פסק-דין בתיק הפ 489/08

1.         בקשה לביטול פסק ביניים של כב' הבורר עו"ד ראובן בכר מיום 5.9.07. פסק הביניים מתייחס לשלב הראשון בהכרעת הבורר, בו הוא נדרש להכריע בשאלת האחריות, דהיינו, בשאלה מי מבין הצדדים אחראי כלפי זולתו בשל הפרת ההסכם.

2.         הבקשה מתייחסת למומחה שמונה כמומחה מטעם הבורר, המהנדס מר דוד דוד. 

המבקשת טוענת כי היא גילתה כי בשלושה מקרים לפחות, המומחה מר דוד, נעזר במהנדס מטעם המשיבה - מר רוזנפלד, כאשר מונה מר דוד כמומחה מטעם בית המשפט. מדובר - כך נטען, בעזרה תמורת תשלום כספי, ומר דוד לא טרח לגלות על כך לצדדים.

המבקשת הוסיפה וטענה כי המומחה מר דוד הודיע לצדדים כי המבקשת פנתה אליו בבקשה להצעת מחיר לביצוע עבודה של חיזוק הבסיס, והצעתו לא התקבלה בסופו של דבר. לעומת זאת, המומחה מר דוד לא הודיע לצדדים כי הוא עבד עם מר רוזנפלד, ונעזר בו כמומחה בתחום הקונסטרוקציה.

המבקשת טענה כי חוות דעתו של המומחה מר דוד צידדה באופן קטגורי בעמדת המשיבה.

3.         המבקשת טענה כי פסק הבורר נשען והסתמך ללא סייג על קביעותיו המקצועיות של מר דוד שהיה מומחה מוסכם, מטעמו של הבורר. הבורר ציין בפסק הביניים, כי מר דוד הוא מומחה מוסכם מטעמו, והבהיר מדוע יש לקבל את חוות דעתו (ר' ס' 11-24 לפסק הבורר, נספח 1 לבקשת הביטול).

המבקשת טענה כי המומחה מטעם הבורר (כמו מומחה מטעם בית המשפט), הוא זרועו הארוכה, וגם עליו חלה חובת גילוי רחבה.

המבקשת טוענת כי העובדות שנטענו והוכחו על ידיה, מהוות עילת ביטול פסק הבורר מכוח ס' 24(10) לחוק הבוררות. המבקשת הפנתה לפסקי דין בהם בוטלו פסקי בוררות בשל קיומם של קשרים עסקיים בעלי משמעות כלכלית, או קשרי ידידות בין הבורר לבין אחד הצדדים לבוררות. האיסור על ניגוד עניינים של הבורר (ושל המומחה מטעמו, זרועו הארוכה), נובע לטענת המבקשת מהעיקרון של פסיקה נטולת פניות, כאשר אי גילוי של עובדות מהותיות מהווה התנהגות שאינה ראויה, הפוגעת במראית פני הצדק.

4.         המשיבה מתנגדת לבקשה.

היא טענה כי המבקשת לא עמדה במועדים להגשת בקשת הביטול. עוד נטען כי המבקשת באה לבית המשפט בידיים לא נקיות, משום שמר דוד הוצע על ידיה כמומחה כאשר היא עצמה פנתה אליו לפני הסכסוך כדי שישמש מומחה שלה בפרויקט נשוא הבוררות.

המשיבה טענה עוד כי הבורר לא ביסס את פסק הבורר רק על חוות הדעת של המומחה מר דוד, אלא גם על ראיות נוספות.

5.         לגופו של ענין, הקשר בין מר דוד לבין המומחה מטעם המשיבה, מר רוזנפלד, היה קשר מקצועי, במסגרתו כל אחד מהם נתן לבית המשפט חוות דעת בתחום מומחיותו. קשר כזה (בניגוד לקשר חברתי או עסקי), אינו מצדיק את ביטול פסק הבוררות.

עוד נטען כי בבדיקות אותן ערך המומחה מר דוד, נכחו המומחים מטעם שני הצדדים, ומר דוד אף עיין במסמכי המומחה מטעם המבקשת. המשיבה אף טענה כי לא נגרם עיוות דין. לטענתה, אף אם ייקבע שהיה על המומחה להודיע על הקשר המקצועי שהיה לו עם מר רוזנפלד, אין בכל כדי לפסול את חוות דעתו, וודאי שאין בכך כדי להביא לביטול פסק הבורר.

דיון

6.         כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי הבורר הסתמך בפסק הביניים מטעמו על חוות הדעת של המומחה מטעמו, אם כי הוא הסתמך גם על מספר עניינים נוספים.

אני אף סבורה כי מוטב היה לו היה המומחה מר דוד מודיע לצדדים כי המומחה מטעם המשיבה, מר רוזנפלד, שימש מומחה יועץ מטעמו במספר מקרים בהם מונה מר דוד כמומחה מטעם בית המשפט.

אף על פי כן, אינני סבורה כי יש מקום לבטל את פסק הבורר, ואף לא להורות על ביטול חוות הדעת של המומחה מטעם הבורר, ולהורות לו למנות מומחה אחר.

האם הבורר הסתמך על חוות הדעת של המומחה מטעמו מר דוד?

7.         הבורר הסתמך על חוות הדעת של המומחה מטעמו, כפי שעולה מעיון בפסק הביניים.

הבורר מצטט את מסקנות המומחה בסעיפים 13-19 לפסק הביניים. בס' 20 לפסק הוא קובע כי:

" משמונה מומחה מוסכם על ידי כבורר (ובמקרה זה המינוי היה על דעת הצדדים והמומחה הינו מהנדס בעל שיעור קומה), נכון שאאמץ את חוות דעתו בסוגיות ההנדסיות שנמסרו להכרעתו. כך גם קובעת הפסיקה".