פסק-דין בתיק ע"א 32316-11-09

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו (כב השופטת כוכבה לוי) אשר דחתה על הסף תביעה שטרית על פי שטר חוב שהוגשה על ידי המערער כנגד המשיבים.

להלן העובדות הצריכות לענין.

המערער הגיש שטר חוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ בתל-אביב כנגד המשיבים, שהיו ערבים על פי השטר, כאשר השטר חסר את שם הנפרע. השטר הוגש לביצוע כנגד הערבים לאחר שעושי השטר נמלטו מן הארץ בהותירם חובות של עשרות מיליוני שקלים לנושים שונים ורבים ובתוכם חובות למערער.

נתבקשה רשות להתגונן אשר נידונה והתבררה בפני כבוד השופטת שרון גלר-אהרוני.

לאחר שהמצהיר המשיב מס 1 נחקר על תצהירו, ניתנה בהסכמה רשות להתגונן בה נקבע כי התצהיר התומך בבקשת המשיבים ישמש כתב הגנה והתיק יתנהל במסלול דיון רגיל לאחר שהצדדים ישלימו הליכים מקדמיים .

לאחר מכן הוגשה על ידי המשיבים בקשה לסילוק התביעה על הסף, וזאת ביום 23.3.08 בטענה כי אין בענייננו שטר חוב כנדרש על פי פקודת השטרות (נוסח חדש), והבקשה לביצוע שטר אינה מעלה ממילא כל עילת תביעה כנגד המבקשים.

הבקשה האמורה נתבררה  בהמשך הדברים בפני השופטת כוכבה לוי, וזו החליטה  כי התביעה אינה מגלה עילה כלפי המשיבים. שטר החוב הינו שטר חסר מאחר וחסר בו פרט מהותי (שם הנפרע), המועד הסביר להשלמתו הוא ענין שבעובדה אשר הנטל להוכחתו רובץ על התובע (המערער), שנמנע מלעמוד בו ועל כן הוחלט למחוק את התביעה על הסף.

על פסק דין זה נסב הערעור שבפנינו.

הרקע העובדתי של הערעור נשוא הדיון בפנינו הינו כדלהלן:

המערער החל לעבוד עבור בועז גולדנברג ואשתו מירב קניג שנהלו שתי חברות נדל"ן " תובל מיזמים בע"מ" ו" צדאל בינוי ופיתוח בע"מ". הם סיפרו למערער על רצונם בהלוואות להשקעה בחברותיהם והציעו למערער להשתלב בעבודה בחברות הללו. סוכם בין המערער לנ"ל שהמערער יתן הלואה לחברת " תובל" בסך של 20,000$. להבטחת פירעון ההלוואה נחתם שטר חוב. המערער דרש ערבים לשטר,כי אז חתמו המשיבים כערבים בערבות אוול על שטר החוב נשוא הערעור.

החברות של בועז ומירב קרסו ונותרו חובות של עשרות מליוני שקלים.

השטר נשוא הערעור מהווה נסיון של המערער להציל אך מקצת מרכושו לאחר שבועז שנדון לחמש שנות מאסר בשל עבירות קודמות ברח מן הארץ  לאחר שחרורו.

בהתנגדות לביצוע שטר שהוגשה על ידי המשיבים מלווה בתצהירו של המשיב הראשון נטען כי שטר החוב שניתן נפרע כחלק מתשלומי הריבית של ההלוואה שנתן המערער, דבר המוכחש על ידי המערער.

עוד נטען כי השטר שנחתם על ידי המשיב הראשון ואביו כערבים בערבות אוואל ניתן בגין הלוואה שנפרעה במלואה.

השטר נמסר למערער לביצוע אך ורק במידה וההלוואה לא תיפרע במלואה. מסיבה זו נטען שמולאו אך ורק הפרטים הבאים - מועד החתימה על השטר, סכום השטר (20000$) לרבות מועד פירעון השטר, אך פרטי הנפרע על פי השטר נותרו ריקים, כאשר בין הצדדים הוסכם כי המשיב יהא רשאי למלא פרטים חסרים אלה אך ורק במידה וההלוואה לא תוחזר במלואה (ראה סעיף 17 לתצהיר המשיב 1). עוד הוסכם כי השטר יעמוד בתוקפו עד לפירעון ההלוואה וכי מיד עם החזר ההלוואה יוחזר שטר החוב.

בהתאם לסיכום, החל מחודש נובמבר 2001 החלה החברה לשלם למערער את שיעורי הריבית. לטעת המשיבים המערער קיבל בחודש ספטמבר 2004 את סכום ההלואה (הקרן) במלואו וכן תשלום בגין שיעורי הריבית כפי שסוכם בין הצדדים בסך מצטבר של 123,260ש"ח.

סיכומו של דבר נטענה טענת "פרעתי". זו הוכחשה על ידי המערער והיתה שנויה במחלוקת. שאלה זו הונחה לפתחו של בית המשפט, לאחר שניתנה למשיבים רשות להתגונן בהסכמה.

אלא שלאחר מכן נמחקה כאמור התביעה על הסף מן הנימוקים שפורטו לעיל מבלי שהטענות השנויות במחלוקת התבררו לגופו של ענין.

טענותיו של המערער הן כי הפסיקה של בית המשפט מאפשרת מילוי החסר בשטר חוב גם לאחר שהחלו ההליכים משפטיים, ואף בחלוף שנים מאז שניתן השטר, וכי מן הראוי היה שבית המשפט יבחן טענותיו לגופן (ראה ע"א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה נגד רחמני ושות' פדי נ (1)  ע"א 453,474 ; ע"א 421/74 שגן נ. מדר פדי כט 1 445 446). בענין זה נטען כי גם לשיטת המשיבים עדיין מותר למחזיק בשטר להוסיף את שם הנפרע על פי השטר, כל עוד לא נפרעה ההלוואה. אם כך היה על בית המשפט קמא להידרש לראיות ולהכריע האם ההלוואה נפרעה אם לאו - עובדות השנויות במחלוקת אשר יש מקום לבררן. עוד נטען כי ניתן היה להשלים את הפרטים מתוך דברי המשיבים עצמם בתצהיר בו אין הם מכחישים כי שטר החוב ניתן בגין הלוואה שניתנה על ידי המערער, ואין הכחשה לכך כי הוא הנפרע על פי השטר וכי הם ערבים לו.