ו"ע
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
19356-03-12
04/01/2013
|
בפני השופט:
משה רביד שופט בדימוס
|
| - נגד - |
התובע:
נפתלי צבי פרנקל
|
הנתבע:
מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים
|
| פסק-דין |
זהו גלגול שני של ערר שהגיש העורר נגד המשיב.
1. הערר הראשון הוגש לאחר שהמשיב השתמש בסמכותו ודחה את ההשגה של העורר על פתיחת השומה. מדובר בשתי עסקאות של מכירת מניות בחברת מצפה שאול בע"מ (להלן - החברה). המשיב בשומתו הסופית סיווג את העסקות כמכירת מקרקעין. לאחר שהחברה מכרה את מלוא זכויותיה במקרקעין בחלקות מסוימות שבגוש 30260, שהיו בבעלותה, הסתבר למשיב כי העסקאות סווגו בטעות כמכירת מקרקעין. המשיב תיקן את השומה בהסתמך על סעיף 85(3) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן - החוק). כאמור המשיב גילה כי טעה וכי לאחר תיקון 50 לחוק, מס השבח בגין מכירת מניות מחושב בהתאם לתמורת המניות ועלות רכישת המניות. תיקון 50 לחוק היפנה לחלקים ה' ו-ה'2 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. מאחר והמס חושב לא לפי הוראות הפקודה השתמש המשיב בסמכותו ותיקן את השומה. המשיב הסתמך לעניין זה גם על הצהרות ההון של המשיב שבו ציין את עלות המניות.
2. חובתו של המשיב, מכוח סעיף 85 לחוק היתה לתקן את השומה. בנסיבות שפורטו לעיל, יש להעדיף את אינטרס המשיב לקיים את הוראות החוק ולגבות מס אמת מהעורר על פני הפגיעה באינטרס של העורר. עמד על כך השופט בך בע"א 583/90 מנהל מס שבח מקרקעין נ' גורפינקל, לא פורסם (1.10.94):
"'האינטרסים שעומדים אלו כנגד אלו במקרה דנן הם כלהלן: מצד אחד עומדת זכותם של המערערים לסמוך ולהסתמך על כך ששומה עצמית שהגישו הפכה להיות סופית. אינטרס זה חזק במיוחד כאשר נישום שינה את מצבו לרעה בעקבות ההחלטה השגויה (ע"א 433/80, בעמ' 355). אלא שהמערערים כאן לא טענו כי שינו את מצבם לרעה בהסתמך על השומה המקורית, וקשה לראות כיצד יכלו לעשות כן....מהצד השני עומד האינטרס הציבורי בשמירת החוקיות של פעילות המינהל. כפי שכבר אמרנו, השומה המקורית עמדה בניגוד ברור לאמור בחוק. אין המדובר כאן רק בפגיעה בהכנסות המדינה, אלא המדובר במילוי חובותיה של הרשות, כפי שהוגדרו לה בחוק. זהו אינטרס ציבורי מובהק וכבד משקל. חמורה הפגיעה באינטרס הציבורי כאשר רשות פועלת בניגוד לקבוע בחוק פי כמה מהמקרה בו היא מפעילה את שיקול דעתה באופן מוטעה, ואפילו מהמקרה בו היא טועה טעות שבעובדה (לעניין סוג הטעות, ראה: ע"א 433/80, בעמ' 351). מבין האינטרסים הנ"ל גובר האחרון, הוא האינטרס ציבורי שהרשות תקיים את שמצווה על-פי החוק. לפיכך אנו מוצאים כי למשיב הייתה סמכות לשנות את השומה, וכי סמכותו זו הופעלה כדין'.
ההסתמכות בקטע זה היא על פסק-הדין בע"א 433/80, נכסי י.ב.מ. בשראל בע"מ נגד מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד ל"ז (1) 337 בו קבענו בין היתר (בעמ' 351), כי רשות ציבורית רשאית בדרך כלל לחזור בה מהחלטה הנוגדת את החוק.
על כן, כאשר המדובר, כמו במקרה דנן, בטעות משפטית של שלטונות מס שבח, מייחס החוק משקל יתר לאינטרס הציבורי כי שלטונות מס שבח יפעילו את סמכותם כחוק, וישומו את העיסקה תוך לקיחה בחשבון של כל הגורמים שיש להתחשב בהם על פי הדין".
המשיב נהג בהגינות בעורר והשאיר לו פתח לשוב ולדון בהשגה אם ימצאו ראיות כי שווי המכירה אינו תואם את התמורה ששולמה עבור המניות.
3. בדיון בערר בגלגול הראשון - ו"ע 3046/09 - הועלתה על המדוכה שאלת תשלום מס עיזבון. בדיון שהתקיים ביום 28.6.2011 נרשמו בפרוטוקול הדברים הבאים:
"עו"ד כהן [ב"כ המשיב]: אנו מסכימים להחזיר את התיק למנהל על מנת שידון בשאלה האם שולם מס עיזבון עקב פטירתו של אבי העורר שנה לאחר עריכת שני החוזים ואז קמה השאלה האם חל סעיף 3(ג) לחוק מס עיזבון [צ"ל סעיף 3(א)(3) ל
חוק מס עזבון, תש"ט-1949].
עו"ד לין [ב"כ העורר]: אני מסכים.
החלטה
לאור האמור הערר נמחק.
ההשגה בנושא תשלום מס עיזבון תוגש בתוך 30 יום מהיום ולא - הערר יידחה".
4. העורר לא המציא ראיות על תשלום מס עיזבון, ובא כוחו הקודם של העורר הודיע למשיב כי העורר לא המציא לו מסמכים הנוגעים לתשלום מס עיזבון, ולכן אין טעם להתייצב לדיון בהשגה. לאור זאת דחה המשיב את ההשגה של העורר בהיחלטה מיום 13.2.2012.
5. העורר לא השלים עם ההחלטה חזר והגיש ערר תוך שהוא מתעלם מההחלטה המוסכמת לדון רק בשאלה האם שולם מס עיזבון. בערר שהוגש העלה העורר שלל טענות שאינו נוגעות לתשלום מס עיזבון, טענות העומדות בניגוד להחלטה האמורה שניתנה בהסכמה.
כך נהג העורר בבקשה שהגיש ובתגובות הנוספות שהוגשו בלא שקיבל את רשות הוועדה, משל הוועדה לא נתנה החלטה מוסכמת לגבי יריעת המחלוקת.
גם בבקשה וגם בתגובות הנוספות, שהוגשו כאמור ללא רשות, חוזר ב"כ העורר ומעלה טענות החורגות מהפלוגתא שעל המדוכה.
6. טענת העורר כי כרעם ביום בהיר נודע לו כי המשיב תיקן את השומה בשל סתירות שנתגלו בין הצהרות חברת מצפה שאול לבין צד ג', לא רק שהיא חורגת ממתווה הדיון, כאמור, אלא שאין מדובר בטענה חדשה שהעלה המשיב (ראו נספח יא2 להודעת הערר, סעיף 6 (נספח ה' לכתב התשובה). כך גם ההחלטה של כב' הרשם א' שהם ביום 4.9.2012 בע"א 5238/12 -ג') שהעורר מתעלם ממנה.
7. גם הבקשה לגילוי מסמכים דינה להידחות. כפי שמציין בצדק ב"כ המשיב אין הליך של גילוי מסמכים. תקנה 12 לתקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדת ערר), תשכ"ה-1965 קובעת: