י. בנאי - שופט
1. המערער, יליד שנת 1974, גוייס לשירות סדיר בצה"ל בשנת 1992. שוחרר מן השירות בשנת
1995. לאחר מכן שירת, מספר פעמים, בשירות מילואים.
ביום 4.5.2005 הגיש המערער תביעה בפני המשיב בדרישה להכיר בו כנכה, עקב מחלת סכיזופרניה בה לקה, לטענתו, עקב השירות, בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: "החוק").
ביום 27.12.09 (כלומר למעלה מ-4 שנים לאחר הגשת התביעה), ניתנה החלטת המשיב לפיה:
"בהסתמך על תוצאות הבדיקות ומהנימוקים המצויינים במסקנות חוות הדעת הרפואית מיום 10.7.09, לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין מחלת הסכיזופרניה ובין תנאי שירותך הצבאי".
על החלטה זו הוגש ביום 18.2.10 כתב ערעור, בו מפורטים מצבים קשים בהם היה המערער נתון ואשר בעטיים נגרמה מחלתו של המערער.
2. חוות הדעת שעל פיה קבע המשיב את החלטתו הנ"ל, הינה חוות הדעת מיום 10.7.09 של ד"ר דניאל בקר, מומחה לפסיכיאטריה.
בחוות דעתו, בחלק האנמנזי, מציין ד"ר בקר כי המערער שולל פסיכופתולוגיה במשפחה.הוא התגייס בפרופיל 97 ליחידת דובדבן, אך בשל פגיעה ברגל, הועבר ליחידת כלבנים, שם סיים את הקורס, אך לא הוסמך. עד סוף השירות הוצב בקרבת ביתו ביחידה ללוחמה בטרור. עם שיחרורו מהשירות, עסק באבטחה כשנתיים, בהמשך עסק בצילום ממוחשב ולבסוף פתח דוכן לקעקועי חינה, בו עבד, לטענתו, עד שנת 2003.
בהמשך חוות הדעת מציין ד"ר בקר, לאור דברי המערער, כי במהלך שירותו במילואים בשנים 2001, 2002, 2003, חווה המערער שלושה ארועים טראומתיים: האחד - פליטת כדור של מפקד, כשהכדור עבר ליד ראשו; השני - בזמן תרגול על מודל, פרץ לבית וחייל כיוון אליו נשק, בטעות; השלישי - בעת כניסה לעזה, במבצע להריסת מבנה, נקלע להתנגדות וראה שחבריו לשיירה נפגעו ממטענים ומירי.
עוד לדברי המערער, מציין ד"ר בקר בחוות דעתו, מאז הארוע האחרון בשנת 2003, החל להרגיש לא טוב, החל להתנהג בצורה מוזרה ולא חזר לעבוד עד אישפוזו. בשנת 2004 פנה למפקדו ע"מ לבקש עזרה כי הרגיש מאויים וירה מנשקו. אז אובחן כלוקה במצב פסיכוטי ואושפז בביה"ח לחולי נפש.
לאחר האישפוז, הוא אינו עובד, בשנת 2005 נשא אשה ונולדו לו שני ילדים. הוא שולל טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי בעבר, פרט למספר שיחות עם ד"ר עמוס רן. מטרת השיחות עם ד"ר רן היתה, לדבריו, כדי להשתחרר משירות מילואים. הוא שולל מחשבות מוזרות או לא מציאותיות. מוסיף ד"ר בקר ומציין:
"כאשר עימתתי אותו עם הרישומים של שירותי בריאות כללית, על חרדות, טען שלא התלונן על כך".
ד"ר בקר בדק את המערער וכתוצאה הוא מציין:
"בהכרה, מתמצא...היה נרגש באופן קיצוני... מהלך חשיבה תקין... אין הפרעות בתפיסה".
בהמשך חוות הדעת, מצטט ד"ר בקר מהאמור בתעודת סיכום מחלה של המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, בו היה המערער מאושפז מיום 7.10.04 עד 3.11.04, עליה אעמוד להלן.
