1. בפני מונחת בקשת המבקש לסעד הצהרתי, לפיו יצהיר בית המשפט על בטלות דבר מחיקת תובענתו, שהוגשה בשנת 1998 לבית משפט זה, כעתירה מנהלית, במסגרת ה"פ 4053/98, ואשר נמחקה לבקשתו. טוען המבקש כי עשה הוא טעות משפטית במחיקת העתירה וכי המשיבים עשו יד אחת כדי להטעות את בית המשפט וכי בידיו ראיות המוכיחות את צדקת טענותיו ולפיכך יש ליתן לו את יומו.
2. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת
ביום 12.3.91 ניתן כנגד המבקש צו הריסה מינהלי בכל הקשור לקונסטרוקציה המקרה שטח חיצוני למבנה, אותה בנה ברח' החלוץ 96 פינת רח' הדסה 45 בבאר שבע. מאז מנהל המבקש הליכים משפטיים רבים סביב נושא זה. ענייננו המתמקד סביב החלטת הועדה המקומית ולאחריה ועדת הערר המחוזית, אשר דחו את בקשתו להיתר בכל הנוגע לקונסטרוקציה האמורה והתירו לו לקרות שטח חלקי ולא את כולו. בעקבות זאת הגיש הוא עתירה מנהלית לבית משפט זה (ה"פ 4053/98). בעתירה זו גולל המבקש את טענותיו וטען כלפי המשיבים טענות של זיוף ומרמה בכל הקשור לרישוי הגג ולפעילות לא כשרה של המשיבה 2 וב"כ המשיבים 3-4. במקביל לדיונים אשר התקיימו בפני בית משפט פנה המבקש למשיבה 2 בבקשה חדשה לרשות את הקונסטרוקציה שבמבנה.
בדיון, אשר התקיים בפני בית המשפט, ביום 29.11.99, ביקש המבקש למחוק את עתירתו. המשיבה 2 התנגדה לבקשה אך כדי להפיס את הדעת הצהיר המבקש מפורשות בפני בית משפט קמא כי: "
אנחנו מוכנים להודיע שאנחנו לא נחדש את העתירה אלא נמשיך בהליכים הקיימים" ובהמשך הדגיש
: "אני מבהיר כדי להפיס את דעת חברי שאין בדעתנו להגיש עתירה לגבי ההליכים שהתקיימו עד כה בוועדה המקומית ובועדת הערר".
כעבור ארבע שנים, מיום בו נמחקה העתירה המנהלית, כאמור לבקשתו של המבקש, הגיש המבקש את תביעתו זו לביטול פסק הדין, בדבר מחיקת העתירה, מן הטעם כאמור כי הוטעה ועשה טעות משפטית.
טען המבקש בתביעתו זו כי המשיבים 2,3,4 ביצעו פעולות בלתי תקינות בכל ההליכים אשר התקיימו בוועדות התכנון והבניה וכי בקשתו לקבלת היתר זויפה.
3. הפן המשפטי
תביעה לביטול פסק דין, בין אם ניתן לגופן של טענות ובין אם מהותו מחיקה או דחייה של התביעה, לבקשת בעל דין, צריך שתבוסס על העילה של מרמה או הטעיה.
יש להראות כי פסק הדין עצמו הושג במרמה (ראה ספרו של השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה חמישית, עמ' 254 וכן ע"א 417/89
אעבריה נ' האפוטרופוס
לנכסי נפקדים, פד מה (4) 641).
כמו כן נקבע כי טענת המרמה תשמע מקום שבו הראיות לקיומה מבוססות על אירוע מאוחר שהתרחש לאחר פסק הדין, על גילויה של ראיה חדשה שלא ניתן היה לגלותה בשקידה סבירה בעת ההתדיינות, או על ראיה חיצונית למשפט עצמו. (ראה ע"א 490/88
המוטרן הקופטי הקדוש של ירושלים נ' עדילה,
פד מד (4) 397).
