פסק-דין בתיק הפ 910/06

רקע

יורם האן רשום כבעל מחצית מהזכויות בדירה ברחוב חיים בר לב 1 הידועה כתת חלקה 13 חלקה 12 בגוש 8448 בנתניה (להלן: "דירה 13") ושלושה רבעים מדירה באותו בנין הידועה כתת חלקה 20 בחלקה 12 בגוש 8448 (להלן: "דירה 20").

זכויותיו של יורם האן בשתי הדירות עוקלו במסגרת הליכי הוצאה לפועל בנתניה בהם פתח משיב 1 (להלן: "המשיב") לגביית חוב שנפסק לחובתו של יורם האן בתביעה שהגיש נגדו המשיב.

לטענת המבקשים, ביום 14.9.98 העניק יורם האן לאשתו, שושנה האן (להלן: "המבקשת"), את חלקו בדירה 20, וביום 29.9.98 העניק יורם האן לבנו, ירון האן (להלן: "המבקש"), את חלקו בדירה 13.

בתובענה שלפני עותרים המבקשים להצהיר כי הזכויות בדירה 13 הרשומות בשמו של יורם האן שייכות למבקש, והזכויות הרשומות בשמו של יורם האן בדירה 20 שייכות למבקשת.

דיון

א.      המבקשת לא הופיעה לדיון מיום 22.11.06, ועל כן לא ניתן היה לחקור אותה על תצהירה.

במצב דברים זה נותרה תובענתה תולה על בלימה ודינה להידחות.

מעבר לצורך אוסיף כי על פי סעיף 9 להסכם גירושין בין המבקשת ובעלה כל אחד מבני הזוג יוסיף להיות הבעלים של הזכויות הרשומות בשמו, למעט דירה 21, ועל כן נראה שבכל מקרה גם לגופם של דברים תובענת המבקשת המתייחסת לדירה 20 נדונה לדחיה.

ב.      בתצהיר של יורם האן (נספח 5), הוצהר:

"הנני מעביר לבני ירון במתנה ובלא כל תמורה את מלוא חלקי בדירה שבבעלותי הנמצאת בקומה 5 של הבית ברח' בר לב 1 נתניה והידועה כחלקה 12 בגוש 8448. (חלקי דהיינו מחצית הדירה)."

המשיב טוען כי לא הוכח כי הדירה נושא המתנה בנספח ז היא דירה 13.

אפשר שאין די בתיאור שלעיל כדי לזהות בוודאות את הדירה נושא נספח ז עם דירה 13, אולם את שחסר בתצהיר ניתן להשלים ממסמכים נוספים שנערכו באותה עת ויש בהם כדי לאפשר את זיהוי הדירה שמחצית הזכויות בה ניתנו במתנה למבקש: הקבלה על תשלום מס רכישה מיום 4.11.98 (נספח 3), בה מצויינת הכתובת "בר לב חיים 1/13", והאישורים לרישום בפנקס המקרקעין מיום 3.6.02 (נספח 9) ומיום 7.5.06 (נספח 10) המתייחסים לרכישה מיום 29.9.98 הוא המועד בו הקנה יורם האן למבקש את זכויותיו בדירה, מצויין: "תת חלקה 13".

נקבע בזה כממצא עובדתי שביום 29.9.98 התחייב יורם האן להעניק למבקש את זכויותיו בדירה 13.

ג.        המשיב טוען, שעיסקת המתנה בה התחייב יורם האן להעניק למבקש את זכויותיו בדירה 13 היא חוזה למראית עין שנועדה להבריח את נכסיו של יורם האן מפני נושיו.

נטל הראיה להוכחת הטענה רובץ על המשיב, שכן הטענה היא טענת הגנה שהועלתה על ידו.

בעמוד 4 לפרוטוקול מיום 22.11.06 העיד המשיב כדלקמן:

"ש.ת נכון שאני הנושה ואני הזוכה בפסק דין שניתן בהסכמה נגד החברה. אני לא זוכר מתי ניתן פסק הדין, יכול וניתן בשנת 2005. התביעה נשוא פסק הדין הוגשה ב - 2000."

מאחר ועיסקת המתנה נערכה בשנת 1998, כשנתיים לפני הגשת התובענה, לא הוכח קשר בין עיסקת המתנה ובין החוב בגינו הוטל העיקול על דירה 13. נטל הראיה להראות כי המתנה היתה עיסקה למראית עין לא הורם.

ד.      התחייבותו של יורם האן להעניק למבקש את זכויותיו בדירה 13 במתנה לא נגמרה ברישום ואף לא נרשמה בגינה הערת אזהרה, ועל כן לטענת המשיב זכות המבקש אינה גוברת על העיקול שהוטל על זכויותיו של יורם האן בדירה 13.

בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' מזל אהרונוב, פ"ד נג (4) 199, נקבע כי זכות מכוח התחייבות מוקדמת לעשות עסקה במקרקעין, שלא נרשמה לגביה הערת אזהרה, מהווה זכות שביושר מעין קניינית הגוברת על זכותו של נושה המבקש לעקל את נכס המקרקעין שנרכש (להלן: "הלכת אהרונוב"). לכאורה, הלכת אהרונוב המבוססת על הוראות סעיף 9 לחוק המקרקעין המדבר על "עיסקה במקרקעין", כוללת לכאורה כל הקניה של זכות במקרקעין לפי רצון המקנה, למעט הורשה על פי צוואה כאמור בסעיף 6 לחוק המקרקעין, ברם לנוכח הנחת היסוד במקרה שנדון בעניין אהרונוב, לפיה שילם הקונה את מלוא תמורת נכס המקרקעין (שם, בסיפא של פסקה 4 לפסק דינו של כבוד הנשיא ברק, בע' 240), ספק אם הלכת אהרונוב חלה גם בעסקת מתנה בה הוקנה נכס מקרקעין ללא תמורה.