שני ערעורים מאוחדים, האחד של חברת הביטוח איילון כנגד פסק דינו המתוקן של בית משפט השלום בתל אביב - יפו (כב' השופטת אחימן), השני הוא ערעורו של המשיב 5 (להלן:
"עו"ד שפריר"), אף הוא כנגד פסק הדין האמור (להלן:
"פסק הדין").
ערעורה של חברת הביטוח איילון מכוון כנגד החלטת בית משפט השלום, לפיה חוייבה המערערת לשפות את המשיב עו"ד דן שפריר בסכום החיובים בהם חוייב, אשר שיעורם כתשלום מס השבח ומס הרכישה בגין עיסקה של מכירת נדלן שנערכה בין פולה גרינבאום ז"ל לבין המשיבים 1 ו -2 (להלן:
"הזוג מעוז").
בערעור השני, חולק עו"ד דן שפריר על מימצאיו של בית משפט קמא בכל הנוגע למילוי חובתו כנאמן לתשלום מיסי ההשבחה והרכישה בעקבות עיסקת הרכישה שתתואר בהמשך.
להלן עיקרי העובדות שנקבעו בבימש קמא,
הזוג מעוז רכשו ביום 9.7.02 בית מגורים ברחוב צפניה ברמת גן, שהיה עד אז בבעלותה של פולה גרינבוים ז"ל. בהתאם לתנאי חוזה הרכישה מונה עו"ד שפריר לנאמן של שני הצדדים לעיסקה האמורה. סכום של 2,614,363 ש"ח נמסר לידיו לצורך תשלום לרשויות המס, עירית רמת גן ועוד.
הזוג מעוז, רוכשי הנכס, שלמו לעו"ד שפריר את התשלומים לפי התחייבותם בחוזה הרכישה, אך עו"ד שפריר לא שילם לשלטונות המס ולעיריה את התשלומים בהם חוייב, לפי תנאי חוזה הרכישה, ועל כן לא צייד את הזוג מעוז באישורי ההעברה לצורך רישום הזכויות שרכשו בנכס.
בית משפט השלום קבע בפסק דינו כי עו"ד שפריר נהג שלא כדין בניהול כספי הנאמנות, בכל הנוגע לתשלום היטל ההשבחה ויתר התשלומים שמוכר חייב בהם, וכי על עו"ד שפריר לשאת באחריות לתשלום כל מס השבח ויתר החיובים. כן נקבע, כי על חברת איילון אשר בה ביטח עו"ד שפריר את פעולתו המקצועית לשפות את עו"ד שפריר בגין החיובים הנ"ל.
מאידך, פטורה חברת איילון משיפויו של עו"ד שפריר עבור תשלום מס ההשבחה.
בבקשה לתיקון פסק הדין והבהרתו נקבע כי על חברת איילון לשפות את עו"ד שפריר בגין חוב מס ההשבחה בסכום של 798,044 ש"ח ו - 57,479 ש"ח, לפי העניין.
בערעור הראשון, טענה חברת איילון, כי בית משפט השלום טעה בחייבו את איילון בשיפוי, כאמור לעיל. טענה זו הסתמכה על שלילת מסקנתו של בית משפט קמא, לפיה טעה עו"ד שפריר טעות סבירה בענין חיובי מס השבחה. בעניין זה, טען עו"ד שפריר כי הסתמך על הודאתו של מר גרינבוים, בנה של המוכרת, המשיב 3, לפיה לא היה צורך בייחוד כספים לצורך תשלום מיסים לעיריה וכן על נוסח ההודעות של רשויות המס שהועברו לידיהן לפיהן לא היה צורך בתשלום נוסף. על כן, החזיר עו"ד שפריר את כספי הנאמנות למר גרינבוים. חברת איילון טענה עוד, בקשר להודעה הנ"ל של רשויות המס, כי מהודעת מס השבח מיום 5.12.02 לא עולה כלל כי העיסקה נשוא התביעה בשלמותה פטורה מתשלום מס שבח. מהודאת המש"ח עולה כי היא מתייחסת לשומת החלק הפטור בשווי של מליון 576,000 מתוך התמורה הכוללת של 3,000,000 ש"ח. באשר לטענתו של עו"ד שפריר כי הוטעה לאור נוסח ההודעה, ציינה איילון כי אין כל צורך במומחיות מיוחדת כדי להבין את ההודעה וכל אדם יכול להיווכח מיד כי לא מדובר בפטור מלא מתשלום המס. חזקה על עו"ד שפריר, שכל עיסוקו היה במקרקעין בעניני מס, שיבין זאת היטב, אלא שבאותו מועד כבר לא היו בידיו כספי הנאמנות שבוזבזו לצורך השקעה בשוק האפור. בהמשך הדברים נאמר כי בית המשפט שגה בקבלו את טענתו האבסורדית של עו"ד שפריר כי הוא טעה בהבנת הודעת מס השבח. עו"ד המעיד על עצמו (עמוד 41 לפרוטוקול מיום 13.3.07), כי הוא עוסק בעיסקאות נדל"ן קשה לקבל את דבריו שהאישור של מס שבח שהומצא לו משקף פטור מלא מתשלום מס בעיסקה הנ"ל.
לטענת איילון, ידע עו"ד שפריר כי האישור של מס שבח מתייחס רק לחלק מן הנכס הפטור ממס, ולא התייחס למלוא סכום התמורה. בהקשר זה הוסיפה איילון כי לא עלה כלל הצורך לזמן עד מומחה בעניין משמעותה של הודעת רשויות המס, וכי לא היה גם מקום למסקנתו של בית המשפט לפיה הסתמך עו"ד שפריר בענין הבנת משמעותה של הודעת רשויות המס על דברי עוה"ד של משפחת מעוז, עו"ד רוסלקה. הלה לא היה כלל מומחה בעניני נדל"ן ועיקרו של דבר לא הוא שמונה כנאמן לתשלום המיסים. עוד נטען כי בית המשפט לא הסיק מסקנות מן הראיות הברורות בדבר עריכת עסקאות בין עו"ד שפריר לבין גיל גרינבוים, בנה ויורשה היחידי של פולה גרינבוים ז"ל וכי אי החזרת הכספים לבנה לא היה כרוך בענייני המיסוי, אלא ביטוי לעסקאותיו בעצת עו"ד שפריר. התנהגותו של עו"ד שפריר עלתה כדי מעילה באמון ולכן לא היה זכאי כלל לשיפוי על ידי חברת הביטוח. חיזוק נוסף למסקנה זו נבע גם מכך שעו"ד שפריר העביר מכספי הנאמנות הנ"ל לגיל גרינבוים עוד לפני שקיבל את האישור הדו משמעי, כביכול, של רשויות המס.
חברת איילון טענה כי חיוב חברת הביטוח בשיפוי, מכוח היותה מבטחת על פי פוליסה בגין תביעות של הפרת חובה מקצועית, מתקיים רק אם מדובר ברשלנות, טעות או השמדה. לא די בקביעה כי עו"ד שפריר טעה לגבי תשלום חוב מס השבח והמכירה, אלא צריך היה לקבוע בממצא מבוסס וברור, כי עו"ד שפריר שחרר את כספי הנאמנות מתוך טעות.
עובדות המקרה מצביעות על כך שכספי הנאמנות נמסרו לגיל גרינבוים אשר נזקק לכספים אלו לאור התפתחויות כספיות, כנראה שליליות, בגין ייעוץ שקיבל בקשר לעיסקאת אלה. כתוצאה מן השימוש בכספים שנמסרו על ידי עו"ד שפריר, לא נותרו כספים בידי הנאמנות. על ידי העברת הכספים, נתרוקנה קרן הנאמנות מכספיה, ולא ניתן היה לשלם את יתרת חובות המיסוי לרשויות השלטון השונות.
הזוג מעוז, שנדחו כשפנו מעת לעת ודרשו את האישורים, לא קיבלו אישורים אלה ולא יכלו לבצע רישום הנכס על שמם בלשכת רישום המקרקעין.
במילים אחרות; קרן הנאמנות לא שימשה את מטרתה כמוגדר בחוזה אשר על מילויו הופקד עו"ד דן שפריר.
העוול שנגרם לזוג מעוז, תוקן לבסוף בפסק הדין של הערכאה הראשונה. אמנם נותרה עדיין חובת תשלום מיסים ועל תשלומים אלה ביקש עו"ד שפריר שיפוי מחברת הביטוח. במילים אחרות, לא מדובר כאן ברשלנות, בטעות או כיוצא בזה, כאמור בפוליסה, אלא בשימוש לרעה ביודעין בכספי הנאמנות.
אף אנו סבורות, לאור האמור לעיל, כי עו"ד שפריר חייב היה לשקוד על השימוש בכספים שנמסרו לידיו לצורך תשלומי המיסים, ולמטרה זו בלבד. פעולותיו היו בגדר חריגה מחובותיו החלטיות והחלוטות של עו"ד כנאמן.
עו"ד שפריר נטל חרות לעצמו והשתמש בכספים לצורך מימון העיסקאות של גרינבוים, ובכך הפר חובותיו כנאמן.
בערעור השני , זה של עו"ד שפריר, נטען כי עו"ד שפריר ייצג את המנוחה גרינבוים ז"ל ואת בנה כלקוחות קבועים. הוא מונה בחוזה כנאמן לתשלום המיסים לסוגיהם שנבעו ממכירת הבית.