פסק-דין בתיק ע"א 16586-02-12

כב' השופטת ברקאי:

1. זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת אורית חדד) אשר ניתן בת.א. 1661/07 ביום 21.12.11, בו דחה את תביעת המערערת להשיב לה כספים, אשר לטענתה הפקידה בנאמנות בידי המשיב.

2. במסגרת תביעתה בבית משפט קמא להשבת הכספים,  טענה המערערת כי על רקע סכסוך קשה וארוך שנים עם בני משפחתה בהתייחס לרכוש ההורים, חששה היא מפני עיקול רכושה על ידי אחיה, ועל כן, ולאחר שנוצרו קשרי חברות ואמון בינה לבין המשיב, שהינו קרוב משפחתה ושוטר במקצועו, ביקשה היא הימנו כי ירכוש עבורה, מכספה שלה ובנאמנות דירה באשקלון.

3. אין חולק כי הדירה נרכשה ביום 15.6.06, על שם המשיב, בתמורה לסך של 118,500 דולר. לטענת המערערת רכישת הדירה מומנה במלואה על ידה, למעט סך של 8,500 דולר כשלטענתה ביקשה מהמשיב כי ימסור לה מסמך המעגן את דבר הנאמנות ואף יערוך צוואה לטובתה וכי הוא, מצידו, הסכים לכך, אלא, שדחה מעת לעת את יישום הסכמתו זו.

4. המערערת הגישה את תביעתה לבית משפט קמא לאחר, שלטענתה, החל המשיב להשכיר את הדירה שלא על דעתה ואף לפרסמה למכירה. אז, התעורר אצלה החשד כי המשיב מתחמק מהשבת הכספים.

בתביעתה לבית משפט קמא הטיחה המערערת טענות קשות כלפי המשיב, בדבר הפרת האמון מצידו, ניצול מצבה הנפשי והרפואי ודרשה את השבת הכספים שלטענתה מסרה בידיו בנאמנות לשם רכישת הדירה, סך של 110,000 דולר בצירוף הפרשים כחוק וכן שווי דמי שכירות שנטל לידיו, לטענתה, מהשכרת הדירה, סך של 21,000 ש"ח ופיצוי על עוגמת נפש בסך 50,000 ש"ח, ובסך הכל דרשה השבה של 592,467 ש"ח.

5. בבית משפט קמא, התגונן המשיב בטענה כי, אין שחר לטענות המערערת הן באשר להיקף הסכומים שקיבל מידיה והן באשר לייעוד נתינתם. לטענתו, קיבל מהמערערת סך של 75,000 דולר, השווים לכ-334,600 ש"ח, לשם רכישת הדירה עבורו, ואת היתרה לה נדרש לשם רכישת הדירה מימן בעצמו תוך הסתייעות, בין השאר בכספי הלוואה שנטל מהבנק.  אשר לייעוד הכספים טען המשיב, כי קיבל את הכספים במתנה ולא במסגרת יחסי נאמנות.

6. בית משפט קמא, אשר נדרש לשאלות מהותיות אלו הנוגעות להיקף הסכומים שמסרה המערערת בידי המשיב ויעוד נתינתם, קיבל את עמדת המשיב בשלמותה וקבע כי המשיב קיבל לידיו מהמערערת סך בשקלים השווה ל-75,000 דולר בלבד כאשר היתרה בגין רכישת הדירה מומנה על ידי המשיב כדלקמן: סך של 120,000 ש"ח באמצעות הלוואה שנטל מבנק מזרחי טפחות וכן סך של 8,500 דולר במזומן, אשר מומן ממקורותיו שלו.  אשר לייעודם של הכספים אם לנאמנות או מתנה, קיבל בית משפט קמא את עמדת המשיב וקבע כי הכספים נמסרו לידי המשיב כמתנה.

7. במסגרת הערעור דנן טענה המערערת, כי שגה בית משפט קמא משקבע כי לא מסרה בידי המשיב תמורת מלוא שווי רכישת הדירה, למעט הסך של 8,500 דולר. לטענתה גרסת המשיב לא נתמכה בראיות כנדרש ועל כן לא היה מקום להעדיף את גרסתו על פני גרסתה.

