המשנה לנשיאה א' ריבלין:
1. המנוח מאיר שמואל ז"ל (להלן: המנוח) נהרג בתאונת דרכים ביום 3.12.1996 והותיר אחריו אלמנה ושמונה ילדים (להלן: התלויים). עיזבון המנוח ותלוייו הגישו תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) בבית המשפט המחוזי בחיפה. על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' עמית), אשר עוסק בשאלת גובה הפיצויים בלבד, מערערים מבטחות התאונה מזה והעיזבון והתלויים מזה.
פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
2. בית המשפט המחוזי שם את תביעת התלויים ואת תביעת העזבון. הוא פסק לתלויים פיצויים בגין ראשי הנזק הבאים: אובדן תמיכה עד גיל פרישת המנוח, הפסדי פנסיה עד סוף תוחלת חייו של המנוח, אובדן שירותי אב ובעל, הפסד זכויותיו של המנוח כנכה צה"ל והוצאות קבורה ומצבה, בסכום כולל של 5,879,000 ש"ח. עוד נקבע כי התלויים זכאים לתשלומים מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 6,935,547 ש"ח. טענת התלויים והעיזבון כי רק האלמנה ושלושה מתוך שמונת ילדי המנוח קיבלו קצבה מהמוסד לביטוח לאומי נדחתה, ובהתאם לכך נקבע כי תביעת התלויים נבלעת בתשלומי המוסד לביטוח לאומי, וכי התלויים זכאים לפיצוי בסך 1,470,000 ש"ח, שהם 25% מן הנזק, לפי הוראת סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
בתביעת העיזבון פסק בית המשפט המחוזי פיצויים בגין ראשי נזק אלה: אובדן הכנסה והפסדי פנסיה ב"שנים האבודות", אובדן שירותי אב ובעל, הפסד זכויותיו של המנוח כנכה צה"ל ונזק בלתי ממוני, בסכום כולל של 6,476,000 ש"ח. מאחר שיש זהות בין היורשים לבין התלויים, נקבע שגם תביעת העיזבון נבלעת בתשלומי המוסד לביטוח לאומי ועל-כן נפסק לעיזבון בסופו של דבר פיצוי בסך 1,619,000, שהם 25% מן הנזק. היחס בין תביעת התלויים לתביעת העיזבון נקבע לפי "הגבוה מבין השניים", שהוא במקרה זה תביעת העיזבון.
3. ראש הנזק של אובדן תמיכה חושב על-ידי בית המשפט המחוזי לפי שיטת הידות. קודם לתאונה עבד המנוח כיועץ לרשת החינוך התורני "צביה" וכן כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים משך כ-3 שנים. אין מחלוקת בין הצדדים כי שכרו של המנוח קודם לתאונה עלה על שילוש השכר הממוצע במשק, ועל-כן חושב בסיס השכר, לצורך אמדן הפיצוי, לפי שילוש השכר הממוצע במשק ביום מתן פסק-הדין בניכוי מס בשיעור של 25% (לפי סעיפים 4(א)(1) ו-4(א)(2) לחוק הפיצויים) והועמד על סך של 17,514 ש"ח. שכרה של האלמנה, לצורך חישוב הקופה המשותפת, הועמד על 4,600 ש"ח. גיל הפרישה נקבע ל-67 לצורך החישוב, אף שלמעשה בית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלת גיל הפרישה של המנוח, כפי שיפורט בהמשך. לפי נתונים אלה הועמד הפיצוי בגין אובדן תמיכה על סך 3,738,000 ש"ח.
הפסדי הפנסיה חושבו לפי אותו בסיס שכר, לאחר שנקבע כי אילולא התאונה היה המנוח שומר על רמת שכרו ואף למעלה מזה ועל-כן יש להניח כי גם זכויות הפנסיה של המנוח היו עולות על שילוש השכר הממוצע במשק. לאור היעדר הבדל בין בסיס השכר של המנוח לפי הפרישה ולאחריה, לא ראה בית המשפט המחוזי צורך להכריע בשאלת גיל הפרישה. שכרה של האלמנה לאחר הגיעה לפרישה חושב לפי 70% משכרה הקודם. תוחלת חייו של המנוח אילולא התאונה נקבעה ל-79 שנים.
