ע"א 2087/09 מטעם המערערת, פושצ'נקו תמרה
(להלן: המערערת) המופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט השלום (ת.א 28537/06 כב' השופט אליהו קידר מיום 14.7.09) בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן:"
החוק"). כנגד אותו פסק דין הוגש ערעור גם מטעם המשיבות (ע"א 1936/09) - משיבה 1 סימונה בן ארצי, ומשיבה 2, הראל חברה לביטוח בע"מ
(להלן: המשיבות). בפסק הדין קבע בית משפט קמא, כי עליהן לפצות את המערערת בתשלום בסך של 972,911 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% +מע"מ.
רקע עובדתי:
להלן בתמצית עיקרי העובדות הדרושות לבירור הערעור:
1. המערערת, ילידת 1928, אלמנה, בת 83 כיום, נפגעה בתאונת דרכים ביום 6.2.2006 כהולכת רגל מרכב הנהוג בידי המשיבה 1. היא הייתה בת 78 במועד התאונה. כתוצאה מכך, סבלה מחבלות גולגולת ופנים עם פגיעה מוחית. המשיבה 2 (להלן: "
המבטחת"), הינה חברה לביטוח שביטחה את נהגת הרכב במועדים הרלוונטיים לתובענה.
2. בעקבות התאונה, הפכה המערערת לחסויה על פי דין ובתה, לודמילה בוריסניקוב מונתה לאפוטרופסית החוקית עקב צו מינוי אפוטרופוס מיום 27.4.2006. היא מגישה את הערעור בשמה.
3. ממקום התאונה, הובהלה המערערת לבית החולים "אסף הרופא", שם אובחנה כסובלת מחבלת ראש, שברים בגולגולת, שטפי דם תוך גולגולתיים ובמצב של הכרה מעורפלת. היא אושפזה במצב קשה.
4. לאחר 14 ימי אשפוז, וביום 19.2.2006, שוחררה לשיקום נוירולוגי בבית החולים "רעות", שם שהתה במשך 70 ימים.
5. ביום 30.4.2006, ולאור הקביעה כי היא בעלת מגבלה קוגניטיבית וזקוקה לטיפול והשגחה של 24 שעות במחלקת תשושי נפש, הועברה לטיפול רפואי והשגחה במוסד בית גלבוע "אחוזת נוף-ים" בראשון לציון (להלן: "בית גלבוע"), בו היא שוהה עד היום.
6. במועד פסק הדין של הערכאה הדיונית, המערערת זקוקה להשגחה מלאה של 24 שעות, שוהה במחלקה סגורה עם השגחה רפואית, מרותקת לכסא גלגלים ותלויה בזולת לביצוע כל פעילויות היומיום. בנוסף, סובלת מהתקפים אפילפטים המחייבים טיפול ריפואי צמוד ונהיית תוקפנית כאשר מצבה הנפשי יורד (
נספח 2
לתיק מוצגים מטעם המערערת בע"א 2087/09). עובר לתאונה תפקדה בצורה עצמאית, הייתה בריאה בגופה ובנפשה והתגוררה עם שותפה בדירה בראשון לציון.
7. בית המשפט קמא מינה שני מומחים רפואיים לצורך הערכת שיעור נכותה הרפואית והתפקודית:
פרופ' שקד, מומחה נוירו כירורג, אשר קבע בחוות דעתו הראשונית מיום 20.3.07 כי למערערת נכות רפואית בשיעור של 80%, כאשר יש לייחס 30% למצבה עובר לתאונה - בין היתר בשל סימני הדמיה מוחית המעידים על אוטמים מוחיים וגילה המתקדם. על כן, העמיד את שיעור נכותה הצמיתה על 50%. בעקבות שאלות הבהרה שקיבל מטעם ב"כ המערערת, תיקן את קביעתו באשר לשיעור נכותה הרפואית, והעמידה 100%, כאשר הפחית 30% מהסיבות המנויות לעיל. כן ציין שהמערערת זקוקה להשגחה במשך כל שעות היממה, והעריך את תוחלת החיים שלה בכ- 8-4 שנים.
