1. התובע הגיש תביעה נגד מושב איתן, שהוא אגודה במועצה אזורית שפיר באזור קרית גת (להלן: "
המושב") ונגד מר אריה חורי (להלן: "
הנתבע") בטענה שבקרקע המוחזקת על ידי המושב הנמצאת בגוש 3000 חלקה 4 וכן בגוש 3001 חלקות 2 ו-3 (להלן: "
הקרקע") נעשה שימוש חורג כהגדרתו בחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) תשכ"ז-1967 (להלן: "
החוק").
2. התובע טען בכתב התביעה כי ב-140 דונם מתוך הקרקע מבצע מר ויקטור חג'ג' (להלן: "
המתקשר") שימוש חורג. השימוש החורג מתבטא בכך כי הנתבע, אשר שכר את הקרקע מהמושב, משכיר את הקרקע בהשכרת משנה למתקשר, אשר הוא זה שמעבד את הקרקע בפועל.
3. להוכחת תביעתו הביא התובע שני עדים. זיו בירמן, המשמש בתפקיד פקח באזור שפלה חוף דרומי בסיירת הירוקה משנת 2004 (להלן: "
הפקח") וליעד לינג, המשמש בתפקיד חוקר צוות מרכז ובכלל זה באזור שפלה חוף דרומי בסיירת הירוקה משנת 2005 (להלן: "
החוקר").
4. הפקח העיד כי ביום 26.10.06 ביצע סיור בשטח המושב והבחין כי הקרקע מעובדת ומזובלת. על פי עדותו בשיחה עם חקלאים מהמושב נאמר לו כי המתקשר, שהוא תושב מושב שלווה שבחבל לכיש, הוא שמעבד את הקרקע במקום. בעקבות כך שוחח ביום 30.10.06 הפקח עם מר פרץ חורי, שהיה יושב ראש ועד המושב בשעתו והבהיר לו, כי אם ברצונו לאפשר עיבוד קרקע של המושב על ידי גורם חיצוני עליו להגיש בקשה למשרד החקלאות להיתר חורג. הפקח רשם דו"ח ביום 30.10.06, אשר צורף נספח ב' לתצהירו. ביום 12.11.06 נשלחה התראה מטעם הרשות המוסמכת דאז, גברת בושמת גלין, למושב בענין זה (נספח ג' לתצהיר הפקח). ביום 26.12.06 ביצע הפקח ביקור נוסף בשטח בקרקע ונוכח לדעת כי ההפרה עדיין נמשכת והוצא דו"ח בדיקה חוזרת (נספח ד' לתצהיר הפקח). שוב דיבר הפקח עם יושב ראש הועד ובעקבות זאת ביום 4.1.07 הוגשה על ידי המושב בקשה להיתר לשימוש חורג (נספח ה לתצהיר הפקח). במהלך חודש מרץ 2007 דן פורום חוק ההתיישבות בבקשה וקבע כי לא יומלץ על מתן היתר משום שמהות ההתקשרות היא השכרת משנה. הודעה על כך נשלחה למושב ביום 10.4.07 (נספח ח' לתצהיר הפקח).
5. הפקח העיד כי ביום 29.10.07 דיבר עם יושב ראש הועד החדש של המושב, מר מאיר קדושים, אודות עיבוד החלקות המשותפות של המושב ונמסר לפקח כי הנתבע, שהוא חבר אגודה, הוא זה ששכר את הקרקע מהמושב. הפקח שוחח גם עם הנתבע אשר אמר כי המתקשר הוא שמעבד עבורו את הקרקע כקבלן. הפקח העיד כי לנתבע לא היו חשבוניות או קבלות לעבודות שנרכשו על ידו, כאשר הנתבע טען שהוא והמתקשר חברים והוא טרם שילם לו. הפקח העיד באופן כללי כי "ממידע שהגיע אליו" המתקשר שוכר את האדמות מהנתבע.
6. החוקר העיד כי ביום 6.12.07 נערכה פגישה בינו לבין הנתבע במהלכה נגבתה ממנו עדות המכונה "עדות פתוחה" והיא עדות ללא אזהרה. נציין כי העדות הוגשה לנו בכתב ידו של החוקר, אשר היה קשה מאד לפענוח. בעדותו כפי שנרשמה מפי החוקר העיד הנתבע כך:
"אני חבר אגודת מושב איתן. לפני כשנתיים לקחתי מהאגודה 140 דונם פלחה. לאגודה שנה ראשונה היתה בחינם ושנה שניה אני משלם 10,000 ש"ח לעונה. ההסכם הוא לשלוש שנים. אני לא מעבד את השטח בעצמי, יותר נכון אני
מעבד באמצעות מישהו שעושה לי את העיבודים, שמו ויקטור חג'ג' משלווה, ויקטור חבר טוב שלי וההסכם בעל פה בינינו הוא שהוא עושה את העיבודים ובסוף העונה הוא מקזז את ההוצאות ואת ההפרש מעביר לי. הוא קונה מחשבונו את הזרעים, הכל הוא עושה. אני לא מעורב בהשקעה כספית רק נהנה מהקיזוז. אני מבין שיש בעיה חוקית עם ההסכם בעל פה ... (הכתב לא ברור- הועדה) על כן שום חשבון בינינו. אני אדבר עם ויקטור שיוציא חשבוניות עבור העבודות ולגבי התשלום וזמן התשלום זה לא רלוונטי. ויקטור הוא חבר ילדות ואין מצב שנעשה הסכם כתוב. אני נמצא בבעיות כלכליות ולכן ויקטור עושה בשבילי את העיבודים".
הנתבע נשאל בהמשך האם המתקשר משלם לו עבור השטח וענה: "לא, מה פתאום" והוא נשאל איך נעשה הקיזוז וענה, שהמתקשר מוריד את כל ההוצאות, ומשווק ומחליט מה לזרוע, כי הוא מבין בתחום הזה.
7. המושב הביא לעדות את מר משה גבסי, שהוא מזכיר המושב (להלן: "
מזכיר המושב"), אשר העיד כי בעקבות ההחלטה של משרד החקלאות שלא לאשר את הבקשה לשימוש חורג הפסיק המושב את ההתקשרות עם המתקשר והמושב פרסם הודעה שהזמינה הצעות מבני המושב לעבד את הקרקע. המושב קיבל את ההצעה מהנתבע ובעקבות כך נכרת ביום 25.6.07 הסכם בין המושב ובין הנתבע. על פי ההסכם נתן המושב לנתבע רשות לעבד את הקרקע. הנתבע שילם למושב על הקרקע דמי שכירות. עוד ציין מזכיר המושב כי המושב לא הקצה לנתבע מכסת מים לגידולים וכן נקבע בהסכם במפורש כי הנתבע לא יסב ולא יעביר את החוזה לאחר. מזכיר המושב העיד כי אינו יודע על כל הפרה של ההסכם ושהקרקע מעובדת על ידי הנתבע. עוד הוא העיד כי עם הגשת התביעה שלח המושב מכתב לנתבע ובו צוין כי אם אכן הנתבע משכיר את השטח למתקשר הרי שמדובר בהפרת הסכם בין המושב לנתבע. מזכיר המושב גם העיד כי הנתבע מקבל מהמתקשר שירותי עיבוד של הקרקע כאשר הוא צירף העתק חשבונית של המתקשר לנתבע מתאריך 31.7.08 על סך 16,285 ש"ח בגין שירותי עיבוד שונים.
8. במהלך הדיון התייצב הנתבע לעדות. הנתבע העיד כי הוא פרדסן וכאשר הוצע לו הקרקע ראה בכך אפשרות להתרחב לנושא אחר. הנתבע העיד, כי למרות שהיה במצב כלכלי קשה לקח על עצמו את הקרקע הנוספת משום שידע שהמתקשר יוכל לסייע לו, כאשר המתקשר יעבד את הקרקע ואחר כך יבצעו הצדדים התחשבנות. הנתבע גם הסביר כי כאשר חתם על ההסכם עם המושב סוכם בעל פה בינו לבין המושב כי הוא לא ישלם את כל הסכום של 30,000 ש"ח אלא רק 21,000 ש"ח כאשר היתרה בסך של כ - 9,000 ש"ח תגבה מהכספים שהמושב צריך היה להשיב למתקשר בעקבות ביטול ההסכם עמו, כאשר לאחר מכן יבצע הנתבע קיזוז לגבי סכומים אלה עם המתקשר.
9. לאחר שמיעת כל העדים הגישו הצדדים סיכומים. יש לציין כי הנתבע לא הגיש סיכומים אלא רק המושב.
דיון והכרעה
10. הנתבעים טענו כי התובע לא הוסמך להגיש תביעה. יש להבהיר נושא זה כבר בתחילה ולציין כי התובע, מר שי דותן הוסמך לתפקידו ביום 3.5.07 על ידי שר החקלאות דאז, מר שלום שמחון. דבר ההסמכה פורסם בילקוט הפרסומים 5666 מיום 21.5.07. נראה כי בכך יש כדי לשכנע כי התובע מוסמך להגיש תביעה זו.
11. לאחר שמיעת כל העדויות בתיק השתכנעה הועדה כי יש לדחות את התביעה. להלן נפרט נימוקינו.
12. נפתח ונאמר כי התובע הפליג בסיכומיו הרבה מעבר לאמור בכתב התביעה. טענות כנגד הסכם השכירות שבין המושב לנתבע לא הופיעו בכתב התביעה. כתב התביעה התמקד במערכת היחסים שבין הנתבע למתקשר והטענה כי הנתבע החכיר בהחכרת משנה את הקרקע למתקשר. טענה זו שבכתב התביעה לא הוכחה בשום ראיה פוזיטיבית ובאף עדות ממשית של התובע. התובע מסתמך על ראיות נסיבתיות בלבד ועל טענות שהם בגדר הרחבת חזית משמעותית מן האמור בכתב התביעה, הן בכל הנוגע להסכם עם המושב והן בכל הנוגע לעובדת אי היותו של הנתבע חבר מושב. לנושאים אלה עוד נשוב בהמשך, אולם נאמר כבר עתה כי לדעתנו מסכת הראיות שהייתה לתובע כאשר הגיש את התביעה לא הצדיקה הגשת תביעה במקרה זה ולכן למרות הגישה המקלה שנוקטת הועדה בקבלת ראיות הרי שאין בה הצדקה להרחבת חזית.
13. אשר לנטל ההוכחה, לא מצאנו שהוכח לנו כי הקרקע מעובדת על ידי מי שאינו מחזיק בקרקע או שכיר שלו כלשון סעיף 11 לחוק ולכן לא מצאנו כי יש להפוך את נטל הראיה. הראיות שהביא התובע במקרה זה לא היו מספקות ולא שכנעו כי אכן המתקשר מעבד את האדמה בעבור עצמו ולא כקבלן בעבור הנתבע. הפקח והחוקר הסתמכו על שמועות, כאשר העידו כי המתקשר מעבד את הקרקע בעבור עצמו ולא כקבלן. הם לא הביאו את העדים שיעידו על ידיעה זו ממקור ראשון.
14. התובע הסתמך על ה"עדות הפתוחה" של הנתבע, שאותה הוא מכנה "הודאה" ובנאמר בה שם התובע דגש על כך, שהמתקשר רכש אפילו את הזרעים שזרע. יחד עם זאת, לאחר הגשת התביעה הגיש הנתבע חשבונית מס מספר 1569,שצורפה לתצהירו ובה נכתב כי הנתבע מחוייב גם בגין זרעים. לפיכך נראה, שגם אם המתקשר רכש את הזרעים וטיפל בכל ההליך הרי שאת מחיר הזרעים שלם הנתבע ולכן לא הוכח כי מדובר בהחכרת משנה של הקרקע.
15. התובע הסתמך רבות על הסכם העיבוד שנעשה בין הנתבע לבין המושב. כפי שציינו לעיל, מדובר בהרחבת חזית. אולם למען הסר ספק, נדון בכך ונראה כי אין די בכך כדי לעמוד בנטל ההוכחה. ההסכם עצמו בודאי שאינו פסול ומותר למושב להשכיר את החלקה לאחד מחברי המושב. אשר לטענות התובע כי ההסכם הוא הסכם פיקטיבי הרי שאיננו מקבלים טענה זו. התובע טען כי סעיף 7 להסכם קבע כי הנתבע ישלם סך של 30,000 ש"ח למושב. בפועל אין מחלוקת כי הנתבע שלם רק חלק מהסכום (התובע מצביע על 18,000 ש"ח והנתבע על 21,000 ש"ח) כאשר סוכם כי ההפרש יגבה מהסכומים שהאגודה צריכה להחזיר למתקשר על ביטול ההסכם עמו. אין גם מחלוקת כי הנתבע שילם למתקשר את הסכומים הללו דרך ההתחשבנות שביצע עם המתקשר.
16. איננו רואים בסעיף 7 ובהסדר שנעשה בעל פה הוכחה לכך שהמתקשר לא היה קבלן. המושב נקלע לבעיה שהרי התחייב בהסכם עם המתקשר והפתרון היה להמשיך להעסיקו באופן חוקי כאשר בן מושב ייקח על עצמו את החלקה ואת העסקת המתקשר כקבלן. הקיזוז שנעשה כמו גם הסעיפים האחרים של ההסכם, כפי שיפורט להלן, אינם מספיקים כדי לקבוע כי הוכח כי נעשתה במקרה זה הפרה של החוק.