פסק-דין בתיק יעל רז-לוי

הרקע וטענות הצדדים :

1.         המבקש השכיר למשיבים יחידת דיור בת שלושה חדרים אשר בבעלותו (להלן: " הדירה" או " המושכר"). בין הצדדים נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת ביום 1.4.2011 למשך תקופה של שנה.

2.         בין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות ביחס למושכר ולהסכם השכירות. המשיבים הגישו תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בגין הפרת הסכם השכירות בטענה כי כחודשיים לאחר כניסתם למושכר, החלו להראות תנודות בקירות המבנה וכתוצאה מכך נוצרו סדקים בקירות ובתקרה. בשלב מאוחר יותר, התרחבו הסדקים והחלו לחדור מי גשמים ורוחות לדירה ואף דלת הכניסה לא נסגרה כתוצאה מתנודות בקיר המשקוף. המשיבים טוענים כי פנו אל המבקש שיתקן את הנזקים, אך הוא נמנע מלעשות זאת. כשבעה חודשים מאוחר יותר התמוטטה חלק מתקרת הסלון ונשארה תלויה ונראה היה כי היא עלולה ליפול בכל רגע. לטענתם, פנו שוב אל המבקש שיתקן את הליקויים, אך הוא הציע לתקן את הליקויים רק בשעות הערב המאוחרות והמשיבים סרבו ובקשו כי התיקון יעשה בשעות סבירות על ידי בעל מקצוע ובתיאום מראש. בתגובה, העביר המבקש לידיהם מכתב לפיו מאחר והמשיבים לא מאפשרים לו לתקן את התקרה, המשיבים יהיו אחראיים לכל נזק נוסף שיגרם. המשיבים טוענים כי מכך הבינו שהמבקש אינו מוכן לתקן את הליקויים ומחשש לכך שהמושכר מהווה סיכון להם ולבתם התינוקת, החליטו לעזוב את המושכר.

            המבקש ציין בכתב ההגנה כי המשיבים נטשו את המושכר לאחר שגרמו נזקים והשאירו לכלוך. הוא טען כי המשיבים עשו שימוש ללא רשות ברכושו הפרטי ואף עשו שימוש יתר בחשמל ובמים. המבקש טוען כי ההוכחה לתקינות המושכר היא כי המשיבים הסכימו בהסכם השכירות כי המושכר הוא לשביעות רצונם. המבקש מכחיש את הנזקים למעט הנזק בתקרה אותו רצה לתקן ופנה אל המשיבים בשעה 18:00 בערב, אך נענה בשלילה מאחר וילדתם של המשיבים צריכה לישון. המבקש טוען כי פנה אליהם בשנית במטרה לתקן את התקרה, אך המשיבים סירבו לכך.

            בהמשך המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבים בגין הנזקים, אשר לטענתו, גרמו המשיבים לדירה. וכן דמי שכירות בגין ארבעת החודשים הנותרים. המשיבים טענו כי השאירו את הדירה נקייה וללא נזקים.

            יצוין כי לתיק בית המשפט צורפה חוות דעת המהנדס אלכס גלייזר מטעם המשיבים. מסקנת חוות הדעת הייתה כי שלד תוספות הבניה ניזוק וכי המבנה מאבד את יציבותו. הוא הוסיף כי בשל העובדה שהתקרה מתפרקת ונפערים פערים בקירות, הדירה מסוכנת למגורים.

3.         הדיון בשתי התובעות אוחד. בית המשפט קמא, לאחר ששמע את הצדדים, קבע תחילה כי בפניו שתי גרסאות סותרות וכי הגיע למסקנה כי אינו יכול להעדיף גרסה האחת על פני השניה. מכאן, שהמשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח את טענותיהם וכי המבקש אף הוא לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח את תביעתו. ועל כן, החליט לדחות את תביעות הצדדים.

