...] קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה - היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה (ראה: א' הרנון, דיני הראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) .R. ;144 CROSS, ON EVIDENCE (LONDON, 7TH ED., BY C TAPPER, 1989) 690; שנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן (הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144 - 145); והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (,CROSS ,SUPRA).
המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור (ע"א 5293/90
בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 261-262).
4. לא הוגשה ראיה של השוואת חתימות. לא הוגשה ראיה של מי שמכיר היטב את חתימת המערער. הראיה היחידה מטעם המשיבה הייתה עדותו של מר עוסאמה סרוג'י, שהגיש תצהיר ונחקר על תצהירו. כתב הערבות המקורי לא הוצג, משום שלא אותר, לאחר שנמסר למשטרה במסגרת חקירותיה.
5. אגב אזכור חקירות המשטרה, נציין כי המשיבה טוענת כלפי המערער שהוא מעורב בפעולות מרמה של ייסוד חברות קש, וכי יש לו שיטה של זיוף מסמכים. דבר מכל אלה לא הוכח, ואינו יכול לשמש כל בסיס להכרעה.
6. מר סרוג'י העיד בתצהירו שבשנת 1998 היה כפוף למנהל המכירות של המשיבה מר דהאן. הוא התבקש על ידיו לסור למקום עסקה של החברה ולקבל שיקים וכן להחתים את המערער על כתב ערבות. למיטב זיכרונו, הדבר היה לאחר שהמשיבה קיבלה לידיה כתב ערבות חתום בפקס' ולכן ביקשה מהמערער שיחתום שוב על הערבות. לדבריו, הוא הגיע למקום עסקה של החברה, שם פגש אדם שהזדהה כאבי כהן, מסר לו שיקים וחתם בפניו על כתב הערבות.
7. בחקירה נגדית העיד מר סרוג'י שכתב הערבות שנחתם בפניו הוא כתב הערבות נספח ד1 לכתב התביעה. נציין כי זהו כתב הערבות שעליו כתוב "לידי איציק" ונרשם בו מספר תעודת זהות 51100185, שאינו מספר זיהוי של המערער ושנחזה להיות מספר רישום של חברה. בסעיף 24 לכתב התביעה נאמר שבתחילה רשם המערער כמספר תעודת זהות שלו את מספר הח.פ. של המערערת (ד1). משהבחינה בכך המשיבה, סברה לתומה כי המדובר בטעות בתום לב. משהפנתה המשיבה את תשומת לב המערער לכך, מילא המערער את פרטיו שנית על כתב ערבות חדש, הפעם עם מספר תעודת זהות פיקטיבי לחלוטין.
משמע, נספח ד1, לגביו העיד מר סרוג'י כי נחתם בפניו, הוא כתב הערבות הראשון שהועבר בפקס', ואילו ד2 אמור היה להיות כתב הערבות שנחתם בפני אדם פיזי ולא הועבר בפקס'. ואולם, הצדדים לא עוררו שאלה זו, ונניח שמדובר בטעות של מר סרוג'י.
8. על כל פנים, לעיצומו של עניין, העיד מר סרוג'י שהוא אינו יכול לזהות את האדם שחתם בפניו על המסמך. הוא לא זכר איך הוא נראה. בסך הכול הוא ראה אותו פעם אחת לפני הרבה שנים. הוא לא זכר מאפיינים חיצוניים, אם היה לו זקן או משקפיים. האיש הזדהה בפניו כאבי כהן, ומר סרוג'י לא ביקש ממנו תעודת זהות. העד לא סיפק את הסחורה, אלא הביא את החשבונית, ואותו אדם שחתם בפניו מסר לו את השיקים ביחד עם כתב הערבות החתום.
9. בית המשפט קמא קבע שסרוג'י לא יכול היה לזהות את המערער וטבעי שלא יוכל לעשות כן, כאשר ראה אותו פעם אחת בלבד, שנים מספר לפני עדותו, אולם קיבל את עדותו כי קיבל שיקים במחסני המערערת מאדם שהזדהה לפניו כאבי כהן ואותו אדם חתם בפניו על כתב הערבות. בית המשפט קבע כי די בעדות זו של סרוג'י להיות ראיה לכאורה לכך שהמערער חתם בפניו. לגישת בית המשפט קמא, ניסיון החיים והשכל הישר מלמדים שבדרך כלל לא יופיע אלמוני במחסנו של פלוני כשהוא מצויד בחותמת החברה ובידו שיקים של החברה לתשלום עבור סחורה שסופקה, יזדהה בשמו של פלוני ויחתום בשמו על כתב ערבות, ובוודאי שלא יעשה כן ללא קשר לאותו פלוני. לכן, קבע בית המשפט קמא, מעבירה עדותו של סרוג'י אל כתפי המערער את נטל הראיה להביא ראיה המסבירה זאת. בית המשפט קמא ציין שלא נטען שהמערער הגיש תלונה למשטרה נגד הזייפן.
10. אין די בעדותו של מר סרוג'י, שבית המשפט קבע שהוא מאמין לו, כדי להוכיח את חתימתו של המערער על פי הדין. מר סרוג'י היה עד לחתימה, אבל הוא לא זיהה את המערער. כדי לזהות את המערער יש צורך בעדות פוזיטיבית, ואין די בחשדות. כל אחת מההנחות שציין בית המשפט קמא יכולה להתפרש בכיוון אחר. אדם המציג עצמו כאבי כהן אינו בהכרח אבי כהן, גם אם הוא נמצא במקום עסקו של זה.
11. לפי טענת המערער בסעיף 20 לתצהירו, המשמש כתב הגנה, אדם שהציג עצמו לפני המערער כרחמיל אידלמן, קיבל ממנו את השליטה והפעילות בחברה באוקטובר 1998, דהיינו לפני חתימת כתב הערבות. אם אכן כך, יכול היה אותו אדם להזדהות כאבי כהן, לחתום ולתת מספר תעודת זהות מדמיונו.
12. אין להסיק מאי-הגשת תלונה במשטרה על זיוף החתימה דבר. הגשת תלונה במשטרה יכולה להוכיח שהמערער טען שמישהו זייף את חתימתו כבר בעת הגשת התלונה, אבל אי-הגשת תלונה אינה אומרת שהחתימה לא זויפה.
13. נטל הבאת הראיות לא הועבר לכתפי המערער בעקבות הראיה לכאורה של המשיבה. הנטל להביא ראיות מוטל על התובע. "הראיה לכאורה" אינה לכאורה, אלא ראיה שנבחנה ונמצאה אמינה, אבל היא אינה מוכיחה כלל את חתימתו של המערער. כל שהיא מוכיחה הוא שמי שחתם, הזדהה כאבי כהן. אין בכך די כדי להעביר את נטל הראיה, והוא ממשיך להיות מוטל על כתפי המשיבה שעליה להוכיח את תביעתה.
בית המשפט קמא קבע שמכיוון שהמערער לא התייצב לישיבת ההוכחות ולא הביא ראיה מטעמו, הופכת הראיה לכאורה שהובאה על ידי המשיבה, להוכחה במידה הנדרשת במשפט אזרחי. דעתנו היא שאין בראיה שהובאה על ידי המשיבה יותר ממה שיש בה, ואין בה עדות שהמערער חתם.