פסק-דין בתיק ע"א 2080-08

1.      ערעור על החלטת ועדת הערעורים (להלן: " הועדה")  לפי חוק הנכים, (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959 (להלן: " החוק") אשר דחתה את ערעור הגב' פלונית (להלן: " המערערת") וקבעה כי, המערערת לא הצליחה לבסס קשר סיבתי בין שירותה הצבאי לבין נכותה הנטענת בכתב התביעה שהגישה בפני משרד הביטחון - קצין תגמולים (להלן:" המשיב") וכן בהודעת הערעור שלפנינו. בהחלטתה הותירה הועדה על כנה את החלטת קצין תגמולים מיום 20/3/01 בעניינה של המערערת. 

רקע:

2.      המערערת, ילידת 7/1/80 גויסה לצבא ביום 30/8/98, בפרופיל 45 ושוחררה ביום 12/7/99 בשחרור מוקדם, לאחר שנקבע לה פרופיל רפואי 21 על רקע כאבי גב קשים עם קשיי תפקוד חמורים ללא סיכוי להטבה בעתיד .

אין חולק כי, המערערת סבלה ,עוד בטרם גיוסה, מבעית גב קלה בגב התחתון. אשר לטענתה לא פגמה בתפקודה היומיומי , לא סבלה מכאבים או ממגבלות יוצאות דופן.

במהלך שירותה הצבאי עברה המערערת מספר תפקידים ובסיסים. טירונות בנות במחנה - 80 כחודש ימים. סיפוח לבקו"ם - המתנה שבועיים ולאחר מכן הצבה ביחידת ימ"ל 1014 בתפקיד פקידותי למשך תשעה וחצי חודשים. לבסוף הצבה לתקופה של כשבועיים וחצי ביחידת השלישות במחנה רבין בעבודה פקידותית.

המערערת טופלה במסגרת הצבאית על ידי רופאי היחידות בהן שירתה, עברה טיפול פיזיותרפי ואף אושפזה פעם אחת במהלך שהותה בימ"ל 1014.

במהלך שירותה ביחידות השונות קיבלה המערערת פטורים ואישורים רפואיים שמטרתם הייתה להקל עליה בביצוע תפקידה.

התדרדרות משמעותית במצבה של המערערת החלה במהלך שירותה ביחידת ימ"ל 1014. במחלוקות בין הצדדים - המערערת טענה כי מפקדיה לא התחשבו במגבלותיה הרפאיות והתעלמו מהנחיות רופאיה שלא לחייבה לעבוד מעל ל - 4 שעות עבודה רצופות. המשיב טען, וועדת הערעורים קבלה את טענתו כי, מפקדי המערערת היו מודעים למצבה הבריאותי, כיבדו את האישורים הרפואיים שהציגה ואפשרו לה על פי הנחיות רופאיה מנוחה מתום 4 שעות עבודה רצופות.  

לאחר תשעה וחצי חודשים בהם שירתה בימ"ל 1014 ביקשה המערערת לעבור ליחידה אחרת, בקשתה אושרה  והיא הוצבה ביחידת השלישות במחנה רבין בעבודה פקידותית, לתקופה של כשבועיים וחצי (עד לשחרורה המוקדם). המערערת טענה שכדי להגיע ליחידה נאלצה לנסוע שעתיים לכל כיוון בשלושה אוטובוסים וכן נאלצה לשאת משאות כבדים (תיקים משרדיים כבדים), התכופפות ומאמץ פיזי רב כחלק מתפקידה החדש. המשיב טען בתגובה כי תפקידה הפקידותי לא כלל מאמץ חריג.

ממצאי ועדת הערעורים:

3.      הסכמה דיונית  - הערעור ניתן על בסיס חומר הראיות שקיים בתיק לרבות הפרוטוקולים והסיכומים שהוגשו בהליכים הקודמים, ללא קבלת ראיות חדשות וללא הגשת סיכומים נוספים. זאת על פי החלטה מיום 10/7/07 שניתנה בהסכמת בעלי הדין. 

