ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
11457-07,11514-07
16/04/2008
|
בפני השופט:
1. דוד חשין סגן נשיא
2. עוני חבש סגן נשיא
3. יוסף שפירא
|
| - נגד - |
התובע:
דוד ברק
עו"ד מ' אהרוני
|
הנתבע:
מגדל חברה לבטוח בע"מ
עו"ד א' כרמלי
|
| פסק-דין |
פתח - דבר
1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' מינץ), מיום 11.11.07, בת"א 11987/05 - במסגרתו נפסקו למערער פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב מעורבותו בתאונת דרכים.
רקע עובדתי
2. המערער, יליד 1957, נפגע בתאונת דרכים (אשר הוגדרה גם כתאונת עבודה), ביום 22.3.02, שעה שנהג ברכב, המבוטח על ידי המשיבה. המערער הובהל לבית החולים ושהה שם, בתנאי אישפוז, עד יום 4.4.02. במהלך אישפוזו אובחן שבר של עצם הירך השמאלית וכן שבר פריקה בכף רגלו השמאלית. המערער עבר ניתוח לקיבוע השבר בירכו וניתוח נוסף לשחזור החבלה בכף רגלו - במהלכו אובחן שבר מרוסק נוסף וכן קרע בעורק.
בשל האמור, נעדר המערער מעבודתו משך 6 חודשים - במהלכם גובסה רגלו, וכן עבר טיפולי פיזיותרפיה.
3. המשיבה, אשר נדרשה לשאת בהוצאותיו של המערער ובנזקיו השונים, הכירה בדבר חבותה, ולאור המוסכם בין הצדדים, הופנה המערער לאבחון אצל ד"ר מושיוב, כמומחה רפואי בתחום האורתופדיה. בחוות דעתו מיום 22.4.04 קבע ד"ר מושיוב את נכותו הזמנית של המערער בשיעור של 100%, למן יום התאונה ועד ליום 30.8.02, בעוד שיעור נכותו הצמיתה הועמד על 28% (10% בשל השבר בעצם הירך ו-20% נוספים בשל יתרת החבלה, קרי: שבר הפריקה בכף הרגל, קרע ונזק לעצב, נפיחות בכף הרגל, הגבלות בתנועה, רגישות, חולשה, ירידת תחושה ושינויים ניווניים קשים).
בשלב זה (וככל הנראה, לאחר שלא הושגה הסכמה לדבר בין הצדדים), הועבר עניינו של המערער לבית משפט קמא, לשם אומדן שיעור נזקיו והשלכותיהם.
4. בית משפט קמא הקדיש חלק ניכר מפסק דינו שבשאלת הנזק לבחינת אופי תעסוקתו של המערער וכושר תפקודו בהתאם. בית המשפט, אשר התרשם ממהימנות עדותו של המערער בפניו ציין, כי עובר לאירוע התאונה המתואר שימש המערער כעוזרו של מנהל מחלקת השילוט והטקסים בקרן הקיימת לישראל (להלן:
"קק"ל"). עבודתו בוצעה בשטח, לאורך שעות ארוכות, בעמידה בעיקר ותוך ביצוען של פעולות פיזיות שונות. לאחר התאונה לא מסוגל היה המערער לתפקד כבימים עברו ולא יכול היה לארגן טקסים עוד, כשם שנהג לארגן טרם לכן. על כן קבע בית המשפט, כי המערער נפגע מן התאונה בצורה ניכרת וכי אינו מתפקד כיום כשם שתיפקד בעבר.
משכך ובהתחשב בעובדה שמספר השעות הנוספות אשר הוקצב לכלל העובדים בקק"ל צומצם משמעותית בשנת 2004, נקבע כי יש לאמוד שיעור הפיצויים על בסיס ההנחה שגם אלמלא התאונה היה נשאר המערער בתפקידו הנוכחי (ולא בהכרח מתקדם בעבודתו, כשם שביקש לטעון), ושכרו היה נפגע בכל מקרה בשל הצמצום במספר השעות הנוספות כאמור.
בהתאם לעקרונות האמורים, פירט בית משפט קמא ראשי הנזק, הרלבנטיים לעניינו של המערער, ופסק סכום הפיצוי בשל כל אחד מהם, כלהלן:
אובדן שכר בעבר - 81,000ש"ח;
אובדן שכר לעתיד - 310,000ש"ח;
כאב וסבל - 62,128ש"ח;
ניידות - 40,000ש"ח;
עזרת צד ג' לעבר - 20,000ש"ח;
עזרת צד ג' לעתיד - 40,000ש"ח;
סה"כ: 553,128ש"ח.
גדרי המחלוקת
5. ב"כ המערער טען לזכותו של מרשו לשיעור פיצויים גבוה יותר, בעבור כל אחד מראשי הנזק שנבחן בבית משפט קמא. ב"כ המשיבה טען מנגד, כי היה מקום להפחתה בסך הפיצויים - בו חויבה מרשתו, תוך שהפנה לראשי הנזק השונים ולתחשיבים הראויים בעניינו של כל אחד ואחד מהם.
טענות הצדדים שלערעור הוצגו בפירוט ובאריכות, הן בטיעונים בכתב והן במהלכו של הדיון לפנינו. מפאת רוחב היריעה איננו רואים אל נכון לפרוש כלל הטענות המובאות ומשכך, תדונה להלן הטענות המרכזיות בלבד.
6. במסגרתו של הערעור מטעמו טען ב"כ המשיבה כי שגה בית משפט קמא משלא הורה על ניכוי תקבולי המוסד לביטוח לאומי (להלן:
"המל"ל"), אשר קיבל המערער ועוד יקבל בגין תאונת הדרכים וכי שגה בית המשפט בקביעת סכומי הפיצויים.
לאחר שהוגש הערעור נתן בית משפט קמא החלטה - לפיה יש לנכות את תקבולי המל"ל בסך של 590,087ש"ח. בעקבות זאת הודיע ב"כ המשיבה לפרוטוקול (עמ' 9) כי הערעור מתייתר בכל הנוגע לתקבולי המל"ל ועודנו עומד בהתייחס לשאלת גובה הפיצויים.
הפסדי שכר לעבר
7. בית משפט קמא פסק למערער פיצוי בסך כולל של 81,000ש"ח, בגין ראש נזק זה. בית המשפט בחן שיעור השתכרותו של המערער, עובר למועד התאונה ולאחריו - למן שנת 2005, אז התייצב שיעור השתכרותו לכדי זה שהיה טרם אירוע התאונה. בית המשפט העריך שכרו הממוצע של המערער, בין השנים 2002 - 2004 (שלאחר התאונה כאמור) בסך של 100,000ש"ח בעוד אמד שכרו הממוצע של המערער, במרוצת השנים 2001 ו-2005 (כגובהו עובר לתאונה), בסך של 127,000ש"ח. בשלב זה