פסק-דין בתיק ע"א 36618-11-10

השופטת ש' שטמר, אב"ד :

ערעור על פסק דין מיום 12/3/10 של בית משפט השלום בחיפה ( כב ' השופטת כאמלה ג'דעון ) בתיק אז' 7736-06, שבו נפסק כי על המערערת (להלן  " המל"ל") להשיב למשיבה (להלן "מנורה") סכום כסף, שמנורה שלמה לה כשיפוי בגין תגמולים שהמל"ל שילם לנפגע בתאונת דרכים. מנורה טוענת כי הנפגע לא נפגע ב"תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן " חוק פלת"ד"), אלא כתוצאה מתקיפה. המחלוקת היא, אם בהתאם להסכם בין חברות הביטוח, ובכללן מנורה, לבין המל"ל, הסכם עליו אעמוד בהמשך, רשאית חברת ביטוח שלא לשפות את המל"ל בגין תגמולים שהמל"ל שלם, בטענה שהמל"ל טעה כאשר קבע כי הפגיעה היא מ"תאונת דרכים".

  עיקרי העובדות

1.         בין המל"ל לבין מנורה נחתם בשנת 1979 הסכם, זהה להסכמים עם חברות ביטוח אחרות, לפיו המל"ל יהיה זכאי לקבל החזר חלקי בלבד של הגימלאות שישלם לנפגעי תאונות דרכים (להלן - " ההסכם "), ו שמנורה חבה לפצותם עקב פגיעתם בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק פלת"ד . הסכמה זו, באה לחסוך בהתדיינויות בהן המל"ל נאלץ להוכיח כי על פי סעיף 328 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן- " חוק ביטוח לאומי ") הוא זכאי להחזר או שיפוי מטעם חברת הביטוח.

2.         ביום 1.10.97 נסע עאטף אבו אידריס (להלן  " הנפגע") יחד עם אדם נוסף, הנהג, ברכב שהיה מבוטח בביטוח חובה על ידי מנורה. במהלך הנסיעה ארעה תאונה קלה בין רכב זה לרכב נוסף. שניים מנוסעי הרכב הנוסף משכו אל מחוץ לרכב את הנהג ברכב שבו נסע הנפגע והחלו להכותו עד זוב דם ואחר כך היכו גם את הנפגע. מאחת המכות נפגע הנפגע בראשו.

הנפגע היה בדרכו לעבודה בעת שאירע אירוע התאונה והתקיפה. לפיכך הגיש תביעה למל"ל, אולם בתביעתו הוא לא הזכיר את התקיפה וייחס את פציעתו לתאונת הדרכים בלבד. בהתאם, הועדה הרפואית של המל"ל קבעה לנפגע נכות נוירולוגית של 10% אשר יוחסה לתאונת הדרכים.

  3.       ביום 23.7.02 שלח המל"ל למנורה דרישה, בהתאם להסכם, להחזיר לו גמלאות ששילם לנפגע. מנורה שלמה למל"ל, כדבר שבשגרה ובהתאם להסכם, את הסכום שנדרש בסך של 59,803 ש"ח ביום 8/10/02.

4.         בשנת 2004, בעקבות דיון משפטי שהתקיים בבית משפט השלום בנצרת לפני השופט סוהיל במסגרת תביעה לתשלום פיצויים על פי החוק, שהוגשה על ידי הנפגע כנגד מנורה בת"א 3744/02 (להלן "התביעה על פי פלת"ד" ), התברר למנורה כי בניגוד לקביעת המל"ל , הנזק הגופני שנגרם לנפגע, לא ארע מתאונת הדרכים הקלה שבה היה מעורב, אלא מהתקיפה הפיזית, שהתרחשה מיד לאחר התאונה. תיק זה נסתיים בפסק דין על דרך הפשרה, בהתאם להוראות סעיף 4(ג) לחוק פלת"ד, על פיו נפסקו לנפגע פיצויים בסכום של 2000 ש"ח. לפיכך, לא נקבעו בפסק הדין ממצאים עובדתיים.

בהסתמך על מידע זה, לפיו הנזקים לנפגע לא באו עקב תאונת הדרכים, פנתה מנורה למל"ל בדרישה להחזר הכספים ששילמה. המל"ל דחה את דרישתה, ודבק בעמדתו כי הנכות שבעטיה שולמו הגמלאות על ידו, נגרמה מתאונת הדרכים.

עקב דחיית דרישתה, הגישה מנורה תובענה לבית המשפט להחזר הכספים.

  פסק הדין של  בית משפט קמא

5.         בית המשפט קמא קבע כי פציעתו של "הנפגע" איננה תוצאה של תאונת הדרכים אלא של תקיפה אלימה שארעה מיד לאחריה שנעשתה על ידי נוסעי הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה. קביעה זו עולה הן מהודעת הנפגע במשטרה יומיים לאחר התאונה והתקיפה, הן מעדותו של חוקר המשטרה אשר גבה את הודעתו של הנפגע ומסר שבעקבות הדיווח של הנפגע, המקרה טופל כמקרה פלילי של תקיפה והן מעדותו של ד"ר פלד אשר מונה כמומחה בתחום הנוירולוגיה מטעם בית המשפט ואשר קבע כי מקור החבלה הוא בתקיפה.

לפיכך, חייב בית המשפט את המל"ל להשיב למנורה את הכספים ששלמה לו.

על כך, הערעור שלפנינו.  

תמצית טיעוני הצדדים בערעור

6.         המערער טען כי הנפגע נפגע בתאונת דרכים וכי משנקבע על ידי הועדה הרפואית מטעם המל"ל קשר סיבתי בין הפגיעה לתאונת דרכים, לא ניתן להוכיח כי הפגיעה איננה נובעת מתאונת דרכים.

המשיבה לעומתו טוענת, כי הפגיעה ארעה בתקיפה ולא בתאונת הדרכים, וכי משהוכח כך, התגמולים לא שולמו "עקב תאונת דרכים" ולפיכך היא פטורה מלשלם למערער את התגמולים ששולמו על ידו.  לטענת המשיבה הועדות הרפואיות של המל"ל כלל לא ידעו על כך שהנפגע טען כי נפגע בתקיפה ולא בתאונת הפח הקלה בין שני כל הרכב המעורבים. הודעתו זו למשטרה היתה בתיק הרפואי, אולם לא הובאה ככל הנראה לועדות הרפואיות שנדרשו רק לקבוע את התוצאות הרפואיות של תאונת הדרכים, מתוך הנחה כי התאונה היא תאונת דרכים.

המסגרת הנורמטיבית

7.         המחלוקת בין הצדדים היא באשר לפרשנות ההסכם בין המל"ל לבין חברות הביטוח.