ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב
|
1217-06
05/06/2007
|
בפני השופט:
1. הילה גרסטל סגנית-נשיא - אב"ד
2. יהודית שטופמן
3. אילן ש' שילה
|
| - נגד - |
התובע:
1. רחל שטרית
2. יעקב שטרית
|
הנתבע:
1. יוסף שירן
2. דבורה שירן
|
| פסק-דין |
מונחים לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופט דוד גדול) בת"א 1035/03 שקיבל באופן חלקי הן את תביעת המערערת 1 (להלן: "
המערערת") הן את התביעה שכנגד שהגישו המשיבים, הכול כפי שיובהר ויפורט להלן.
1.
הרקע:
(א) המערערת והמשיבים הם הבעלים הרשומים, בחלקים שווים, של חלקה 323 בגוש 6451 בשטח של 2000 מ"ר (להלן: "
החלקה" או "
המקרקעין") שעליה שני בתים, האחד של המערערים והשני של המשיבים.. המשיבים רכשו את ביתם ואת חלקם בחלקה בשנת 2001 מאחד, ראובן מנשרוף (להלן: "
מנשרוף"), שרכש את זכויותיו מהמערערת.
החלקה במתכונת זו נוצרה בשנת 1999, לאחר סיום הליך איחוד וחלוקה.
(ב) ביום 24.6.90 כרתו המערערת ומנשרוף הסכם שיתוף (להלן: "
הסכם השיתוף") שנרשם בפנקסי המקרקעין ביום 3.1.91. בין היתר, הסכימו המערערת ומנשרוף שלאחרון לא תהיינה זכויות בניה נוספת על חלקתו, כל עוד תהא בתוקף תכנית המתאר
תב"ע הר/10/290 (להלן: "
התכנית") וכל זכויות הבנייה הנוספת תהיינה של המערערת. הסכם השיתוף הוחל, בשינויים המחוייבים, על החלקה במתכונתה הנוכחית, לאחר השלמת הליך האיחוד והחלוקה.
בין המערערת למנשרוף נתגלעו חילוקי דעות בדבר השימוש בדרך המשותפת; לאחר שמנשרוף הגיש תביעה בעניין זה לבית משפט קמא הגיעו הצדדים להסכם פשרה שהוחל ביישומו (להלן: "
הסכם הפשרה").
(ג) בכתב התביעה שהגישה המערערת היא טענה שמשרכשו המשיבים את חלקו של מנשרוף הם החלו להפר את הסכם השיתוף, בנו תוספות בניה שלא כדין, ללא היתר, תוך הפרת הסכם השיתוף וניצלו אחוזי בנייה השייכים למערערת.
(ד) המערערת עתרה לסעדים האלה:
תיקון מספר החלקה ושטחה, החלפת התשריט והגדרת הדרך כדרך ברוחב של 2 מטר, צו להריסת תוספות הבנייה שבנו המשיבים בניגוד להסכם השיתוף וללא היתר, חיוב המשיבים בפיצוי מוסכם (15,000 דולר ארה"ב), סעד הצהרתי שאין למשיבים זכויות בניה והתווית קו הגבול שבו יותר למערערת להקים גדר.
כפי שיובהר להלן יריעת הסכסוך בערעור מצומצמת מזו שהייתה לפני בית משפט קמא.
(ה) המשיבים הגישו כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד נגד המערערת ובעלה (להלן: "
המערערים"). בכתב התביעה שכנגד נטען שהמערערת הפרה את הסכם השיתוף באי-רישום הבתים כבית משותף, בביצוע חריגות בניה ובניצול אסור של אחוזי הבנייה.
המשיבים עתרו לפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם השיתוף (15,000 דולר) ובגין הפרת הסכם המכר שלפיו מכרה המערערת את מחצית החלקה למנשרוף (30,000 דולר),לפיצוי בגין ירידת ערך ביתם ולפיצוי בגין נזק שאינו ממוני. המשיבים עתרו גם לחיוב המערערת ברישום הבית המשותף ולהריסת התוספות.
2.
פסק דינו של בית משפט קמא
(א) בית המשפט קיבל את עמדת המערערת שכל זכויות הבנייה בחלקה שייכות לה מכוח סע' 5(א) להסכם השיתוף, ודחה את טענת המשיבים שסעיף זה אינו חל על הקלות בנייה להבדיל מזכויות בנייה רגילות.
(ב) עתירת המערערת למתן צו הריסה נדחתה בשל העדר סמכות עניינית, וכמו כן נדחתה העתירה לפיצוי מוסכם.
(ג) באשר לתביעה שכנגד: בית משפט קמא העדיף את גרסת המשיבים על גרסת המערערת, שטענה שמנשרוף ויתר על זכותו לרישום הבית כבית משותף, וחייב את המערערת
"לנקוט בכל ההליכים הדרושים לשם רישום הנכס כבית משותף וזאת בתוך 60 יום מיום חתימת פסק-דין זה" (עמ' 292 שורות 20-22).
(ד) בית משפט קמא חייב את המערערים לשלם למשיבים פיצוי מוסכם בסך 15,000 $ בגין אי רישום הבית כבית משותף.
3.
טענות המערערים
הערעור הוגש לכתחילה בסוגיות אחדות, אולם, בעיקרי הטיעון, צמצם ב"כ המערערת את יריעת המחלוקת והתמקד בשתי סוגיות: