1. המערער, יליד 1973, התגייס לשירות סדיר בצה"ל ביום 25.3.1992, בפרופיל 97, ושירת כ-8 שנים. המערער הגיש תביעה למשיב, להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט 1959 (נוסח משולב), (להלן:"החוק"), בגין מספר פגימות. בהחלטתו מיום 13.11.07 הכיר המשיב בהפרעה בברך שמאל ובליקויים בשמיעה באוזן שמאל, ככאלה שארעו בתקופת שירותו הצבאי ועקב השירות, ואילו בנוגע להפרעה בכף רגל שמאל, הממצא השפיר בעצם ירך שמאל וכאבי הגב התחתון - החליט המשיב שאין קשר בינם ובין תנאי שירותו הצבאי של המערער, כמשמעותם בסעיף 1 לחוק. בהחלטתו מיום 10.11.08 דחה המשיב את תביעת המערער בנוגע לכאבי גב תחתון, ובכתב התשובה המתוקן נכתב, שהכוונה לכאבי גב עליון. באי כוח הצדדים הסכימו שפסק דין זה יתייחס גם לכאבי הגב העליון, כאילו המשיב נתן החלטתו גם בעניין זה. מכאן הערעור שבפנינו.
2. ב"כ המערער כתב בנימוקי ערעורו, וטען בפנינו, שמרשו התגייס לשירות סדיר בשנת 1992, עבר טירונות של צנחנים, לאחר מכן המשיך במסלול קרבי של לוחם, עבר קורס צניחה, קורס סמלים, יצא לקורס קצינים ולאחריו שירת בלבנון ביק"ל, כקצין מבצעים. בפנינו עלה, שהמערער שירת גם כגשש, בטרם צאתו לקורס קצינים. בנימוקי הערעור נטען, שהמערער נדרש במהלך כל שירותו למאמצים פיזיים קשים, כולל אימונים עם פקל"ים כבדים, מסעות ארוכים עם ציוד כבד על הגב, ריצות ניווטים עם ציוד כבד, אימונים קשים ועוד.
3. בעדותו בפנינו חזר המערער על הכתוב בשני תצהיריו, שאינם חופפים לגמרי, אך החוט המקשר ביניהם הוא, שהמערער אכן שירת שירות קרב, במרבית שנות שירותו הצבאי, והוא שימש כקצין ביחידת יק"ל בלבנון. שוכנענו שאכן שירותו של המערער כלל מסעות, צניחות ופעילות קרבית כמתואר על ידו.
4. המערער טוען בפנינו לקיומה של פגיעה בכף רגל שמאל, בכך שהוא דרך על אבן במהלך ריצה פלוגתית בטירונות, וביום 8.4.92, דהיינו זמן קצר לאחר גיוסו לשירות סדיר בצה"ל, הוא נבדק במרפאה היחידתית, בשל כאביו. ביום 19.4.92 נבדק המערער בחדר המיון בבית חולים אסף הרופא, שם נרשם כי כאביו נמשכים מזה כשבועיים. לדברי בא כוחו, בשל רצון שלא להיפלט מהשירות הקרבי, המשיך המערער לסבול מכאבים בכף רגל שמאל, מבלי שיתלונן על כך, וביום 20.2.97 קיבל המלצה למדרסים. עוד נטען, שבבדיקת CT ו- MRI נתגלה גוש ווסקולרי בכף רגל שמאל, שהוסר בניתוח שעבר המערער.
5. בנוגע לגב העליון והתחתון נטען ע"י ב"כ המערער, שבתיקו הרפואי של מרשו מצויינים כאבי גב עליון שהחלו בסוף שנת 1993, והוא אף נבדק ע"י אורטופד ביום 19.12.93, והומלץ לו על הימנעותצ מהרמת משאות כבדים. ביום 20.2.98 התלונן המערער על כאבי גב תחתון, וכשמונה שנים לאחר מכן, דהיינו ביום 12.12.06, עבר המערער בדיקת CT של עמוד שדרה מותני, ונצפו בלטים קלים .
6. ב"כ המערער טען, שהפגיעה בכף רגל שמאל נובעת מהתאונה שאירעה לו במהלך חודש אפריל 1992, ועקב המשך תנאי שירותו הקשים, ואילו כאבי הגב העליון והתחתון נגרמו אך ורק עקב תנאי השירות. ב"כ המערער ביקש לדחות את הכתוב בחוות הדעת מטעם המשיב, שנכתבה ע"י פרופ' ביאליק, ולהעדיף על פניה את חוות הדעת מטעמו, שנכתבה ע"י ד"ר קרת. עוד נטען, שהחלטה לפיה המערער יכול להמשיך לעבוד בתנאי שירות קשים, על אף שידעו על הפגיעה בתאונה בכף הרגל וידעו שהוא סובל מכאבי גב תחתון ועליון - גרמה להחמרה משמעותית במצבו. עוד נטען, שהיה על צה"ל להעביר את המערער לתפקיד מנהלתי, שאינו כרוך בעבודה פיזית, ומשלא נעשה כן, נגרמה ההחמרה במצבו. בטיעוניו בפנינו הוסיף ב"כ המערער, שהוא מבקש לראות בעניינו של המערער, כשירות קצר, ולא שירות ארוך, זאת מאחר ומרבית תלונותיו, כמו גם התאונה שאירעה לו, התרחשו במהלך שירות החובה בצה"ל, ללא קשר לשירות הארוך שלו, וקיומן של תלונות זמן קצר לאחר כניסת המערער לשירות קבע, עדיין אין בה כדי לגרום לבחינת עניינו בהתאם לכללים של שירות ארוך.
7. מומחה המערער, ד"ר דוד קרת, פירט בחוות דעתו את תלונות המערער בנוגע לכף רגל שמאל, ברך שמאל, וגב עליון ותחתון. בנוגע לכף רגל שמאל נכתב, שזיהוי מוקדם של ההפרעה בכף רגל שמאל במהלך שירותו הצבאי של המערער, היתה מוליכה לקיצור סבלו או לפתרון מוקדם יותר, ומאחר וכל סבלו החל אך ורק בזמן השירות הצבאי, הרי שיש לקבוע שהבעיה בכף רגל נוצרה כולה כתוצאה של שילוב בין תנאי השירות והחבלה שארעה באפריל 1992. המומחה התייחס לחוות הדעת של פרופ' ביאליק, וביקש לדחות את קביעותיו, תוך שקבע, כי לטעמו "
אין ספק שקיים קשר של גרימה בין ההפרעות שנותרו בכף רגל שמאל, בגב התחתון ובגב העליון, ובין תנאי השירות והחבלה שארעה לכף רגל שמאל מאפריל 1992". בחוות דעתו הנוספת, התייחס ד"ר קרת לחוות הדעת מטעם המשיב, וכתב בסיכום כי "
נימוקיו של פרופ' ביאליק להעדר קשר בין השרות ובעית הגב העליון אינם מבוססים והינם שרירותיים ומוטעים".
8. בנוגע לנגע שהתגלה אצל המערער והוסר - כותב מומחה המשיב, פרופ' ויקטור ביאליק, בחוות דעתו מיום 27.7.08, שגם חבלה לא יכולה לגרום להופעת הנגע או להחמרתו, והוסיף וכתב, שגם אם תאורטית בעקבות חבלה מופיע דימום לתוך הנגע, עדיין יכול הדימום להופיע במידה זהה משחיקת הנגע, ולשירות בצה"ל לא היתה כל השפעה על הנגע, שהוסר כארבע שנים לאחר סיום השירות. פרופ' ביאליק הוסיף וכתב, שמספר אורטופדים, כולל בכירים ומומחים לבעיות כפות הרגליים, בדקו את המערער, ולא הבחינו כלל בנגע שאובחן שנים רבות לאחר סיום השירות, על כן קובע פרופ' ביאליק, שאין כל עדות לכך שהנגע אכן הופיע בזמן השירות הצבאי. נימוקיו של פרופ' ביאליק בנוגע לנגע מקובלים עלינו, ואנו מאמצים אותם ודוחים את נימוקי ד"ר קרת בעניין זה.
9. בנוגע לגב התחתון, כותב פרופ' ביאליק בחוות דעתו מיום 27.7.08, שמאז שנת 2000 ועד למתן חוות דעתו הראשונה בשנת 2006, אין כל תיעוד על כאבי גב תחתון, ומומחה המערער לא ציין בתעוד הרפואי כל ממצא המעיד על נכות בגב התחתון. לדברי פרופ' ביאליק, מומחה המערער מציין צילומי רנטגן של עמוד שדרה חזי "
המדגימים תריזיות יתר של חוליות עמוד שדרה גבי-מרכזי, ממצא המעיד חד-משמעית על התפתחות לא תקינה של עמודה השדרה, ללא כל קשר לשרות בצה"ל, מה שאולי גרם מדי פעם לכאב". פרופ' ביאליק הוסיף וכתב, כי "
כדי שיהיה קשר בין השרות וכאבי הגב, יש צורך בסיסי בקיומם של כאבי הגב. בהעדר כאבים לא יכול להיות קשר - משוואה פשוטה", על כן קובע פרופ' ביאליק, שאין קשר של גרימה או החמרה בין השירות הצבאי ובין אירועי תלונות המערער אודות כאבי גב תחתון. גם נימוקיו אלה של פרופ' ביאליק מקובלים עלינו, ושוכנענו שאכן בעיית הגב של המערער הינה בעיה מולדת, שאינה קשורה כלל בשירות הצבאי, לא קשר של גרימה ולא קשר של החמרה.
10. פרופ' ביאליק כתב חוות דעת נוספות, מיום 6.8.08 ומיום 3.8.09, והוא חזר בהן על מסקנותיו, לפיהן אין קשר של גרימה או החמרה בין בעיות המערער הנטענות בערעור זה ובין שירותו הצבאי.
11. לסיכום:
בנוגע לכף רגל שמאל: פרופ' ביאליק כתב בחוות דעתו, שהנגע התגלה בעת שהות המערער בארצות הברית, לאחר שחרורו, וכי נגע זה מורכב מכלי דם, ואין כל קשר בינו ובין השירות הצבאי, וכדבריו, חבלה אינה יכולה לגרום להופעת הנגע או להחמרת המצב, ולחיזוק דבריו קבע פרופ' ביאליק, שמאז החבלה בכף הרגל מחודש אפריל 1992, ולמעט תלונה בודדת משנת 1993, לא התלונן המערער על כאבים משך ארבע שנים, עד שנת 1997. אמנם המערער ובא כוחו הסבירו את העדר התלונות ברצון המערער להמשיך ולשרת שירות קרבי, אך אנו לא השתכנעו מדברים אלה, שהרי המערער ידע להתלונן החל משנת 1997, ולא מצאנו כל עילה שלא יתלונן שנים קודם לכן, אם אכן חש בכאבים. אנו קובעים, שהעדר תלונות מצידו של המערער נובע מכך שהוא לא סבל מכאבים כלשהם, וכי החבלה משנת 1992 הינה חבלה קלה ביותר, שלא הותירה אצל המערער כל ממצא.
בנוגע לכאבי גב תחתון וגב עליון: פרופ' ביאליק ציין שהמערער לא התלונן משך 8 שנים, בין השנים 2000 ועד 2008, וכי הוא עבר חמישה התקפים של כאבי גב משך עשר שנים, משנת 2000 ועד שנת 2010. אנו מאמצים את הקביעה, לפיה המדובר בבעיות גב מולדות, ללא כל קשר לשירות הצבאי. אנו מאמצים את קביעותיו של פרופ' ביאליק, לפיהן מאחר ולא נמצאו ממצאים בבדיקות המערער, בנוגע לגב העליון, ובהעדר תיעוד רפואי אודות גב עליון, אין קשר של החמרה או גרימה.
בנוגע לממצא השפיר בירך שמאל: אנו מאמצים את קביעותיו של פרופ' ביאליק, לפיהן הופעת הגידול אינה קשורה כלל בשירות הצבאי.
12. המערער שירת שירות צבאי ארוך, ובשירות מעין זה אין די בתיאור כללי של תנאי השירות הצבאי, אלא יש צורך לקשור את הפגימות הנטענות לאירוע מיוחד או יוצא דופן, שהתרחש בסמיכות זמנים להופעת הפגימות. תלונותיו של המערער בזמן שירות הסדיר, אודות החבלה מחודש אפריל 1992, ותלונות נוספות, אין בהן כדי לגרום לשירותו הארוך להפוך לשירות קצר, גם לא מבחינת ההלכות הדנות בשירות קצר. בכל התיאור שנמסר על ידי המערער לא מצאנו כל אירוע חריג, כולל האירוע הנטען משנת 1992, שהיה בהם כדי לגרום למצבו הרפואי הנטען.
13. לאור כל המפורט לעיל, אנו קובעים כי המערער לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת האמור בערעורו, על כל חלקיו, על כן אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את החלטת קצין התגמולים, בשני התיקים. בנסיבות העניין, ומאחר והמערער שוחרר לפני שנים רבות משירותו הצבאי, ומאחר וההחלטה בעניינו ארכה זמן רב, אצל המשיב, החלטנו שלא לחייבו בהוצאות.
המערער רשאי לערער בשאלה המשפטית בלבד לבית המשפט המחוזי, וזאת תוך 45 ימים.
פסק הדין יומצא לצדדים.
המזכירות תעביר את תיקו הרפואי של המערער לב"כ המשיב.