1. בקשה לביטול פסק בורר (אותה הגיש המשיב) ובקשה לאישורו (אותה הגישו המבקשים).
המבקשים והמשיב למדו יחד בבית הספר למשפטים.
הם בקשו להיות שותפים במשרד עורכי דין.
המבקשים סיימו ללמוד ראשונים. מלכתחילה הוסכם בין הצדדים כי המשיב יעביר לקוחות למשרד אותו פתחו המבקשים, תמורת שליש משכר הטרחה שייגבה.
2. בחודש דצמבר 2006, לאחר שהמשיב קבל רישיון לעריכת דין, הוסכם כי הוא ישקיע סכום של 50,000 ש"ח ויצטרף לשותפות של המבקשים.
המשיב השקיע חלק מהסכום האמור - הוא שילם סך של 25,000 ש"ח ולטענתו קיזז סכום נוסף של 4,000 ש"ח אותו המבקשים היו חייבים לו.
למבקשים היו סניפים של משרדם הן בתל אביב והם בקרית גת. המבקשים הודיעו למשיב כי הם רוצים שהשותפות ביניהם תחול רק ביחס למשרד שבקרית גת. הם בקשו שסכום ההשקעה המוסכם, 50,000 ש"ח - יתייחס רק למשרד בקריית גת. המשיב סירב. המבקשים השיבו לו סכום של 20,890 ש"ח באמצעות המחאות של לקוחות שלהם, וזאת ביום 19.4.2007.
3. הצדדים לא הסכימו ביניהם על אופן פירוק השותפות ביניהם. לכן, הם הגיעו להסכם בוררות (שצורף כנספח ג' לבקשת המשיב לביטול פסק בורר). בהסכם הבוררות הסכימו הצדדים כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי, כי הוא לא יהיה קשור לדיני הראיות לסדרי הדין, וכי הוא יוציא תחת ידיו פסק בורר מנומק.
4. הבוררות התנהלה בפני כב' הבוררת מיכל שלהבית אברהם. התנהלה פגישה בפניה ביום 16.5.07, ולאחר מכן הוציאה הבוררת ביום 17.5.07 את פסק הבורר - נספח ד' לבקשת המשיב לביטול פסק בורר. ביום 13.6.07, הוציאה הבוררת מסמך שכותרתו "נימוקים מורחבים לפסק הבוררות שניתן ביום 17.5.07" (צורף כנספח ה' לבקשה לביטול פסק בורר).
5. בפסק הבורר, קבעה הבוררת כי משרד עורכי הדין ינהל את התיקים שהתנהלו עד לפירוק השותפות במשרד. לגבי התיקים הללו, החלוקה תהיה של שליש -שליש - שליש, בהכנסות ובהוצאות. הסכומים יקבעו בהתאם לדו"ח של רואה חשבון ביחס לתקופת השותפות שהיתה בחודשים ינואר עד מרץ 2007. הבוררת קבעה כי המבקשים ישלמו למשיב חוב בסך 4,300 ש"ח בגין שיפוץ המשרד. כן נקבע כי המשיב ישיב למבקשים את הסכום של 20,890 ש"ח ששולם לו על ידי המבקשים.
טענות הצדדים
6. המשיב העלה מספר טענות בבקשתו לביטול פסק בורר. הוא טען כי הבוררת חרגה מסמכותה. לטענתו, המחלוקת היחידה בין הצדדים התייחסה לשאלת חלוקת התיקים וההכנסות בסניף קרית גת בתקופת השותפות. אף על פי כן, הבוררת קבעה בפסק הבורר גם כי על המשיב להשיב למבקשים את הסכום של 20,890 ש"ח שהם שילמו לו קודם לכן. לטענתו, מדובר בחריגה מסמכות, המקנה לו עילת ביטול מכוח ס' 24(3) לחוק הבוררות.
7. המשיב הוסיף וטען כי יש לבטל את פסק הבורר מכוח ס' 24(4) לחוק הבוררות. הטעם לכך הוא משום שלא ניתנה לו הזדמנות להמציא רישומים על התקבולים שהתקבלו בתקופת עבודתו בקרית גת. לגישתו, פסק הבוררת מבוסס על חוות דעת של רואה החשבון של השותפות, שהבוררת לא חקרה אותו, ולא נתנה לו הזדמנות לחקור אותו.
8. עוד הפנה המשיב לעילת הביטול מכוח ס' 24(7) לחוק הבוררות. לטענתו, הבוררת חרגה מהדין המהותי, כאשר התעלמה מהסכמת הצדדים ביחס לסכום של 20,890 ש"ח. המשיב טען כי הצדדים הגיעו להסכמה כי סכום זה יושב למשיב, והסכסוך ביניהם התייחס רק לחלוקת ההכנסות בסניף קרית גת. הבוררת התעלמה, לפי הטענה, מסעיפים 51-52 לפקודת השותפויות. כן טען המשיב כי יש לבטל את הפסק מכוח ס' 24(10) לחוק הבוררות, שכן פסק הבורר גרם לו לעיוות דין.
9. המשיבים בקשו כאמור כי בית המשפט יאשר את פסק הבורר, וידחה את הבקשה לביטולו. בקשת הביטול הוגשה לטענת המבקשים באיחור, שכן המועדים לא הוארכו, ופניית המשיב לפי ס' 22 לחוק הבוררות, היתה חסרת תכלית.
10. המשיבים טענו כי הבוררת לא חרגה מסמכותה. הוסכם כי כל ההחלטות הקודמות בנוגע לפירוק השותפות יהיו בטלות ומבוטלות. הסכום שהושב למשיב אכן היה במחלוקת במסגרת הבוררות, והראיה שהבוררת ייחסה לו חשיבות בפסק הבוררות. פסק הבוררת ניתן בהתאם לדין המהותי, ועל פי הראיות שהיו בפני הבוררת.
סכום ההשקעה הושב מכוח ס' 52 לפקודת השותפויות.
במסגרת הבוררות שארכה מספר שעות, קבלו כל הצדדים הזדמנות להציג מסמכים ולערוך חישובים ללא הגבלה. בפועל, וחרף האמור בהסכם הבוררות, הצדדים לא התכוונו כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי.
11. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק בורר, ולאשר את פסק הבוררות.
כידוע -