פסק-דין בתיק הפ 468/08

1.         המבקשים והמשיבים 1-2 (להלן: "המשיבים") ניהלו, ועדיין מנהלים, הליכי בוררות בפני בורר, על רקע סכסוכים וחלוקי דעות שהתגלעו ביניהם בדבר אופן ניהול החברה המשותפת שהקימו אשר פועלת בתחום הפרסום ויחסי הציבור.

כאמור ב"הסכם יסוד החברה", על פיו הקימו הצדדים את המבקשת 3 ועל פי תניית הבוררות המופיעה בו, מונה עו"ד א. אלמוגי כבורר בין הצדדים.

הבורר קיים מספר ישיבות. ואז עוד בטרם הסתיים הליך הבוררות עתרו המבקשים (בבקשה שבפני) להעברת הבורר מתפקידו על פי אחת העילות המנויות בסעיף 11 לחוק הבוררות שזו לשונו:

"11 בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה:

(1)             (1)              נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים.

(2)             (2)              התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין.

(3)             (3)              נבצר מהבורר למלא את תפקידו".

המבקשים מבססים את בקשתם על העילות המנויות בסעיף 11(1) ו-11(2) הנ"ל. מוסיפים הם וטוענים כי יש להעביר את הבורר מתפקידו מאחר ולא סיים מלאכתו, על אף שחלפו ששת החודשים המוקצבים לכך, בסעיף ט"ו לתוספת לחוק הבוררות.

המשיבים דוחים את טענות המבקשים וטוענים כי העתירה שבפני נועדה כל כולה "למשוך" את הליכי הבוררות ככל הניתן.

2.        2.          באשר לטענה כי המועד לסיום הליכי הבוררות פג:

אין חולק כי הצדדים הסכימו לשחרר את הבורר מכבלי המועד המוסכם לסיום הבוררות הנקוב בתניית הבוררות (בישיבה מיום 5.9.07 בפני הבורר). משכך, כך לטענת המבקשים, יש להחיל על הליך הבוררות את הוראות סעיף ט"ו לתוספת לחוק הבוררות, לפיו נדרש הבורר לסיים את מלאכתו תוך 6 חודשים, לכל המאוחר, מיום שהחל בה.

אין חולק כי הבורר לא עמד בלוח הזמנים בו נקב המחוקק. עד היום, על אף שחלפו למעלה משנתיים, טרם הסתיימו ההליכים וטרם ניתן פסק הבורר.

עדיין נשאלת השאלה, האם עובדה זו, היינו האיחור הרב, מצדיק במקרה זה את העברת הבורר מתפקידו.

על שאלה זו יש להשיב בשלילה במקרה זה.

הצדדים עצמם ביקשו והסכימו להסיר מהבורר, מיד עם תחילת עבודתו, את סד הזמן שנקבע בהסכם הבוררות (3 חודשים). כך עולה מלשון הכתוב, או ליתר דיוק, מ"העדר הכתוב". לו ביקשו הצדדים להאריך את תקופת הזמן לסיום ההליך, היו מציינים זאת, מן הסתם, במפורש ונוקבים בתקופה ארוכה יותר (6 חודשים או שנה) במקום תקופת שלושת החודשים שנקבעה בהסכם. הם הסתפקו בהסרת מגבלת 3 החודשים ללא ציון מגבלת זמן אחרת, תוך ציון מפורש (בהסכמה) כי הבורר משוחרר "ממועד למתן פסק הדין".

לאמור: הצדדים הסכימו להסיר את מגבלת הזמן בין זו שנקבעה בהסכם הבוררות ובין זו הקבועה בסעיף ט"ו לתוספת הנ"ל. הסכמה זו היא הקובעת והיא המחייבת את הצדדים ולא הוראת סעיף ט"ו לתוספת, שתוקפה מחייב, אך במקרה שאין בין הצדדים הסכמה כל שהיא.

משכך אין מקום להעתר לבקשת המבקשים להעביר את הבורר מתפקידו בשל פיגור רב במתן פסק הבורר. פיגור כזה לא הוכח, ולמעשה אינו קיים לאור הנסיבות שפורטו לעיל.

3.         האם התנהגות הבורר גרמה לעינויי דין למבקשים

טוענים המבקשים כי עד היום טרם ניתנו החלטות ע"י הבורר בבקשות שהגישו למחיקת או דחיית התובענה על הסף. לטענתם, התארכות או התמשכות הזמן ללא שהוכרעה בקשתם גרמה וגורמת להם עינויי דין.