בהקשר זה ראוי לציין, כי מקום בו מועלית טענה לפיה הסכם פשרה נכרת מתוך טעות, אין בכך כדי להביא לפסלות פסק הדין שכן לא יהיה לבעלי הדין כל תמריץ להתפשר בפשרות ובהתאם יישמט כל יסוד מתחת למוסד הפשרה ובסופיות הדיון. (ראה ע"א 2495/95
הדס בן לולו נ' אטראש אליאס ואח'
פד נא (1) 577).
4. אקדים ואומר, כי דין התובענה להדחות.
טענותיו של המבקש, אשר באו בפני בתובענה זו, בדבר יחוס מרמה למשיבים הן אותן הטענות אשר עמדו בבסיס עתירתו המנהלית כמו גם היוו אחד מן הנימוקים אותם הביא המבקש בפני בית המשפט במסגרת בקשתו למחוק את העתירה המנהלית.
כדבריו שם: "
... הסיבה לכך הינה כי ניגוד העניינים שהיה מוחבא מעיני וועדת הערר בעת שנתנה החלטתה, כנראה שלא יעלה בפני כב' השופטת".
במילים אחרות, טענותיו של המבקש כי לא היה מודע לעובדות המקימות את תביעתו להלן אינן נכונות מקום שהביא אותן בפני בית משפט אשר דן בעתירה המנהלית ואשר אף היוו את הגורם שהניע אותו לבקש את מחיקת העתירה המנהלית.
נסיבות אלו מלמדות כי המבקש אינו מצביע על כל עובדה שקרית עליה נסמך בית משפט בעת שקיבל את בקשתו למחיקת העתירה המנהלית וגם לא מצביע על כל טענה חדשה, אשר לא הייתה ידועה לו ערב בקשתו למחוק את העתירה המנהלית ואף לא מצביע על כל נסיבה המגבשת את יסודות המרמה, עד כי יצדיקו את ביטול פסק הדין אשר מחק את העתירה המנהלית ויחדש את ההליכים.
טענותיו של המבקש כנגד התנהלות המשיבים, אשר לטענתו מגבשת את יסוד המרמה, אינן מבוססות דיין. טענות המבקש, אשר באו בפני, היו בפיו של המבקש כבר בעת שהגיש את העתירה המנהלית וכן בהליכים מקבילים נוספים אותם ניהל באותה עת, בערכאות השונות. דבר לא התחדש מאז, ואין לומר כי מחיקת התובענה נעשתה כתוצאה מהליך של מרמה של המשיבים.
יש לציין כי במועדים בהם הייתה תלויה ועומדת העתירה המנהלית בפני בית משפט זה, ניהל המבקש הליכים משפטיים במקביל כנגד וועדות התכנון והבנייה, במסגרת ת.א. 3308/98, של בית משפט מחוזי באר-שבע. במסגרת תובענה זו דרש התובע פיצוי בסך של 3 מליון ש"ח, בגין נזק שנגרם לו, לטענתו, עקב דחיית בקשתו לקבלת היתר בנייה, כשהמבקש מבסס את תביעתו שם על בסיס דיני הרשלנות והפרת חובות חקוקות.
בבקשתו למחיקת העתירה המנהלית הצהיר המבקש בפני בית המשפט כי יש בהליך האזרחי אותו הוא מנהל כנגד רשויות התכנון כדי למצות את ההליכים נשוא העתירה המנהלית.
בדיעבד, נדחתה תביעתו הכספית, כנגד וועדות התכנון והבנייה על הסף. תוצאה משפטית זו הביאה את המבקש להגיש תובענה זו בניסיון לחדש את ההליכים המשפטיים כנגד וועדות התכנון במישור המנהלי, מקום שכשל במישור הנזיקי.
טעות בשיקול הדעת אינה מהווה עילה לביטול פסק דין ועל כן יש לדחות את הבקשה.