4.      ועדת הערעורים תיארה את מהלך שירות המערערת על פי עדותה. צוין כי המחלוקת העיקרית שהסתמנה נגעה לסוגיית שעות העבודה והמנוחה של המערערת. עבודת המערערת התאפיינה בשעות ישיבה ממושכות מול מחשב אך בה בעת, הייתה למערערת אפשרות לקיים הפוגות , לצאת לצורך קבלת טיפולים רפואיים ופטורים מתורניות.

5.      הועדה מצאה כי מפקדיה של המערערת, היו מודעים למצבה הבריאותי וכיבדו את האישורים הרפואיים שקיבלה.

6.      הועדה קבעה כי, המערערת לא נחשפה לעבודה פיזית אשר הייתה כרוכה בהרמת משאות כבדים, הליכות ממושכות או למטלות שהיה בהם כדי ליצור עומס חריג על עמוד השדרה.

7.      ביחס לתלונות המערערת לכאבים ממקור צווארי, קבעה הועדה כי המערערת לא ביססה את טענתה בחוות דעת רפואית ולא נמצא קשר סיבתי רפואי בין תנאי שירותה הצבאי ובין הכאבים הצווארים להם טענה.  בנוסף, מצאה הועדה חוסר התאמה בין תצהיר המערערת לפיו הסיבה לכאבי גב עליון וע"ש צווארי  שחשה, הם  כתוצאה מהרמת משאות כבדים (תצהיר מיום 24/8/99, סעיפים 11,10) לבין תיעוד תלונותיה במסמך 31 בת"ר שבו טענה כי מקור הכאבים הוא ישיבה ממושכת מול מחשב. ד"ר אגסי, מומחה מטעם המערערת לא התייחס לטענות אלו בחו"ד. ד"ר ליובושיץ , מומחה מטעם המשיב התייחס לטענות בחו"ד מיום 15/3/01 ושלל כל ממצאים קליניים הנקשרים לאזור עמ"ש.

8.      הנכות הנטענת בגב התחתון -   הועדה קבעה כי, לנוכח תצהירי המערערת, חו"ד המומחים, הבדיקות שהציגה, בדיקות שעברה לפני גיוסה לצבא, במהלך השירות ולאחריו, עולה כי המערערת סבלה מכאבים בגב תחתון עוד טרם גיוסה לצה"ל, לנוכח קביעה זו דחתה הועדה את טענת המערערת כי יש לייחס לפגיעתה אלמנט של גרימה ולא של החמרה כפי שנקבע בחו"ד המומחה מטעמה.  הועדה אף הדגישה כי גם המערערת עצמה אישרה כי סבלה מכאבי גב תחתון לפני הגיוס (ע"מ 2 לפרוטוקול , ישיבה מיום 23/1/03).

9.      הועדה קבעה כי בתקופת שירותה הצבאי של המערערת, חלה החמרה בנכותה המותנית הן בצד הקליני והן מבחינת הממצאים בבדיקת העזר. לפיכך, על המערערת היה להוכיח לא רק את הקשר הטמפוראלי (תוך שירותה הצבאי) אלא גם את היסוד הסיבתי (עקב שירותה הצבאי).

10.  הועדה הצביעה על מספר אי התאמות בגרסתו של ד"ר אגסי, מטעם המערערת וקבעה, כי תשובותיו של ד"ר אגסי (עדותו מיום 21/9/03) מניחות מרחב גם לקיום של אינסוף אירועים בלתי צבאיים בחייה של המערערת שיכלו לגרום להחמרה במצבה.

11.  ההלכה המשפטית -  כפי שנאמר לעיל, נטל ההוכחה מוטל על המערערת לבסס קשר סיבתי בין שירותה הצבאי לבין נכותה הנטענת, לא די בכך שהמערערת תצביע על אפשרות לקיום קשר סיבתי, עליה להוכיח כי הקשר נמצא בגדר  "מתקבל מאוד על הדעת".  על פי קביעת הועדה המערערת לא עמדה בדרישה זו , ההחמרה במצבה תועדה בשעה שהמערערת שירתה בתנאים נוחים, בעבודה פקידותית וללא מאמץ פיזי חריג.