עוד טענה, כי שגה בית משפט קמא עת העדיף את גרסת המשיב כי היתה זו עסקת מתנה ולא עסקת נאמנות בין הצדדים, שעה שנאמנות יכולה להיות נאמנות משתמעת, כפי שהיה, לטענתה, במקרה דנן.

8. לטענתה, שגה בית משפט קמא עת העדיף את עדויות המשיב והעדים מטעמו, אשר, לטענתה, הינן עדויות של עדים מעוניינים, כגון: אמו, בת זוגו וחברו הקרוב של המשיב, ומבלי שבית המשפט מזהיר עצמו מפני עדויות אלו, וכי מרבית העדויות היו עדות מפי השמועה, הסותרות אחת את השניה ואינן מתיישבות האחת עם השניה. לטענתה, שגה בית משפט עת התעלם מעדותו של מר יהושע כהן, המצהיר מטעמה, אשר העיד כי המערערת סיפרה לו בזמן אמת שהיא קנתה את הדירה עבורה.

עוד הוסיפה וטענה המערערת, כי שגה בית משפט קמא משקבע כי נטל ההוכחה מוטל עליה ושגה עת התעלם מן ההלכות שנקבעו לפיהן, על מקבל הכספים להוכיח כי קיבל את הכסף במתנה, ומשכשל המשיב, לטענתה, להוכיח זאת, הרי שנכון היה לקבל את גרסתה. במישור העובדתי טענה כי, נכון היה לדחות את גרסת המשיב לפיה תמך בה ודאג לכל מחסורה וצרכיה ולפיכך, ובהעדר יחסי תלות מלאים בינה לבין המשיב, ובהעדר יחסי קרבה, אין באמור כדי להצדיק קיומה של חזקה בדבר המתנה, כפי שקבע בטעות בית משפט קמא.

9. לסיום, טענה המערערת כי שגה בית משפט קמא עת התעלם מטענת העושק שהעלתה, על אף שחזרה וטענה בדבר מצבה הבריאותי הקשה, מצבה הכלכלי הדחוק, מצבה הנפשי הרעוע.

10. המשיב, במסגרת טיעוניו בפנינו, חזר ותמך בפסק דינו של בית משפט קמא בטענה כי מדובר בפסק דין המבוסס כולו כאחד על קביעות עובדתיות אשר נגזרו מהתרשמות בית משפט קמא מן העדים שבאו בפניו ובהתאם על קביעות משפטיות המושתתות על הבסיס העובדתי שקבע.

11. במסגרת הודעת הערעור הגישה המערערת בקשה לצרף ראיות נוספות לערעור, אשר לא צורפו במסגרת ראיותיה בתיק נשוא הערעור, כשהיא מכוונת בקשתה למסמכים רפואיים לתכתובות עם קופת חולים בדבר שירותים רפואיים שהיא אמורה לקבל, אישור רכישת מטבע חוץ, כרטיס רישום גישה לכספת בבנק ועוד.

12. ב"כ המשיב התנגד להוספת ראיות לערעור. אשר למסמכים הרפואיים טען כי מדובר במסמכים מאוחרים למועד שמיעת הראיות בתיק בבית משפט קמא. אשר למסמכים האחרים טען, כי המדובר במסמכים שאינם רלבנטיים למחלוקת נשוא הערעור.

דיון

13. אשר לבקשה להבאת ראיות נוספות לערעור קובעת תקנה 457 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " תקנות סד"א") כי הגשת ראיות נוספות בשלב הערעור אינה מאפשרת בנקל משום שככלל ובהעדר נימוקים מיוחדים על בעל הדין להציג את מלוא מסכת הראיות מטעמו בפני הערכאה הדיונית ואין הוא רשאי לפצל את הבאתן, מה גם שערכאת הערעור איננה שומעת עדים ואינה מקיימת חקירות.

14. במקרה דנן, לאחר שחזרתי והפכתי בראיות אותן מבקשת המערערת להניח בפני בית משפט בשלב זה, לא מצאתי כי יש מקום לקבלן. התשתית הרפואית היתה מובנת וברורה לבית משפט קמא ואין במצב הרפואי דהיום של המערערת כדי להשליך על קבלת ההחלטה של בית משפט קמא.