ש. שטמר, שופטת:
עובדות שאינן במחלוקת
1. המערער החזיק חשבון בבנק לאומי בסניף קריית אתא. להבטחת התחייבויותיו כלפי הבנק, שיעבד המערער את זכויותיו בשתי חלקות קרקע: האחת, חלקה 87 בגוש 18571 (להלן - "
חלקה 87") שנרשמה עליה משכנתא ביום 19/12/96. שטר המשכנתא לגבי חלקה זו, נחתם ע"י המערער ביום 28/08/96. על חלקה 87 מנהל המערער עסק לממכר פירות וירקות בסיטונאות. השניה, חלקה 100 בגוש 18566 (להלן - "
חלקה 100") שועבדה על פי שטר משכון ביום 8/12/96. שתי החלקות נמצאות בכפר תמרה.
2. למערער נותר בחשבונו אצל המשיב חוב. לפיכך ביקש הבנק לממש את השיעבודים שיש לו על שתי החלקות.
3. המערער הגיש תביעה לבית משפט קמא ובה ביקש להצהיר, כי השיעבוד על חלקה 87 מבוטל, שכן לטענתו הוסכם עם המשיב, שעם רכישתה של חלקה 100 על ידי המערער, תמחק המשכנתא על חלקה 87, והמשיב יסתפק ברישום משכנתא או שעבוד על חלקה זו בלבד.
עוד היו למערער טענות שמטרתן להקטין את סכום החוב ולהעמידו על 80,000 ש"ח במקום הסכום שהבנק תבע, ושהיה בעת הגשת התביעה כ-281,000 ש"ח (וראו סעיפים 22 ו-23 לכתב התביעה).
4. בית משפט קמא הורה על פיצול הדיון, כך שתחילה יידונו טענותיו העובדתיות של המערער, ואחר כך, אם יהיה צורך, ידון בית המשפט במסקנות החשבונאיות העולות מהעובדות.
5. אקדים מסקנה להנמקה ואציע לעמיתי להרכב לדחות את הערעור. כל הטענות הנטענות בו הן כנגד קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, שלא מצאתי בהן טעות בבדיקת הראיות, בפרשנות שניתנה להן או במשקל שיוחס להן.
ניתן היה לדחות את הערעור אף בהסתמכנו על תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "
תקסד"א), לפיה יש לערכאת הערעור סמכות לדחות ערעור על סמך נימוקיו של פסק הדין של הערכאה הדיונית אם הם מקובלים על ערכאת הערעור, מבלי צורך להמשיך ולנמק.
על אף זאת, אביא את טענותיהם של הצדדים בערעור ואנמק את הצעתי לדחייתו.
6. כאמור, למערער היו מספר טענות בבית משפט קמא, אף עיקר הערעור נסוב עליהן. אביא את טענות הצדדים אחת לאחת ואת פסיקתו של בית משפט קמא לגבי כל טענה, את טענותיהם בערעור ואת פסיקתי בהתייחס אליהן.
החלקות כבטוחות
7. המערער עתר, כאמור, לפסק דין הצהרתי לפיו המשכנתא הרשומה על חלקה 87 מבוטלת וכי יתרת החוב בחשבון היא רק 80,000 ש"ח נכון ליום 30/12/03 ולא בסכום של 281,000 ש"ח כפי שמופיע ברישומי הבנק.
לגירסת המערער, הוא ביקש מהבנק המשיב הלוואה בסכום של 160,000 ש"ח. הבנק דרש בטוחה, ולכן נרשמה משכנתא על זכויות המערער בחלקה 87. לטענתו של המערער, סוכם שכאשר תירכש חלקה 100, שלרכישתה ביקש את ההלוואה, המשכנתא על חלקה 87 תבוטל, ותירשם במקומה משכנתא על חלקה 100.
8. הבנק טען, כי שתי החלקות שועבדו בהסכמה כבטחונות לאשראי שהמערער קיבל ממנו. לא היו כל הסכם או הסכמה להסיר את המשכנתא מחלקה 87 עם רכישתה של חלקה 100. יצויין כי בעת שמיעת הערעור, הצהיר נציג הבנק, כי חלקה 87 נמכרה בסכום של כ-70,000 ש"ח, ונותר חוב של כ-480,000 ש"ח, כך שיהיה הכרח, לפי עמדת הבנק, למכור גם את חלקה 100 על מנת להפרע מהחוב.
9. השופט קמא שמע את המערער ואת מורשה החתימה בבנק. השופט כתב בפסק דינו, כי המערער הודה לפניו, במהלך עדותו, ששתי החלקות שימשו כערובה. עוד קבע בית משפט קמא, כי אמינה עליו עדותו של מורשה החתימה, שהסתמכה גם על התרשומת בכתב יד אשר ערך על דף אובליגו מיום 30/7/96, לפיה הבנק הסכים לממן את רכישת החלקה 100 בסכום של 200,000 ש"ח מתוך 300,000 ש"ח, שהוו את התמורה המלאה, כאשר שיעבוד חלקה 100 וחלקה 87 מהווה בטוחה למימון זה.
עוד הוסיף בית משפט קמא וקבע, כי המערער אף לא פנה בדרישה לבנק לבטל את השיעבוד על חלקה 87 לאחר שהעביר את חלקה 100 על שמו.
השופט גם לא האמין למערער, כי פנה לבנק בעל פה ודרש את ביטול השיעבוד על חלקה 87.
10. המערער מעלה בערעורו טענות מטענות שונות כנגד קביעה עובדתית זו, המבוססת הן על חוסר האמון שנתן בית משפט קמא בגירסתו של המערער, הן על האמון שניתן בעדותו של פקיד הבנק, שנסמכה, כאמור, על רישומים בזמן אמת של הפקיד, והן על מסקנות שבהגיון. אינני מוצאת לנכון להתערב בקביעתו זו .
אוסיף כי בדקתי את טענתו של המערער, לפיה בית משפט קמא לא פירש נכון דבריו בפרוטוקול בית המשפט, כאשר למד מהם כי הוא הודה בהסכמה לשתי הבטוחות. הקריאה בפרוטוקול מצדיקה את מסקנתו של בית משפט קמא. המערער העיד (בעמ' 15 ש' 9) כי פקיד הבנק סרב לתת לו אשראי, ואז הוא אמר לו כי יש לו בטחונות וחסכונות. המערער המשיך והעיד כדלקמן: