ה"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
473-05
07/10/2008
|
בפני השופט:
ד"ר דרורה פלפל / ס. נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
1. בן נפשי שמשון
2. בן נפשי רחל
עו"ד א' ארביב
עו"ד מ' אלחנן
|
הנתבע:
1. עירית ראשון לציון
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון
עו"ד ג. שיצר
עו"ד ד. סגל
|
| פסק-דין |
א.
מהות
התובענה
זו בקשה לפי סעיף 9 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, לקביעת פיצויי הפקעה בגין מחוברים שנהרסו.
המבקשים עותרים לבית המשפט ליתן פס"ד הצהרתי כי הם הבעלים במושע של 10/32 מחלקה 26 בגוש 3934 (להלן: "
המקרקעין")ששטחה הכולל הוא 749 מ"ר הנמצאת בפינת הרחובות רוטשילד והרצל בראשון לציון.
כתוצאה מכך הם גורסים שהינם זכאים לפיצויים מאת המשיבות ביחד ולחוד בעבור מחוברים, מבנים ומושכרים מניבים שנכללו בתחום השטח שהופקע מהמקרקעין.
כן התבקש בית המשפט לקבוע את שיעור הפיצויים המגיעים למבקשים ולחייב את המשיבות בתשלומם.
לכל אחד מהצדדים היה שמאי, והוסכם ביניהם שימונה שמאי מוסכם ע"י בית המשפט.
ואכן מונה השמאי מר יובל דנוס.
המבקשים קיבלו את הפיצויים שאינם שנויים במחלוקת כפי שנקבעו עפ"י הערכת השמאי יובל דנוס מיום 31.5.2001 בסכום של 115,334 ש"ח.
ב.
עובדות
רלבנטיות
ביום 30.5.1985 פרסמה המשיבה מס. 2 ב-י.פ. 3206 הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 ולפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, הודעה שהפקיעה חלק מהמקרקעין לפי תכנית מתאר 4/79/רצ שהודעה בדבר אישורה פורסמה ב-י.פ. 1502 (נספח ב' לתובענה).
לפי עמדת המבקשים, התב"ע הנדונה לא קבעה בתקנונה ובתשריטה כל הפקעה שהיא, ולכן הודעת ההפקעה (להלן: "
ההודעה הראשונה") היתה שגויה וחסרת תוקף.
המבקשים רכשו את המקרקעין ונרשמה לזכותם הערת אזהרה בשנת 1987 (נספח א2 לתובענה).
על המקרקעין היו בנויים (טרם הפינוי וההריסה) שני מבנים בני קומה אחת ובהם חנויות ועסקים שונים.
במבנה הראשון - חנות לממכר אביזרי רכב, בית מלאכה ופנצ'ריה.
במבנה השני - קיוסק לממכר פלאפל, משרד תיווך וסוכנות למפעל הפיס ומשלוח טוטו (טוטו אריאלי).
ביום 25.4.1991 פרסמה המשיבה מס. 2 ב - י.פ. 3870 הודעה נוספת על הפקעת חלק מהחלקה לפי תכנית המתאר 79/רצ שהודעה בדבר אישור פורסמה ב - י.פ. 304 התשי"ג (נספח ג' לתובענה) (להלן: "
ההודעה
השניה", נספח ג').
במשך שנים לאחר פרסום ההודעה השניה לא נעשה מאומה, ורק בין השנים 1999 - 2005 ניהלו המשיבות משא ומתן ישיר עם מחזיקי החנויות הדיירים המוגנים והגיעו עמם להסכמות והבנות בדבר תשלום דמי פינוי כנגד פינוי המושכר.
לטענת המבקשים במהלך השנים והחל משנת 1988 הם קיבלו את חלקם היחסי בדמי השכירות ששילמו אותם דיירים מוגנים ולאחר פינויים של הדיירים והריסת המושכרים נפסקו תקבולי ההכנסות מדמי השכירות בנוסף לאובדן המושכרים עצמם.
עתירה זו מכוונת לקבל פיצויים בגין אובדן המחוברים שהיו בנויים על שטח הקרקע שהופקע ללא חובת תשלום פיצויים בגין הקרקע עצמה.