1. בפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת גרבי, אשר ניתנה ביום 20.2.08, בבש"א 2567/06, שעניינה ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, נגד המערערים במסגרת ת.א. 1171/06.
2. בקשת המערערים לביטול פסק הדין הוגשה בשל שני נימוקים.
הראשון- עניינו ביטול פסק הדין מחובת הצדק, אם כי ככל שהדבר נוגע למערער מס' 2, נזנחה טענת המערערים בסיכומיהם בפני בית המשפט קמא.
המערער 1 טען, כי הוא אינו מתגורר בכתובת שבה נמסרו כתבי בי הדין, ברח' מרגנית 11 בעומר, אלא התגורר ברח' מרגנית 11א' בעומר. מי שקיבלה את כתבי בי הדין היא אימו של המערער, שגם לגביה נטען תחילה, כי היא לא התגוררה ברח' מרגנית 11 בעומר.
כב' הרשמת קבעה, כי המערער לא הצליח להוכיח, כי רח' המרגנית 11 ורח' המרגנית
11א' הם בתים נפרדים ולכן המסירה שבוצעה לידי אימו של המערער אינה מסירה בת פועל.
המערער תוקף את מסקנתה זו של כב' הרשמת, שכן לטענתו הכיצד יוכל המערער להוכיח כי מדובר בשני בתים? כמו כן, טוען המערער, כי המשיבה לא הביאה לעדות את פקיד המסירה על מנת שיעיד על נסיבות מסירת כתבי בי הדין, לרבות שאלת קיומם של שני בתים ושאלת שקידה סבירה למסור את כתבי בי הדין לידי המערער עצמו.
כמו כן, לא היה מקום להסתמך על העובדה שהמערער מסר למשיבה בעבר פרטים על כתובתו ברח' מרגנית 11 כעובדה שיש בה כדי ללמד על כך שכתבי בי הדין נמסרו כדין.
3. המשיבה טוענת, כי החלטתה של כב' הרשמת בעניין זה בוססה כדבעי על העובדות שעמדו בפניה.
זאת ועוד, בסופו של יום, המערער 2 חזר בו מטענתו לפיה לא התגורר בכתובת שברח' מרגנית 11 בעומר ויש בכך כדי לערער את גירסת המערערים.
4. בעניין זה של ביטול פסק הדין מחובת הצדק, סבורתני, כי הצדק עם המערערים ואכן, לא נסתרה טענתם של המערערים, כי המערער 1 אמנם לא התגורר בכתובת שבר' מרגנית 11 בעומר.
אמנם, לא היתה מוטלת על המשיבה החובה להביא לדיון את פקיד המסירה אשר ביצע את המסירה לידי אימו של המערער, בלא שהתבקשה חקירתו של זה על נסיבות ביצוע המסירה, אך לא מסיבה זו סבורתני, כי יש לקבל את הערעור.
5. המערער טען , כי הוא מתגורר ברח' מרגנית 11א' בעומר.
טענה זו אינה חייבת להיות מוכחת בדרך של המצאת מסמכים בדבר קיומו של בית נוסף ברח' המרגנית 11א' ולצורך עניין זה, אין כל הבדל בין הטענה אותה העלה המערער ובין הטענה, כי הוא גר בכתובת אחרת, ברח' אחר. דומני, כי אם היה מעלה המבקש טענה, כי הוא מתגורר ברח' אחר, אין חולק, כי המבקש לא היה נדרש להמציא אסמכתא לכך שאותה כתובת קיימת.
המבקש חזר על עדותו במהלך הדיון בפני כב' הרשמת והחלטת הרשמת אף אינה מבוססת על הטענה, כי עדותו של המערער נמצאה כלא נכונה, אלא רק כי המערער לא הוכיח את דבר קיומה של הכתובת שלה הוא טען.
דבר קיומה של כתובת זו הועלה אף על ידי העדה מטעם המשיבה, אשר אישרה בעדותה, כי אכן על המגרשים באיזור מגוריו של המערער נבנו שני בתים- כך שאין מדובר בטענה מופרכת.
משכך, והיות וטענת המערער לעניין מקום מגוריו לא הופרכה (ובעניין זה יכולה היתה המשיבה להעיד את פקיד המסירה מטעמה, אשר יעיד כי לא קיימות יחידות דיור נפרדות במגרש שעליו בנוי ביתו של המערער, או כי האם אישרה מפורשות, כי המערער מתגורר בביתה היא), הרי שיש לקבוע, כי המערערים הצליחו להוכיח בפני בית המשפט קמא, כי לא בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה לידיו של המערער מס' 1.
6. לאור המסקנה אליה הגעתי, יש לדון בשאלה האם המערער ידע על קיומו של ההליך אשר התנהל נגדו ומכאן, שיש לפעול על פי "כלל הידיעה", שעל פיו , הגם שלא בוצעה מסירה כדין של כתבי בי הדין, עדיין קמה חובתו של בעל הדין לפעול, כאילו הומצאו לבעל הדין כתבי בי הדין.
לאור המסקנה אליה הגיעה הרשמת, הרי שהיא נמנעה מלדון בשאלה זו ולפיכך אתייחס אליה בהחלטתי זו.