ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
2859-02
14/12/2006
|
בפני השופט:
1. הילה גרסטל סגנית-נשיא - אב"ד
2. יהודית שטופמן
3. אילן ש' שילה
|
| - נגד - |
התובע:
שלמה נרקיס
|
הנתבע:
1. מאי - י.ד. שירותים בע"מ
2. יורי ד. ניהול והשקעות (1994) בע"מ
3. ארז דורי
4. יורי דורי
|
| פסק-דין |
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת ש' אלמגור) מיום 25.6.2002 בת"א 26772/01 אשר דחה את תובענת המערער לתשלום שיק על סך 430,000 ש"ח המהווה סכום שיק שניתן, לטענת המערער, כבטוחה לפרעון הלוואה שהלווה המערער למשיבים.
1.
רקע
(א) המערער טען בכתב תביעתו בבית משפט קמא, כי בחודש יוני 1998 פנו אליו משיבים 3, 4 בשמם ובשם משיבות 1-2 וביקשו הלוואה בסך 100,000 $. המערער נעתר לבקשה והלווה להם הסכום המבוקש כשמשיבים 3, 4 התחייבו אישית לפרוע השיק שנמסר למערער עם מתן ההלוואה להבטחת החזרתה.
(ב) כמו כן את השיק שנמסר להבטחת פירעון ההלוואה משכה המשיבה 1 על החלק, לפקודת המשיבה 2 אשר חתמה חתימת היסב, ובערבותם של המשיבים 3 ו-4 (להלן:
"השיק").
עוד טען המערער כי בהגיע מועד פירעון ההלוואה, ומשזו לא נפרעה, מילא המערער את סכום השיק, על פי שערו היציג של הדולר ביום פרעונו. השיק הוצג לפרעון וחולל מחמת העדר כיסוי מספיק, מתן הוראת ביטול והגשתו לפרעון באיחור.
לנוכח כל זאת, כטענת המערער בכתב תביעתו בסדר דין מקוצר, הוגשה התובענה בעילה השטרית ובעילה החוזית, כאחת.
(ג) המשיבים הגישו בקשה לרשות להתגונן, בטענה כי סכום ההלוואה עמד על 300,000 ש"ח בלבד, וכי היא נפרעה בשלושה תשלומים.
ביום 24.9.2001 ניתנה רשות להתגונן בשלוש טענות:
א. סכום ההלוואה ותנאיה.
ב. טענת הפרעון.
ג. סכומי ההחזר.
2.
פסק דינו של בית משפט קמא
(א) בית משפט קמא קבע כי גרסתו הראשונה של המערער בכתב תביעתו שנתן למשיב הלוואה בסכום של 100,000 $ במזומן "
נסתרה מניה וביה בחקירה נגדית" (עמ' 2 לפסק הדין); גרסתו השניה של המערער שהועלתה במהלך חקירתו הנגדית, שמדובר ביתרות חוב בגין הלוואות קודמות שניתנו למשיב 4 (להלן: - "
המשיב") בצירוף חיובי ריבית, מהווה הרחבת חזית שהמשיבים התנגדו לה.
בד בבד, קבע בית משפט קמא, כי גרסתו זו של המערער שומטת את הקרקע תחת תביעתו, שכן המערער לא הוכיח כדבעי את שיעורי ההלוואות שניתנו ותנאי הריבית שסוכמו, וכן את יתרות החובה שנותרו לפרעונן ואופן חישובן.
(ב) בית משפט קמא קבע עוד כי בהעדר ראיה בדבר רכיבי ההלוואה ואופן חישוב הסכום שנתבע, אין כל ראיה התומכת בגרסת המערער שהשטר הושלם בהתאם להרשאה.
(ג) לנוכח כל זאת, דחה בית משפט קמא את תביעת המערער, הן בעילה החוזית הן בעילה השטרית.
3.
טענות המערער
אלה טענות המערער:
(א) טעה בית משפט קמא בהעדיפו את גרסת המשיבים על פני גרסתו שלו. מן הראוי היה להדרש לעדויות שהרישום המופיע על גב השיק "100,000 $", נכתב על ידי המשיב, ולפיכך מעיד על סכום ההלוואה ועל "
ההרשאה שניתנה למערער למילוי הסכום ואת הסכום לפירעונה" (סע' 20 לנימוקי הערעור).