בהמרצת פתיחה זו התבקש סעד הצהרתי בדבר בעלות בני הזוג התובעים בדירה המצויה באשדוד, רח' נחל לכיש 47, והיא תת חלקה 42, חלקה 56, בגוש 2195.
(להלן: "הדירה")
הדירה רשומה בלשכת רישום המקרקעין, על שם המשיבים הפורמאליים 3 ו 4 האחים חזן חנניה ואברהם, אשר היו שותפים, כקבלני בניין, בשותפות המשיבה הפורמאלית 5.
המבקש 1, אריק חזן, הוא בן דודו של המשיב 1, ניסים חזן, משמע, האחים אברהם וחנניה הם אבותיהם של מבקש ומשיב זה, בעוד המבקשת 2 והמשיבה 2, חזן לילך ואורלי, הן בנות הזוג של הצדדים הללו.
משמע- כל הנוגעים בדבר הם קרובי משפחה.
הזכויות בדירה נמכרו על ידי אברהם וחנניה ביום 7.7.97, למבקשים, אריק ולילך חזן, על פי חוזה מאותו יום, ובתמורה ל- 500 אלף ש"ח שמהם שולמו 350 אלף ש"ח על ידי הלוואת משכנתא מבנק לאומי למשכנתאות, והיתרה, ככל ששולמה, לא ברור כיצד נעשה הדבר.
רישום הדירה על שם בני הזוג אריק ולילך חזן לא בוצע עד עצם היום הזה, אולם העסקה דווחה לשלטונות המס. כיום, לאחר תחילת הפרשה נשוא התביעה נרשמה הערת אזהרה לטובת הרוכשים הללו, ואולם, עוד בשעתו, בשנת 1997, נרשם משכון על הזכויות בה, לטובת בלמ"ש בע"מ, לפי שאותה עת הזכויות בדירה אף לא היו רשומות בלשכת רישום המקרקעין.
על פי טופס הדיווח מטעם המוכרים לשלטונות מס שבח מקרקעין, עולה כי החזקה בדירה נמסרה ביום 10.1.98, אולם, אין חולק שהמבקשים לא התגוררו בה מעולם, והיא הושכרה ומושכרת גם כיום לצד ג' שדמי השכירות שלו משמשים לפירעון החזרי המשכנתא החודשיים.
בשל סכסוך שהתגלע בין הזוג ניסים ואורלי חזן, המשיבים 1 2, לבין אברהם וחנניה, הגישו אלה הראשונים תביעה כנגד האחרונים וניתן לזכותם פסק דין כספי, שבעטיו נפתח תיק הוצל"פ בלשכת הוצל"פ רמלה, הוטל עיקול על הדירה, שכזכור רשומה עדיין על שם החייבים בתיק ההוצל"פ, ואף מונה ב"כ הזוכים, המשיבים 1 2, עו"ד סודקביץ, ככונס נכסים למכירתה ולמימושה לצורך גביית אותו חוב.
העיקול נרשם ביום 4.5.06 מכח צו שניתן ביום 1.5.06, ואילו מינוי כונס הנכסים הוא מיום 31.7.06, כלומר מדובר בהליכים שמועדם כמעט 10 שנים לאחר עסקת המכר נשוא החוזה דלעיל.
משפנו בני הזוג המבקשים לראש הוצל"פ בטענה כי להם הזכויות בדירה, וכי החייבים בתיק ההוצל"פ מכרו והעבירו להם את כל הזכויות עוד בשנת 1997, וביקשו להסיר את צו העיקול מעליה, ולבטל את מינויו של כונס הנכסים למכירתה, הופנו להליך הנוכחי שלפני, שבגדרו הוטל עליהם להוכיח כי אכן הם הם בעלי הדירה.
אין מחלוקת שאריק ולילך אינם חייבים בתיק ההוצל"פ, ואם אקבע שהם בעלי הדירה, אזי אין לממשה ואין לנקוט לגביה כל פעולה בהתייחס לחוב הכספי נשוא פסק הדין שניתן לחובתם של אברהם וחנניה.