הפיצוי בגין אובדן שירותי אב ובעל נקבע ל-2,000 ש"ח לחודש עבור 10 השנים הראשונות שלאחר מות המנוח ועד למתן פסק-הדין ול-750 ש"ח לחודש מיום מתן פסק-הדין ועד לתום תוחלת חיי המנוח, ובסך הכל עבור שתי התקופות נקבע הפיצוי בראש נזק זה ל- 402,000 ש"ח. הצדדים נחלקו בשאלת היקף תרומתו של המנוח בתחום עבודות הבית וגידול הילדים. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת התלויים כי המנוח תרם תרומה ממשית בתחום הבית, אולם לא בהיקף השעות שלו הם טענו. בית המשפט דחה את טענת התלויים בדבר ההיקף הנרחב של שיעורים פרטיים ושיעורי גמרא שלהם נזקקו ילדיו.
נזקיהם של התלויים בשל אובדן זכויותיו של המנוח כנכה צה"ל כללו, כך נקבע, אובדן קצבה חודשית לה היה זכאי המנוח, הנחה בתשלומי ארנונה, זכאות לרישום כמנויים בבית הלוחם, השתתפות בחשבון טלפון, מימון אגרת טלוויזיה והשתתפות במימון לימודים אקדמיים לילדי המנוח. הפיצוי הכולל בגין נזקים אלה הועמד על 525,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן לתבוע ראש נזק זה, כמו גם את ראש הנזק של אובדן שירותי אב ובעל, במסגרת תביעת התלויים וגם במסגרת תביעת העיזבון.
הפיצוי בגין הוצאות קבורה ומצבה הועמד על סך של 20,000 ש"ח. התלויים והעיזבון טענו לראשי נזק נוספים, אולם טענותיהם אלה נדחו ועל כך לא בא ערעור לפנינו.
4. אובדן ההכנסה והפנסיה של המנוח ב"שנים האבודות" הוערכה על-ידי העיזבון ועל-ידי התלויים בסכום של 1,174,000 ש"ח, והמבטחות הסכימו להערכה זו. בית המשפט המחוזי, חרף הסכמת הצדדים, קבע כי דרך חישובו של נזק זה על-ידי הצדדים הייתה מוטעית והעמיד את הפיצוי בגינו על סך של 4,131,000 ש"ח. הפיצוי בגין נזק לא ממוני הועמד על סכום של 54,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע שאין לנכות מתביעות התלויים והעיזבון תשלומי פנסיית שאירים שמקבלים התלויים וזאת בהתבסס על הקביעה כי עיריית ירושלים, הנושאת בתשלום פנסיית השאירים, ויתרה על זכות תביעתה - ככל שזו הייתה קיימת - לשיפוי מאת המבטחות, או שהיא המחתה זכות זו לתלויים ולעיזבון, או שתשלום פנסיית השאירים היא תשלום מכוח חוזה ביטוח במשמעותו לפי סעיף 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
טענות הצדדים בערעורים
5. המבטחות (המערערות בע"א 3045/07) טוענות כי בחישוב הפיצוי לתלויים בגין אובדן תמיכה לא היה מקום לקבוע כי ילדי המנוח היו משרתים שירות צבאי או לאומי, שכן המדובר במשפחה דתית, ועל-כן גם לא היה מקום להניח כי המנוח היה תומך במי מילדיו לאחר גיל 18. עוד טוענות המבטחות כי הראיות שהובאו לעניין גובה הכנסתו של המנוח בתקופת הפרישה היו עמומות וספקולטיביות מכדי לקבוע כי הפסד הפנסיה החודשי היה עולה על שילוש השכר הממוצע במשק. לדידן, לאור עמימות הנתונים הנוגעים לזכויות הפנסיה שהיה המנוח צובר במהלך שנות עבודתו, היה מקום לקבוע סכום גמלת פנסיה גלובאלי בסך של 15,000 ש"ח לפני ניכוי מס לכל היותר. לאור טענה זו, כך לפי המבטחות, עולה הצורך לקבוע את גיל הפרישה של המנוח ולטעמן - יש להעמידו על 67. המבטחות טוענות עוד כי הפיצוי שנפסק בגין אובדן שירותי אב ובעל מופרז, וכי לאור עבודתו של המנוח בשתי משרות תובעניות מחוץ לביתו יש להניח כי תרומתו לניהול משק הבית הייתה נמוכה. לעניין ראש נזק זה טוענות המבטחות עוד כי ראוי לפצל את התקופות השונות בחיי המשפחה ביתר דיוק, תוך מתן משקל לגילאי הילדים בכל תקופה. המבטחות מערערות גם על הפיצוי שנפסק בנפרד בגין הפסד זכויותיו של המנוח כנכה צה"ל, וטוענות כי יש לראות זכויות אלה כחלק מהכנסותיו הכוללות של המנוח ולהחיל גם עליהן את תקרת שילוש השכר הממוצע במשק. בנוסף טוענות המבטחות גם נגד אופן חישוב הפסד ההשתתפות במימון לימודים אקדמיים והפסד ההנחה בתשלומי ארנונה.