פרופ' שקד לא הוזמן לעדות על ידי מי מהצדדים, ומשכך קביעותיו לא נסתרו (חוות דעת פרופ' שקד ותשובותיו לשאלות הבהרה -
נספחים 1-4
לתיק מוצגים מטעם המערערות בע"א 1936/09).
8. המומחה השני שמונה הינו
פרופ' אדונסקי - מומחה לגריאטריה ופסיכוגריאטריה. הוא קבע בחוות דעתו מיום 11.11.07 שלמערערת נכות תפקודית מלאה בשיעור 100% לצמיתות בהתאם לס' 34(ו) לתקנות המל"ל. פרופ' אדונסקי סבר כי ישנו קשר ישיר ומלא בין מצבה כיום לתאונה.
9. כן קבע פרופ' אדונסקי שהמערערת זקוקה לאשפוז מוסדי וטיפול סיעודי למשך 24 שעות ביממה בעלות משוערת של 14,000 ש"ח וקבע תוחלת חיים של כ-7-8 שנים בטיפול סיעודי טוב (חוות דעת פרופ' אדונסקי -
נספח 2
לתיק מוצגים מטעם המערערת בע"א 2087/09). בחקירתו ציין פרופ' אדונסקי כי מצבה עובר לתאונה איננו מעיד
בהכרח
על מצב תפקודי, מוטורי או קוגניטיבי לקוי, בגינו יש להפחית את שיעור נכותה הצמיתה.
פסק דינה של הערכאה הדיונית:
10.ביהמ"ש העמיד את שיעור נכותה הצמיתה של המערערת על 70% בהתאם לקביעתו של פרופ' שקד, והעמיד את שיעור נכותה התפקודית על 100%, על פי חוות דעת המומחים הרפואיים, שקבעו כי היא סיעודית וזקוקה לעזרה במשך 24 שעות ביממה (ס' 15 לפסק הדין).
11. נפסק שאין לכלול בראש נזק כאב וסבל את הימים בהם שהתה בבית האבות בית גלבוע, שכן המערערת שוהה במחלקת תשושי נפש בבית האבות, ולא במחלקה סיעודית או שיקומית, וזאת לפי חוות דעת עו"ס גברת אורלי בן חמו (
נספח ז'
לתיק מוצגים מטעם מערערת בע"א 2087/09). בשל כך, נמנע בית המשפט מלהתחשב בימי שהייתה האבות במחלקת תשושי נפש במסגרת קביעת שיעורי הפיצוי בראש הנזק של כאב סבל, זאת לאור האמור בתקנה 2 א' (1) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) - תשל"ו 1976.
12.בנוסף, הוערכה תוחלת חייה של המערערת בכ-8 שנים נכון ליום 22.2.2008, זאת בהתאם לחוות דעתו של פרופ' אדונסקי, ולאור הנסיבות שלא לימדו כי תוחלת חייה קוצרה. בשל כך, ולאור ההלכה שניתן לקבוע פיצוי עיתי רק במקרים בהם תוחלת חייו של הנפגע קוצרה, נפסק למערערת פיצוי חד-פעמי בהתאם להערכה של תוחלת חיים של 8 שנים.
13. ביהמ"ש קמא קבע שעלות החודשית של השהייה במוסד הסיעודי "בית גלבוע" היא 12,800 ש"ח, ומשכך ביסס את סכום הפיצוי הכולל בגין שהיה בבית אבות לעבר ולעתיד על סכום זה. כן נפסקו פיצויים נוספים בגין הוצאות נוספות והוצאות שכר אפוטרופוס (עבר ועתיד) שהוערכו על דרך האומדנה, וכן בגין אובדן תוכנית חיסכון, שנפרעה כדי לשלם את הוצאות רפואיות טרם נתקבלו תשלומים מהמבטחת.
14.
לסיכום, סכומי הפיצויים בראשי הנזק נפסקו כדלקמן: