פסק-דין בתיק ע"א 10157/09

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

החוק

1.        בחודש ספטמבר 1976 נכנס לתוקפו חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק או חוק הפיצויים). החוק מקנה זכאות לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם בתאונת דרכים. השאלה הראשונה הצריכה בירור קודם לפסיקת הפיצויים היא, לפיכך, האם הוסב הנזק באירוע העונה על ההגדרה של "תאונת הדרכים" - כמשמעותה בחוק. מאז התקבל החוק חלפו למעלה משלושה עשורים; ההגדרה התמציתית והתמימה של תאונת הדרכים, כפי שנכללה בנוסח המקורי של החוק, הומרה בינתיים בהגדרה מפורטת, מורכבת, ארוכה (ולעתים אף עילגת) - אך השאלה מהי "תאונת דרכים" שבה ומתעוררת - כאז כן עתה.

           את החסר ואת הבלתי ברור בהוראות החוק ביקשה הפסיקה להשלים ולהבהיר. הפסיקה, בת שנות דור, פרי עטם של עשרות שופטים, בכל הערכאות, בנתה, נדבך אחר נדבך, בניין מורכב המשמש את הגדרת התאונה. כוחה של הפסיקה הזו, פרי התמודדות עם הווריאציות השונות שהציעה המציאות, הוא בשיטתיות שהציעה אל מול תפישה לא אחידה של החוק. כוחה וחשיבותה של הפסיקה גם בוודאות - אמנם יחסית - שביקשה לגבש על-מנת להציע כלי עבודה שימושיים לצדדים המתדיינים ולבתי המשפט. טול לבנה אחת מן הקיר שנבנה כך בדי עמל ושמטת את המבנה המשפטי כולו. העובדה שעד עצם היום מתמודדת הפסיקה עם משמעותה של הגדרת תאונת הדרכים, ועם הפרשנות המתבקשת לה - והמקרה הנדון היום גם הוא יוכיח - אין בה כדי להתיר את פריצת הגבולות שנתחמו בעמל רב, באחריות ובקפדנות. לא התפישה האינדיבידואלית של שופט זה או אחר בדבר "הגיונה" של הפסיקה שנתגבשה או בדבר סבירותה של ההגדרה - נותנת; התפישה הקיבוצית המצטברת, שכמוה ככתיבת סיפור בהמשכים - שאמצעיתו היא פועל יוצא של ראשיתו ואחריתו היא המשך ישיר של אמצעיתו (אם לילך בעקבות הדימוי שהציע דבורקין) - היא זו הנותנת.

           גם הפתרון המתבקש במקרה שלפנינו, לשאלה - הלא פשוטה - אם נפגע קרבן התאונה כאן ב"תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק הפיצויים, אינו יכול לעמוד לבדו; אין הוא יכול להיות תלוש מן הבסיס המשפטי שכבר נתגבש. הוא חייב לצאת ממנו ומתוכו.

הגדרתה של תאונת הדרכים

2.        סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר תאונת דרכים כך:

"תאונת דרכים - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי מיום 30.9.1990 " תיקון מס' 8

           להגדרה כוללת זו החובקת עקרונות כלליים עם מקרים מיוחדים, עקרונות המתיישבים זה עם זה עם עקרונות המתחרים זה בזה, ריבוי עם מיעוט, מתלווה הגדרת משנה המתארת מהו ס"ח תשנ"א מס' 1329א מיום 30.9.1990 עמ' 2 (ה"ח 1962)

  "נזק גוף" - מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים;"שימוש ברכב מנועי":

       "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

3.         על הדרך הראויה לבחון את השאלה האם אירוע מסוים בא בגדרה של אותה הגדרה מורכבת של תאונת דרכים עמדתי בעבר:

"השאלה אם התרחשות מסוימת מקיימת אחר ההגדרה המוצעת בחוק הפיצויים למושג 'תאונת דרכים' נבחנת על פני שלושה שלבים: בשלב הראשון יש לבחון אם נתקיימו מרכיביה של ההגדרה הבסיסית, לאמור, אם מדובר (1) במאורע (2) שנגרם עקב (3) שימוש (4) ברכב מנועי (5) למטרות תחבורה, ואשר כתוצאה ממנו הוסב (6) נזק גוף. אם אחד מן המרכיבים האלה אינו מתקיים [או שמתקיים חריג גובר המצוי בתוך הגדרת המשנה של השימוש ברכב המנועי - א"ר] שוב אין המקרה מקיים אחר יסודות ההגדרה הבסיסית. במקרה אשר כזה יש לעבור לשלב השני של ההליך הפרשני ולבחון אם נופל המקרה לגדר אחת החזקות המרבות ... לפיכך, אם המדובר במאורע שהתרחש עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, או עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו, או עקב ניצול הכוח המכני של כלי רכב שלא שינה את ייעודו המקורי - הרי זו תאונת דרכים ואפילו לא נתקיימו כל מרכיבי ההגדרה הבסיסית (ובלבד שנגרם נזק גוף)." (אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים: סדרי הדין וחישוב הפיצויים, 114-113 (מהדורה שלישית, 1999) (להלן: ריבלין)).

אם אין המקרה נופל לגדר ההגדרה הבסיסית - משום שאינו עונה על כל ששת מרכיביה - ואף לא בגדר אחת החזקות המרבות - שוב אין תחולה לחוק. לעומת זאת,

"אם אכן נופל המקרה לגדרה של ההגדרה הבסיסית או לגדרה של אחת החזקות החלוטות המרבות, יש עוד לבחון אם לא חלה על המקרה חזקה ממעטת. זהו השלב השלישי במלאכת הפרשנות של סעיף ההגדרות שבחוק הפיצויים ובו יש לבחון אם ארע הנזק כתוצאה ישירה ממעשה שנעשה במתכוון או כתוצאה ממעשה איבה - שאז שוב אין תחולה לחוק. החרגה זו גוברת על ההכללה שאותרה באחד משני השלבים הראשונים" (שם).

התאונה

4.        ביום 3.1.2005 צעד הנפגע, תלמיד ישיבה בן 18, ברחוב מאה שערים בירושלים. בדרכו נתקל בסרט מתוח שחסם את המעבר. שוטר שניצב במקום הניח לנפגע לעבור. בדרכו התקרב הנפגע למשאית ממנה נפרקו חלקי עגורן באמצעות מנוף נייד. כשחלף על פני המשאית, נפל חלק מן המטען שנפרק ממנה, כאמור, על רגליו. התוצאה היתה נוראה - שתי רגליו נקטעו. התברר כי עובר לנפילת המטען, הסיר נהג המשאית את עמודי התמיכה שניצבו בצידיה ושחרר את כבלי העגינה שקיבעו את המטען למקומו. עוד התברר כי המשאית הגיעה למקום שנועד לפריקה, או בסמוך לו, בנסיעה לאחור, לאחר שכוונה לשם על-ידי שוטר.

5.        בית המשפט בערכאה הראשונה מצא כי האירוע בו ניזוק הנפגע בא בגדר "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק. הוא מצא כי נתקיימו מרכיבי ההגדרה הכללית ולא נתקיימה ההחרגה שבתקנת המשנה של "השימוש ברכב מנועי". זאת, בשל שהתאונה התרחשה טרם שהחלה הפריקה. למסקנה זו הגיע בית-המשפט לאור קביעתו כי במועד התאונה לא עמדה המשאית במקום המדויק שנועד לפריקה, כי מועד הפריקה טרם הגיע, "וחשוב מכולם, כי הגורם לתאונה לא נדרש כלל לשם הפריקה". בנימוק אחרון זה התכוון בית המשפט קמא לכך "שלא היה צורך בהורדת עמודי התמיכה לשם פריקת המטען" ואף "אסור היה להורידם". "התרת הכבלים לפני מעורבותו של המנוף" [שנועד לפרוק את המטען -א"ר] - כך קובע בית המשפט קמא - "זו פעולה אשר בוצעה לפני זמנה, ואין לראות בה את התחלת הפריקה, אלא מחדל בטיחותי"; ועוד: "פעולתו של הנהג, דהיינו: התרת הכבלים והסרת עמודי התמיכה, היו [כך במקור - א"ר] פעולות רשלניות, שנעשו טרם זמנן ואינן חלק מתהליך הפריקה, שכן המנוף לא היה 'פנוי' לפריקה, והיתה אפשרות כי המנופאי יורה למשאית לנסוע מספר מטרים כדי להתמקם במקום המיועד לפריקה". והתוצאה, על פי פסק הדין, שאין הארוע מוחרג מהגדרת ה"שימוש" שכן הוא לא התרחש במהלך הפריקה. מסקנה זו אין לקבל.

טעינה ופריקה