לגבי הפיצוי לעיזבון בגין אובדן הכנסות ואבדן פנסיה ב"שנים האבודות" טוענות המבטחות כי לא היה מקום לחרוג מסכום הפיצוי שנתבקש בכתב התביעה, אף אם נפלה טעות בדרך חישובו. לחילופין חוזרות המבטחות על טענתן כי יש לקבוע את גיל הפרישה של המנוח ל-67 ולהתחשב בתמיכה בילדיו עד לגיל 18 בלבד. לטענתן, לא היה מקום כלל, לאור הפסיקה הקיימת, לפסוק פיצוי בגין אובדן הכנסות מפנסיה לאחר גיל הפרישה. לבסוף טוענות המבטחות כי שגה בית המשפט קמא משלא ניכה מסכום הפיצויים את תשלומי פנסיית השאירים אותם מקבלים התלויים מן העירייה. אי ניכוי תשלומים אלה, כך לטענת המבטחות, יוצר כפל פיצוי לניזוקים וחושף אותן לתשלום פיצוי ביתר, שכן הן אינן סבורות שעיריית ירושלים ויתרה על תביעת שיפוי מהן. באשר לסיווג תשלומי פנסיית השאירים כתשלום לפי חוזה ביטוח טוענות המבטחות כי טיעון זה לא הועלה על-ידי התלויים והעיזבון ולא ניתנה לה הזדמנות הוגנת להתגונן מפניו.
6. התלויים והעיזבון (המערערים בע"א 4171/07) טוענים מנגד כי הפיצוי שנפסק בגין אובדן שירותי אב ובעל היה נמוך דווקא, בהתחשב בגודל משפחתו של המנוח ובאורח חייה הדתי ועל בסיס הראיות שנשמעו לעניין זה. התלויים והעיזבון טוענים כי גם כי הסכום שנפסק בגין אובדן זכויותיו של המנוח כנכה צה"ל הוא נמוך ואינו משקף את נזקם האמיתי. כן הם טוענים כי לא היה מקום לקזז כנגד ראש הנזק של אובדן זכויות אלה, של המנוח, את תשלומי המוסד לביטוח לאומי, באשר אותן זכויות היו פיצוי בגין תאונה אחרת. התלויים והעיזבון סבורים עוד כי הדרך הנכונה לנכות את תשלומי הביטוח הלאומי היא לחשב בנפרד עבור כל ניזוק את גובה התשלומים מהם הוא נהנה ולנכותם מחלקו בלבד, והם חוזרים על טענותיהם כי יש לייחס את התשלומים לאלמנה ולשלושת הילדים הצעירים ביותר בלבד וכי חישוב תשלומי הביטוח הלאומי כלל דמי מחייה אף שהם אינם זכאים לקבלם. לבסוף, מלינים התלויים והעיזבון על כך שלא נפסקה ריבית ביחס להפסדי העבר.
7. אקדים ואומר כי לא מצאתי עילה להתערב בקביעותיו השונות של בית המשפט המחוזי לעניין שומת הפיצוי בכל הנוגע למרבית ראשי הנזק. עם זאת, יש לתקן הנחות אחדות בדרך עריכת החישוב וגם באשר לשומת הפיצוי לגבי מקצת מראשי הנזק. ראשית, לעניין הפיצוי בראש הנזק של אובדן שירותי אב ובעל - ראש נזק זה הוערך, כך נראה, בנסיבות המקרה ובהתחשב בהלכה הפסוקה - ביתר. לאור מכלול הנתונים שהובאו לפני בית המשפט המחוזי, ובכללם גודל משפחתו של המנוח מזה ועיסוקיו הרבים מחוץ לבית מזה, יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה, בהערכה גלובאלית, על סך של 200,000 ש"ח. לעומת זאת, לא מצאתי ממש בטענת המבטחות לגבי הגיל בו היה מפסיק המנוח את תמיכתו בילדיו; קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ילדיו של המנוח היו משרתים שירות צבאי או לאומי מעוגנת היטב בראיות. הוא הדין ביתר טענות הצדדים - למעט כאמור העניינים הבאים הצריכים תיקון או הבהרה.