            עם זאת לאחר מכן, ציין כי מאחר וישנה ראיה חשובה אשר לא הובאה לידיעתו (דהיינו, חוות דעתו של המהנדס) ומאחר וטרם קם מכיסאו, הוא משנה את פסק דינו כך שקבע כי הוא מוצא את עדותה של המשיבה מהימנה והוא מייחס לה את מלוא המשקל. לנוכח חוות דעת המהנדס אשר הוגשה על ידי המשיבים הוא קבע כי החלטתם לעזוב את הדירה הייתה מוצדקת, מאחר והמבקש לא טרח לתקן את הנזקים. בית המשפט קמא אף הורה למבקש לשלם למשיבים פיצוי בסך של 8,000 ש"ח בגין הנזקים שגרמו להם לעזוב את הדירה וכן בשל אי הנוחות שנגרמה להם.

            כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת הערעור שלפני.

4.         בבקשת רשות ערעור טען המבקש כי בית המשפט קמא לא דן כלל בתביעתו ולא אפשר לו להוכיחה, על אף שהביע רצונו לצרף תמונות לשם הוכחת הנזק שנגרם לו על ידי המשיבים. הוא הוסיף כי שגה בית המשפט בכך ששינה את החלטתו לעניין מהימנותם של העדים לאחר שראה את חוות הדעת, שכן כיצד ייתכן שחוות דעת מומחה תשפיע על מהימנותם של עדים בעיני בית המשפט. באשר לחוות הדעת ציין כי בקביעת בית המשפט לא נלקחה בחשבון העובדה כי חוות הדעת הוגשה מטעם המשיבים ונערכה בסיוע המשיבה והתייחס אליה כאילו נכתבה על ידי גורם ניטרלי. לעומת זאת, בית המשפט סירב לקבל את הערכת הנזק על ידי המבקש אשר הינו איש תחזוקה, מן הטעם שעדותו אינה אובייקטיבית היות שהוא צד לתיק זה.

5.         מנגד טענו המשיבים, כי פסק הדין ניתן כדין לאחר שבית המשפט קמא בחן את מלוא הראיות והטענות המשפטיות. לדידם, בית המשפט לא התעלם מקיומו של הסכם שכירות, אך אין בו כדי לשנות את המצב המשפטי. הם טוענים כי חוות הדעת תקינה והוגשה כנדרש והיא נסמכת על התרשמותו של עורך חוות הדעת, המהנדס, מן הליקויים שנמצאו בדירה. כמו כן, מציינים המשיבים כי המבקש כשל בהוכחות תביעתו ועל כן בצדק בית המשפט לא קיבל את תביעתו.

דיון והכרעה :

6.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט מצאתי כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה וכי דין הערעור להתקבל במובן זה שיש מקום לבטל פסק הדין ולהורות כי הדיון בשתי התובענות שצוינו בכותרת,יוחזר לבית המשפט קמא.

7.         תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי הליך מהיר ולא יקר, וזאת, בכדי למנוע הצפתם של בתי המשפט בתביעות בסכומים קטנים.

8.         ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות, מכוון לפתוח את שערי בית המשפט בפני מי שנעשה לו עוול, כאשר הפניה לבית המשפט במסלולים הרגילים אינה כדאית לנוכח סכום התביעה הנמוך, אל מול העלויות הכרוכות בניהול ההליך המשפטי [רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (טרם פורסם, 17.9.09); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל (טרם פורסם, 18.1.07)].

9 .        כפועל יוצא מתכלית זו, הותרה סטייה מדיני הראיות ומן הפרוצדורה הנהוגה במסלולי התביעה הרגילים [סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:" חוק בתי המשפט") וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז - 1976] וזו אף הסיבה כי המחוקק לא אפשר ככלל ייצוג בעלי הדין על ידי עורך דין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט).

            המחוקק אף קבע כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט). על כן ובשים לב למיוחדות ההליך ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, נקבע כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה, מאחר ויהיה בכך להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליך, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות.

10.        יפים לעניין זה הדברים שנכתבו בספרו של א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית 2009 בעמ' 853): " רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה". 

11.        ומן הכלל אל הפרט. אכן דרך כלל בית משפט שלערעור לא ימהר להתערב בממצאים עובדתיים. עם זאת מצאתי כי מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור ומחייבים, ולו לשם מראית פני הצדק, את התערבותו של בית המשפט שלערעור, זאת לאור הכשלים המתעוררים בפסק הדין כפי שיפורט להלן: