כב' השופטת ש. דברת, ס. נשיא:
1. שני ערעורים וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע בת.א. 3495-03 שניתן על ידי כב' השופטת מיכל וולפסון ביום 3.7.12, בו נקבע כי למערער, אבי מוסקוביץ, רשלנות תורמת לתאונה בה נפגע באתר הבניה השייך למשיבים 1 ו-2 בשיעור של 50%; על המשיבים 1 ו-2 הושתה חבות בשיעור של 10% ועל האדריכלים, המשיבים 3 ו-5 והמפקח, המשיב 4, הושתה חבות בשיעור של 20% כל אחד.
רקע
2. המערער בע"א 10728-10-12, אבי מוסקוביץ (להלן - "
המערער"), הוזמן לביתם של אריה ורינה גרומט (להלן - "
המשיבים"), אשר היה בהליכי בניה בישוב עומר, למתן הצעת מחיר לביצוע עבודות בבית. המערער והמשיב 1 (להלן -"
המשיב") עמדו בקומה השניה של הבית, בו נבנתה גלריה בגובה של כ - 3 מטר מפני הקרקע, אשר באותה עת, היתה ללא מעקה בטיחות. המערער פסע לאחור ונפל מהגלריה.
המערער הגיש תביעה נגד המשיבים ונגד המגן חב' לביטוח, אשר ביטחה את המשיבים ואת קבלני המשנה. המשיבים שלחו הודעת צד ג' לרון שקד (להלן - "
המפקח"), אשר נשכר טרם התאונה ליתן שירותי פיקוח לבניית הבית. כמו כן שלחו המשיבים הודעת צד ג' לגוג אדריכלים, שותפות האדריכלים, אשר שירותיהם נשכרו לתכנון אדריכלי, אשר כלל גם פיקוח עליון על עבודות הבניה, ונגד שני האדריכלים החברים בשותפות, רון פליישר ויואב מאירי (להלן - "
האדריכלים"). השותפות עצמה נמחקה לאחר שהתפרקה, והתביעה התנהלה נגד שני השותפים ונגד הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן - "
הדר חברה לביטוח") אשר ביטחה את אחד האדריכלים, הוא מאירי יואב.
רון פליישר שלח הודעת צד ד' למאירי יואב והדר חברה לביטוח, ומאירי יואב והדר חברה לביטוח שלחו הודעת צד ד' לרון פליישר, כאשר כל צד מטיל על משנהו את האחריות לנזק.
3. בית המשפט קמא קבע, כי למערער רשלנות תורמת בשיעור של 50%, כיוון שהיה עליו להבחין בסכנה באתר הבניה, בשל מומחיותו בתחום הבניה. באשר למשיבים, נקבע כי אחריותם תעמוד על 10%, מאחר והמשיב ניהל בפועל את הבניה והיה מעורב בפרטיה, ומעורבותו לא הסתכמה בהזמנת העבודה בלבד. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי אחריות האדריכלים תעמוד על 20%, מאחר והיה עליהם להנחות את המשיב למנות מפקח עבודה ולבחון את תנאי העסקתו של המפקח; כן היה על האדריכל רון פליישר להתריע על הסכנה הצפויה כאשר ביקר באתר וראה את הגלריה ללא מעקה בטיחות. אחריות זו, כך נקבע, תוטל על שני האדריכלים יחד ולחוד. בית המשפט קמא הטיל אחריות בשיעור של 20% גם על המפקח, על אף שלא מונה כמנהל עבודה ועל אף שההסכם עימו לא כלל פיקוח בנושאי בטיחות, משסבר כי התרשל בכך שלא הפנה המשיב לסוגיית הבטיחות, על אף שהיה מודע לחוסר הידע של המשיב בתחום זה.
בקביעת גובה הפיצוי, קבע בית המשפט על סמך חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, כי למערער 38% נכות רפואית ו - 20% נכות תפקודית, בהתחשב באפשרות שיוכל לעבור בעתיד ניתוח שישפר את מצבו; אובדן ההשתכרות והפנסיה של המערער בעבר ובעתיד חושבו על בסיס משכורת של 10,000 ש"ח לחודש. בית המשפט הוסיף ופסק למערער פיצוי של 200,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני, בשל הפגיעה הקשה שעבר; סך כל הפיצוי הועמד על 927,203 ש"ח, בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי.
4. על פסק דינו של בית המשפט קמא הוגש ערעור מטעם המערער (ע"א 10728-10-12), ערעור מטעם מאירי יואב והדר חברה לביטוח (ע"א 22278-10-12), וערעורים שכנגד מטעם המשיבים ומטעם המפקח.
יוער, כי מאירי יואב והדר חברה לביטוח השיגו תחילה גם על סוגיית חלוקת האחריות עם רון פליישר. עם זאת, סוגייה זו אינה נתונה במחלוקת עוד, שכן בהסדר בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של החלטה ביום 22.11.12, הוסכם כי הדר חברה לביטוח לא נתנה כיסוי ביטוחי לרון פליישר בגין התאונה, וכי מאירי יואב ורון פליישר ישאו בתשלום שהוטל עליהם, בגין הארוע - יחד - בחלקים שווים.
דיון
5.
אחריות המערער
בית המשפט קמא העמיד את אחריות המערער על 50%, לאור קביעתו כי המערער נהג בפזיזות וחוסר איכפתיות לתוצאות מעשיו כאשר עלה למקום מסוכן, על אף שהיה מודע לסכנה זו מתוקף הכשרתו. בית המשפט קמא לא קבע אשם תורם בשל אופן התנהלות המערער לאחר שעלה לקומת הגלריה.
המערער סבור כי ההחלטה לייחס לו אשם תורם היתה מוטעית. לשיטתו, יש להטיל את האחריות על המשיב, אשר התרשל לדאוג לבטיחות המקום, עת לא מינה מנהל עבודה על אף הוראות תקנות הבטיחות בעבודה. המערער עצמו לא בחר את סביבת העבודה ולא היתה לו כל שליטה עליה, ואף לא נמסרו לו הנחיות בטיחות כלשהם.
לעומתו, סבורים האחרים כי היה על בית המשפט קמא לקבוע אשם תורם גבוה יותר. סבורים הם, כי יש לקבל את גרסת המשיב, לפיה המערער נפל לאחר שביקש לעבור ברווח הצר בינו לבין החלל למטה, ועל כן נהג ברשלנות רבתי. גם לגרסת המערער עולה כי נהג בפזיזות וחוסר אחריות שכן המערער הינו קבלן בעל הכשרה של מנהל עבודה והכשרה מקיפה בתחום הבטיחות, וניתן היה לצפות ממנו לנהוג בזהירות; הוא גם היה הגורם המקצועי המיידי אשר היה בידו למנוע את התאונה.
לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא בקביעת אחריותו של המערער, החלטה שהינה סבירה. המערער, היה עסק בתחום הבניה כמקצוע, עבד כמנהל עבודה ועבר קורס בטיחות למנהלי עבודה בבניה וככזה, היה מודע לכך שהבית בבניה אינו מגודר כנדרש והעליה אליו מסוכנת:
"ש. עשית קורס בין 97 ל - 2000 שם למדתם גם על בטיחות.
ת. כן.
ש. שם למדתם שצריך לשים מעקה לגדר. אתה זוכר את זה.