טענתם הבסיסית של המבקשים הינה, כי על פי ההלכה המבוססת היטב בפסיקת בית המשפט העליון, ראש וראשונה זו הקרויה
"הלכת אהרונוב" (ע.א 189/95, בנק אוצר החייל נ' מזל אהרונוב, פד"י נ"ג (4) 199), מעת שהדירה נמכרה להם על פי החוזה מ 1997, הם רכשו בה זכויות שביושר, אף טרם שבעלותם נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, וזכויותיהם אלה גוברות על כל עיקול מאוחר יותר.
המשיבים 1 2, הזוכים בתיק ההוצל"פ, אינם כופרים בנפקות הלכת אהרונוב ובהתכנות ישומה בסיטואציה כגון דא, אולם הם טוענים כי עסקת המכר מ- 1997 היתה למראית עין בלבד, לא שיקפה העברת זכויות אמיתית בין הצדדים, נועדה להשיג כנראה מצג כלפי הבנק שליווה את פרוייקט הבניה כי מתבצעות מכירות אינטנסיביות, או להבריח נכסים מנושים אפשריים, וכי לאשורו של דבר הבעלות האמיתית בנכס היתה ונותרה של השותפים אברהם וחנניה חזן.
אם התרחיש שטוען לו עו"ד סודקביץ, שהוא כונס הנכסים, וב"כ ניסים ואורלי, יוכח ויקבע כנכון, אזי למבקשים אין כל זכות "אמיתית" בדירה ואזי היו ונותרו בעליה ה"ה אברהם וחנניה, כפי שרשום בנסח "הטאבו", ולפי שהם החייבים בתיק ההוצל"פ לא תהיה מניעה להמשיך בהליכי המימוש ולהיפרע מהדירה בדרך זו, את חובם, או חלקו, על פי תיק ההוצל"פ.
לחלופין בלבד, טוענים המשיבים, כי אם לא יוכח שמלוא התמורה על הדירה שולמה לאחים חזן, אזי זכותם להיפרע בין מהדירה ובין, באמצעות כינוס הנכסים, ישירות מבעליה, את כל היתרה המגיעה לאחים חזן, ולזכות בסכומים אלה את תיק ההוצל"פ.
אומר מיד, שטענה חלופית זו לא יכולה לעמוד, באשר אם נותר חוב כספי בגין התמורה, המגיע לאחים חזן, אזי, אפילו אם לא מחלו על החוב, אלא שנמנעו מלתבוע אותו בשעתו מהמבקשים מכל טעם אחר, חלפה עברה תקופת ההתיישנות על תביעה כזו, ואין המשיבים הבאים בנעלי האחים חזן יכולים לתבוע ולדרוש כיום זכויות כספיות שהאחים חזן בעצמם מנועים לתבוע, ושהתיישנו.
בהינתן העובדות שאינן במחלוקת, והן, כי קיים לכאורה חוזה מכר מיום 7.7.97, כי בוצע דיווח לשלטונות המס, שהועברו לפחות 350 אלף ש"ח על חשבון התמורה למוכרים, באמצעות הבנק שנתן משכנתא, וכי נרשם משכון לטובת הבנק, ובהינתן עמדתם הנחרצת של האחים חזן כי אכן מכרו את הדירה למבקשים ואין להם זכויות בה, עולה השאלה על מה מבססים המשיבים את טענתם כי מדובר בעסקה פיקטיבית ולמראית עין.
ניתן לגזור מסיכומי ב"כ המשיבים, ולאחר שנשמעו חקירות המצהירים בבית המשפט, והוגש מסמוך מרובה ומפורט, כי טענתו מבוססת בעיקרה על הנקודות הבאות:
- אין ידיעה ברורה כיצד, אם בכלל, שולמה יתרת התמורה, מעבר למשכנתא, על ידי המבקשים, וגרסתם העמומה כי העבירו כספים נוספים ישירות למוכרים, לא אומתה, ואף בידי האחים חזן אין ראייה להראות כי התקבלו כספים כאלה.