פסק-דין בתיק ע"א 3376/02

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ד' מארק-הורנצ'יק) מיום 14.11.02 (תיקים אזרחיים 45523/01, 45534/01, 45535/01 ו - 45536/01) שבו קיבל תביעות לסילוק יד ופינוי שהגישה המשיבה נגד המערערים.

1.         רקע

(א)                המשיבה עוסקת במכירה, הפצה ושיווק של מוצרי דלק ושמנים, והיא בעלת זכויות בתחנות דלק ברחבי הארץ. על פי הסכמים שנחתמו בשנים 1997 - 1999 (להלן: " הסכמי התפעול"), לתקופה של 10 שנים הפעילה המערערת (להלן: " החברה") 3 תחנות דלק בתקופה הרלוונטית והמערער 2 (להלן: " המערער") ביחד עם המערערת 3 שהיא כלתו הפעילו תחנה נוספת. ביחד הופעלו 4 התחנות הידועות בשמות: איילון, אצ"ל, אתרים ושלי (להלן: " התחנות").

(ב)                המשיבה שטענה שהמערערים לא שילמו תשלומים שחבו לה בגין הספקת הדלק ומוצריו בסכום מצטבר של כ-9 מיליון ש"ח, באופן שעלה לכלל הפרה יסודית של הסכמי התפעול והקנה לה עילה לפינוי המערערים מן התחנות הודיעה למערערים על ביטול הסכמי התפעול, ולאחר מכן הגישה לבית משפט קמא תביעות סילוק יד נגד המערערים - אחת לגבי כל תחנה (ת"א 45523/01 - בעניין תחנת אתרים; ת"א - 45534/01 - בעניין תחנת איילון; ת"א 45535/01 - בעניין תחנת שלי; ת"א 45536/01 - בעניין תחנת אצ"ל). בנוסף הגישה המשיבה תביעה כספית (ת"א 1650/01) לבית המשפט המחוזי. 

(ג)                  טענת ההגנה המרכזית של המערערים הייתה כי מייד לאחר הפסקת הספקת הדלק ומוצריו לתחנות, נוצר קשר בין המערער לבין מר שייקה איבי (להלן: " איבי") המפעיל בעצמו תחנת דלק, מעורה היטב בענף הדלק, מנהל כללי של חברת בת של המשיבה ופועל מידי פעם כמתווך בין חברות הדלק לבין מפעילי תחנות. איבי שמע על פרטי המחלוקות שבין בעלות הדין ממנהלה הכללי של המשיבה מר משה ארז, וביום 6.4.01, לאחר מו"מ, כרת עם המערערים הסכם מיוחד  (להלן: " ההסכם החדש"), המסדיר את פירעון החוב שחבו למשיבה. בהסכם, שלטענת המערערים נכרת מטעם המשיבה ועל דעתה, התחייבה המשיבה להמשיך ולשווק להם דלק ומוצריו (לאחר שהפסיקה את השיווק עקב הצטברות חובם של המערערים) ועל כן לא קמה לה זכות לפנותם. המשיבה כפרה בתקפותו של ההסכם החדש בטענה שלא חתמה עליו ולא אישרה אותו והאדם שנטען כי חתם מטעמה, לא היה מוסמך לעשות כן. לא הייתה מחלוקת שעל פי ההסכם החדש שילמו המערערים על חשבון חובם סכום של 2,000,000 ש"ח ושהמשיבה קיבלה תשלום זה.

(ד)                התביעות הוגשו בסדר דין מקוצר ובעלי הדין הגיעו להסכמה כי תינתן למערערים רשות להתגונן בארבעתן " כפוף לשמירת כל טענה בדבר אי זכותם לטעון טענות סותרות" (שורות 4-6 בעמוד 21 לפרוטוקול הדיון מיום 17.10.01).

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                כאמור השאלה שעמדה לפני בית משפט קמא הייתה אם ההסכם החדש מחייב את המשיבה אם לאו, כשמוקד המחלוקת נעוץ בכך שבעוד שהמערערים חתמו על ההסכם החדש הרי שמהצד השני חתם עליו איבי שאינו נושא משרה אצל המשיבה. בית המשפט מצא שההסכם החדש מחייב את מי שחתמו עליו, המערערים ואיבי, אך קבע שאין הוא מחייב את המשיבה, מפני שלא הוכח כי איבי הוסמך מטעם המשיבה לחייבה בהסכם והוא שימש כמתווך בלבד. כדברי בית המשפט: " בענייננו [המערערים] לא הביאו כל ראיה כי מר איבי קיבל הרשאה מן [המשיבה] לפעול בשמה ומטעמה על מנת להתקשר בהסכם מחייב" (שורות 17-19 בעמוד 24 לפסק הדין). כמו כן לא הוכח שהמשיבה יצרה מצג שעל פיו רשאים היו המערערים לסבור כי כך הדבר: " מכלול הראיות שהובאו מעלה כי לא היה דבר בהתנהגות [המשיבה] כדי ללמד על מינוי של מר איבי כשלוח של [המשיבה]" (שורות 16-17 בעמוד 25 לפסק הדין).

(ב)                בית המשפט דחה גם את טענת המערערים כי המשיבה אישרה את ההסכם החדש בדיעבד, תוך שקבע שהמערערים לא הפריכו את גרסתה של המשיבה שגם לאחר כריתת ההסכם החדש המשיכו המערערים לנהל עימה משא ומתן (בפגישות שניהלו עם איבי ביום 11.4.01 וביום 13.4.01), וכי יש ללמוד מכך שגם המערערים לא ראו בהסכם החדש אלא הסדר זמני בלבד. בית המשפט הוסיף וקבע שהמערערים לא הוכיחו את גרסתם החלופית שהמו"מ שלאחר כריתת ההסכם נועד לשפר את ההסכם ותו לא.

(ג)                  משדחה את הגנת המערערים קיבל בית המשפט את התביעות לסילוק ידיהם של המערערים מתחנות הדלק.

3.         הטענות בערעור            

אלו טענות המערערים:

(א)                איבי היה נציג מוסמך של המשיבה לכריתת ההסכם החדש ולמצער לניהול מו"מ מטעמה, וגם אם חרג מסמכותו, עדיין יש בפעולותיו כדי לחייב את המשיבה, לפי סעיף 56 (א) לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: " חוק החברות"). 

(ב)                המשיבה אישרה את ההסכם החדש בדיעבד באמצעות מנהלה הכללי, מר משה ארז.

(ג)                  המשיבה לא העידה את מר ארז והדבר צריך להיזקף לחובתה, הן בשאלת סמכותו של איבי לחתום בשמה על ההסכם הן בשאלת אישורו בדיעבד של ההסכם.

(ד)                עדותו של איבי, בכל הנוגע למר ארז, נגועה במשוא פנים, שכן הוא אינו אובייקטיבי ועיניו נשואות לטובת המשיבה ומר ארז.

(ה)                המשיבה ראתה את ההסכם כמחייב, והראיה כי פעלה לפיו וחידשה את הספקת הדלק לתחנות כבר בבוקר יום חתימתו - 6.4.01.

(ו)                  איבי הוא עובד בכיר של המשיבה, הכפוף לה ומציג עצמו כחלק ממנה. על כן יש לראות באיבי שלוחה של המשיבה, ואם כך הרי שיש במעשיו כלפי צד שלישי כדי לחייבה, על פי סעיפים 1 ו-2 לחוק השליחות. גם אם חרג איבי מההרשאה שניתנה לו כשלוח של המשיבה, עדיין ראוי להטיל את הנזק שנגרם מכך לפתחו של השולח, בענייננו המשיבה, מאשר על כתפיו של צד שלישי תמים, בענייננו המערערים, שהיה סבור כי השלוח פועל בהרשאה ובסמכות.

(ז)                 איבי הציג עצמו כנציג מוסמך של המשיבה לנהל מו"מ ולחתום על ההסכם החדש, ולא הייתה למערערים סיבה להטיל בכך ספק.