1. בקשה לביטול פסק בורר שניתן ביום 20.6.07 על ידי כב' הבורר השופט (בדימ') שמעוני.
עניינו של הסכסוך בין הצדדים הוא בשכר טרחה שהמשיבים חבו למבקש בגין טיפולו בתביעה נגד חברת סולל בונה בע"מ, משנת 1992. במסגרת פסק הבורר, הוא קבע את גובה שכר הטרחה.
2. במסגרת הליך הבוררות, הגישו הצדדים לכב' הבורר כתבי עמדה. לאחר מכן, הגיש המבקש בקשה לתיקון הסכם הבוררות בשל מחלוקת על סכום התביעה. הבורר קבל את בקשת המבקש (ר' נספח ט' לבקשה).
הבורר קיים דיון ביום 22.10.06, שבסופו נתן, ביום 1.5.07, פסק בורר חלקי (להלן: "
פסק הביניים").
בשלב השני נערכה ההתחשבנות בהתאם לפסק החלקי שנתן הבורר.
המשיבים הגישו לבורר חשבון, בו חושבו הסכומים המגיעים להם לטענתם על פי פסק הביניים (נספח י"א לבקשה), ומנגד - הגיש המבקש חשבון נגדי (נספח י"ג לבקשה). המשיבים הגיבו לחשבון המבקש (לטענתו - ללא רשות), בנספח י"ד לבקשה.
לאחר הגשת המסמכים הנ"ל, וחרף בקשתו של המבקש לקיים דיון בנושא החשבון במעמד הצדדים, שלח הבורר לצדדים את פסק הבוררות המשלים - נספח א' לבקשה.
טענות הצדדים
3. הטענה העיקרית של המבקש בבקשה דנן, מתייחסת לעובדה שהבורר לא קבל את טענתו של המבקש ביחס לתוספת של פיצוי מוסכם על שכר הטרחה, בהסתמך על ס' 8 להסכם שכר הטרחה בין הצדדים.
סעיף 8 הנ"ל קבע כי:
"א. כל תשלום עפ"י הסכם זה שלא ישולם במועד המוסכם, יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן לפי המדד האחרון שפורסם לפני מועד עריכת הסכם זה, וישא בנוסף לכך גם ריבית צמודה בשיעור 10% לשנה, וזאת עד לתשלום בפועל.
ב. אי תשלום אחד מהתשלומים הנקובים בהסכם זה דלעיל, במועד הקבוע לכך, יעמיד לפירעון מיידי את כל יתרת שכר הטרחה שטרם שולמה".
4. המבקש טוען, כי בפסק הבורר קבע הבורר כי דרישתו של המבקש לתוספת בדבר פיצוי מוסכם "צצה בפעם הראשונה" בחישוביו של המבקש שהוגשו לכב' הבורר לאחר פסק הביניים. הבורר קבע בפסק הבורר נושא הבקשה דנן, כי מקומה הטבעי של דרישת המבקש לפיצוי מוסכם היה בנייר העמדה שבו נפתח ההליך "
ולא למפרע בסופו של ההליך, לצורך חישוב אריתמטי בלבד על פי פסק הביניים".
המבקש טוען כי הנימוקים הללו של כב' הבורר אינם נכונים. לטענתו, כבר בכתב העמדה הוא תבע - בס' 103 - כי לסכום הנתבע יצורפו "
הפרשי הצמדה וריבית על פי ס' 8 של ההסכם הראשון".
המבקש הפנה לס' 8 הנ"ל גם בס' 112 ובס' 128 לכתב העמדה מטעמו.
המבקש הפנה גם לס' 18 למסמך שהוגש על ידיו לבורר, ומכונה "תשובת התובע לכתב עמדת הנתבעים". המבקש חזר על עמדתו לפיה הוא זכאי לפיצוי מכוח ס' 8 הנ"ל, במסמך שהוגש במסגרת בקשה להורות על תיקון הסכם הבוררות - הן ברישא למסמך זה והן בס' 23 בו.
5. המבקש הוסיף וטען כי הבורר עצמו התייחס לטענה לגבי ס' 8 בפסק הביניים, שם הוא ציין את הטענה הזו בעמ' 4 ס' 3ב'. עוד נטען כי הבורר קבל את בקשת המבקש לתיקון הסכם הבוררות כמבוקש בה. לטענת המבקש, הוא העלה את הבקשה ביחס לס' 8 - ומנגד המשיבים לא טענו כל טענה כנגדה. המבקש אף טען כי המשיבים לא כפרו - בכתב העמדה שלהם, בחובתם לשלם כל תשלום על פי הריבית הקבועה בס' 8 הנ"ל להסכם. לכן, היה מקום לקבל את הטענה.
המבקש טען, כי לא היתה לו הזדמנות להסביר לבורר את טענותיו, שכן המסמך האחרון שהבורר קבל היה נספח י"ד לבקשה- מטעם המשיבים, והוא היה מעוניין לטעון כנגדו.
6. מנגד טען ב"כ המשיבים, כי אין להעתר לבקשה. טענתו העיקרית היתה כי הסכסוך הוגדר מלכתחילה כמתייחס לסכום של 144,814.46 ש"ח. לאחר מכן הותר תיקון הסכם הבוררות, כאשר בהחלטתו בהקשר זה קבע הבורר כי התביעה תועמד "
על סך של 198,661 ש"ח... בצירוף הפרשי הצמדה וריבית" (ס' 3 להחלטת הבורר, נספח ט' לבקשה).
המשיבים הוסיפו וטענו, כי מעולם לא נטען כי הם פיגרו בתשלום לידי המבקש, ממילא הבורר לא הכריע בסוגיה זו ולא קבע כי היה איחור. בפועל, הם שילמו את כל הסכומים במועד, שכן המועד לתשלום שכר הטרחה היה כאשר התקבל כסף מחברת סולל בונה. לאחר שהכסף התקבל, שולם הסכום שלא היה שנוי במחלוקת, והחל הליך הבוררות.