היחס בין תביעת העיזבון לבין תביעת התלויים
8. בית המשפט המחוזי חישב את תביעת העיזבון לחוד ואת תביעת התלויים לחוד - ופסק את "הגבוה מבין השניים". פסק-הדין ניתן טרם שנפסקה ההלכה בעניין עזבון דוביצקי (ע"א 2739/06 עזבון דוביצקי נ' רזקאללה (טרם פורסם, 1.6.2008)), כשהוא נסמך על ההלכה כפי שהיתה קיימת אז. יש לערוך בו לפיכך את ההתאמות המתבקשות מן הדין כפי שנתפרש בינתיים. לדרך חישוב זו אין כמובן עוד מקום. חישוב הפיצוי לתלויים שהם גם יורשים בדרך של פסיקת "הגבוה מבין השניים" מקורה ברעיון שזכה ליישום ארכאי שלפיו יש לזקוף לחובתם של התלויים את היתרונות החומריים הנובעים ממותו של המנוח, וזאת כנגד הנזק שנגרם להם. כך יועמדו התלויים במצב שבו היו נתונים אלמלא העוולה, במונחים כספיים. פסיקת "הגבוה מבין השניים" משקפת את הגישה שלפיה הפיצוי לעיזבון מהווה יתרון חומרי עבור התלויים-היורשים, ומכאן שיש לנכותו מתביעת התלויים - או לנכות את תביעת התלויים מתביעת העיזבון, על-פי הגבוה מביניהם. אלא שלהשקפה זו, כפי שיושמה, נכרך קושי רעיוני ומעשי של ממש משהביאה לפיצוי חסר. בפסקי הדין בעניין דוביצקי ובענייןצרור (ע"א 4431/05 "המגן" חברה לביטוח בע"מ נ' צרור (לא פורסם, 10.8.2006)). נקבעה דרך שונה לחישוב היחס בין תביעת התלויים לבין תביעת העיזבון. ההיגיון העומד בבסיס שיטת החישוב שנקבעה שם אינו גורס ניכוי ההטבות שצמחו כתוצאה מהעוולה מן הנזקים שנגרמו בעקבותיה - שכן כאמור אין לראות בתביעת העיזבון משום הטבה שצמחה ליורשים. עם זאת, יש להבטיח מניעת כפל פיצוי בגין ראשי נזק "חופפים", מצד אחד, ומניעת פיצוי בחסר לגבי ראשי נזק שאינם ב"מתחם החפיפה", מצד אחר. אובדן שירותים הוא נזק שנגרם לתלויים בלבד (ולא לעיזבון, שכן המנוח, שהעזבון בא בנעליו, אינו מפסיד את שירותיו-שלו, אותם היה נותן לאחרים); מנגד, נזק בלתי ממוני הוא נזקו של העיזבון בלבד. ניכוי הפיצוי בגין נזק לא ממוני מתביעת התלויים, שבגדרה לא ניתן פיצוי על ראש נזק זה, יוצר פיצוי בחסר. כך גם לגבי ניכוי הפיצוי בגין אובדן שירותים מתביעת העיזבון.
9. ההלכה בסוגיה זו נקבעה כאמור בעניין עזבון דוביצקי הנ"ל. עילתם של התלויים, כך נפסק היא עילה עצמאית ומובחנת מעילתו של העזבון. תביעתם של התלויים נסבה על הפסדי הממון שנגרמו להם - עצמם - עקב מותו של הנפגע ואילו תביעתו של העזבון היא בגין נזקיו של המנוח עצמו. את ראשי הנזק הנפסקים במסגרת שתי התביעות ניתן לסווג לשתי קבוצות: אלה הבאים בגדר מתחם החפיפה שבין התביעות (לדוגמא: רכיב התמיכה בבני המשפחה ובמשק הבית), וראשי הנזק המצויים מחוץ לתחום החפיפה בין שתי התביעות (לדוגמא: ראש הנזק של אבדן שירותים - בתביעת התלויים וראש הנזק הלא-ממוני - בתביעת העזבון). ראשי הנזק המצויים בתחום החפיפה יפסקו פעם אחת בלבד, ואילו אלה המצויים מחוץ לתחום החפיפה יפסקו לתלויים ולעזבון לפי העניין, בלא שיקוזזו זה מזה ומבלי קשר לשאלה (המקרית) איזה תביעה גבוהה יותר.