ו"ע
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1376-05
16/10/2006
|
בפני השופט:
1. ועדת ערר מס שבח מקרקעין 1963-התשכ"ג
2. (דימוס) - יו"ר הועדה
3. דב שמואלביץ עו"ד - חבר
4. נדב הכהן רו"ח - חבר
|
| - נגד - |
התובע:
קופ"ח כללית-מחלקת רשומות
עו"ד מלמן רפאל
|
הנתבע:
מנהל מס שבח ת"א
|
| פסק-דין |
דב שמואלביץ, עו"ד: -
הערר המונח בפנינו עוסק ביסודו בשתי מחלוקות משפטיות המתמצות בשתי שאלות נפרדות.
א. האם נהג המשיב נכון בהבחינו בין עיסקת מכר דירה, לבין עיסקת מכר זכויות בניה הכרוכות באותה עיסקה, בהקשר לסעיף 61 לחוק מיסוי מקרקעין תשכ"ג-1963 (להלן - "החוק").
ב. האם בידי המשיב יש את הסמכות לערוך אבחנה מן הסוג הזה, באשר אין לה ביטוי בלשון החוק, בסעיף 61 לחוק.
רקע עובדתי רלוונטי
1. העוררת הינה מוסד ציבורי לענין דיני מיסים. סעיף 61(ב) מעניק פטור מלא ממס שבח בתנאים המפורטים בחוק.
2. בחזקת העוררת היה נכס הידוע כגוש 6335 חלקה 149 בשטח 576 מ"ר. נכס זה הינו מבנה-מרפאה הבנוי על 100 מ"ר.
יתרת שטח החלקה הינה מגרש פנוי אשר צמוד למבנה המרפאה.
3. בנכס הנ"ל קיימת יתרת זכויות בניה לא מנוצלות מעבר למבנה לא מנוצלות מעבר למבנה המרפאה.
4. בתאריך 4.11.03 נחתם הסכם מכר של החלקה.
ההסכם נערך כהסכם אחד וכלל את מבנה המרפאה והשטח הצמוד לו.
5. העוררת הגישה שומה עצמית כדין עפ"י סעיף 73(א)(2) לחוק. ובמסגרתו ביקשה פטור מלא מחובת תשלום מס שבח מכוח סעיף 61(ב) לחוק - פטור מוסדות ציבור.
6. העוררת קיבלה הודעת שומה סופית על-פי סעיף 25 לחוק - המחייבה בתשלום מס-שבח, בעטיים של זכויות הבניה הנוספות.
ביסוד עמדת המנהל עומדת אבחנה בין המבנה הנמכר לבין שטח הקרקע הסמוך לו, אשר בו ניתן לנצל את יתרת זכויות הבניה אשר לא מומשו.
המנהל פטר את העוררת מתשלום מס שבח בגין חלקו היחסי של מבנה המרפאה וחייבה בתשלום מס שבח בעטייה של יתרת שטח הקרקע בהתאם לזכויות הבניה הבלתי מנוצלות.
7. המנהל, בחייבו את העוררת בתשלום מס שבח בגין זכויות הבניה - תמך יתדותיו על התנאי המותנה בסעיף סעיף 61(ב)(1) לחוק, ... "ושימשו במישרין את המוסד" - בטענה שזכויות הבניה היתרות לא שימשו את המוסד במישרין.
תמצית טיעוני העוררים
8. המשיב חרג מסמכותו או פרש את החוק באופן בלתי סביר, בנמקו את סיבת חיוב מס השבח בכך שפרש את לשון החוק "שימוש במישרין" כמוסב אף על זכויות הבניה היתרות. טוענת העוררת כי השימוש במישרין מוסב רק על מבנה המרפאה ואין להסבו אף על זכויות הבניה אשר אין אפשרות לעשות בהם שימוש במישרין, כל עוד אין מנצלים אותם.
9. מוסיפה העוררת לטעון, כי אין להתייחס להסכם המכר כאל שתי עיסקאות (מבנה וזכויות בניה - במובחן), אלא יש להתייחס אליהן כאל עיסקה אחת באשר רישומם המשפטי - הינו אחד.
משכך הם פני הדברים, ניתן לפרש את לשון החוק, "ושימשו במישרין" רק בהתיחס למרפאה ואין להחיל תנאי זה אף ביחס לזכויות הבניה.