בהמשך, מסתמך ד"ר בקר על רישומים רפואיים בתיקו של המערער בשירותי בריאות כללית, החל משנת 1996 ועד שנת 2000, בהם מצויין כי :
"זה זמן רב, לסירוגין, סובל המערער ממצבי חרדה על רקע בעיות ידועות". כמו כן סומך ד"ר בקר על תעודה רפואית של ד"ר עמוס רן, מיום 29.3.00, ממנה עולה כי המערער טופל ע"י ד"ר רן וקיבל מירשם לתרופה. תעודה רפואית נוספת משנת 1996, אותה מזכיר ד"ר בקר, הינה תעודה, ממנה עולה כי המערער קיבל תרופה בשם XANGIS, תרופה נגד חרדה.
עוד בהמשך חווה"ד מציין ד"ר בקר כי לדברי המערער ביצוע הירי על ידו בחודש 10/04, נעשה הואיל והיה נתון ללחץ גדול בעקבות הצעת עבודה שקיבל בתחום היהלומים. כן סומך ד"ר בקר על מבחנים פסיכודיאגנוסטיים שנעשו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2007, עליהם אעמוד להלן.
בהמשך, בפרק "דיון וסיכום" מציין המומחה כי:
"מתוך התיעוד והאנמנזה מפיו של המערער בזמן בדיקתי, עולות לא מעט סתירות", וכי מן התיעוד הרפואי עולה כי המערער חווה מצב פסיכוטי ראשון לפני למעלה מ-10 שנים, וכן מתוך התיק הרפואי עולות ראיות על הפרעות פסיכיאטריות בתחום החרדה והדכאון. לסיכום, מציין ד"ר בקר, כי
"גם אם נתעלם מהדיווחים על הפסיכוזה לפני למעלה מ-10 שנים ועל הירידה התפקודית הממושכת, ההתקף הפסיכוטי שפרץ בשנת 2004, רחוק כרונולוגית ועניינית משירותו במילואים, ואינו מאפשר, מבחינה רפואית והגיונית, לקשור ביניהם".
3. ביום 4.5.05 קיבלנו תצהיר המערער, במקום חקירה ראשית. בתצהירו זה (סעיף 6) מציין המערער כי לפני גיוסו לצה"ל לשירות סדיר מעולם לא סבל מבעיות פסיכיאטריות. בהמשך מציין המערער כי התגייס ליחידת דובדבן, במהלך הטירונות נפצע בברך ימין. בחודש 05/03 עבר ליחידת עוקץ, יחידת כלבנים, ומאוחר יותר הועבר לשרת בבסיס באילת, ביחידה ללוחמה בטרור, שם שובץ בתפקיד מש"ק ובתפקיד זה שירת עד שיחרורו מצה"ל.
בהמשך (סעיף 11) מציין המערער כי לאחר שיחרורו מצה"ל התנדב להמשיך בשירות מילואים ביחידה ללוחמה בטרור. באותה עת היה לו דוכן לקעקועי חינה בטיילת באילת. בהמשך (סעיף 14) מציין המערער במהלך תקופת שירותי המילואים אותה ביצע, נחשף לארועים טראומתיים חריגים בעוצמתם עבורו. לדוגמא, מציין המערער כי בשנת 2002, במהלך ביצוע מטווח בשירות מילואים, ביקש מפקד הצוות, תומר כבירי, להראות ולהסביר על אקדח שבידו, תוך כדי כך נפלט כדור מהאקדח, והכדור עבר בסמוך מאד לפני המערער. בתחילה היה בהלם ובפחד, אבל לאחר שראה כי המפקד והוא עצמו לא נפצעו, נרגע והמשיך בפעילות.
בסעיף 16 לתצהיר מציין המערער, כי בין יום 23.2.03 ליום 7.3.03 הוא נחשף לאירוע טראומתי חריג בעוצמתו. היה זה במהלך אימון של כניסה למבנה במוצב ששהו בו חיילים מכוחותינו, ואשר לא ידעו על אודות האימון. כאשר נכנס המערער עם מפקד הצוות, בשם אוליבר, לחדר, חייל שהיה בחדר כיוון לעברם נשק טעון. כתוצאה מאירוע זה הוא היה בהלם והתקשה לתפקד, אבל הדחיק את מראות האירוע וניסה להמשיך ולתפקד כרגיל. האירוע הופסק, נערך תחקיר מהיר, וכל הצוות שב לשגרת פעילות.