בקשה לשינוי תנאי הנאמנות של הקדש ציבורי מס' 1656 (להלן: "ההקדש").
כללי
1. ההקדש נשוא הבקשה נוצר כהקדש ציבורי ביום 3.2.97 על-ידי המבקשים, ביחד עם המשיבה 1, בהתאם למינוי בכתב ההקדש לנאמניו (להלן: הנאמנים). ההקדש נועד להנצחת זכרו של הסב המנוח של הנאמנים, הסופר והמחנך ר' פנחס שיפמן בן סירה ז"ל, וסבתם - רעייתו, הגב' גיני שיפמן בן סירה ז"ל (ר': נספח א' לבקשה). ההקדש אושר על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 30.3.97 ונרשם ברשם ההקדשות.
הגשמת מטרת ההקדש נועדה להתבצע על-ידי מתן עידוד אקדמי לחקר תולדות החינוך היהודי, במגוון היבטיו האידיאולוגיים, החברתיים, ההיסטוריים, הלאומיים והפדגוגיים, חלוקת פרסים עבור מחקרים בתחום זה, ובאמצעות עריכת טקס לחלוקת הפרסים, שייערך אחת לשנה, שבו יועלו קווים לדמותו ופועלו של הסב המנוח ורעייתו. בכתב ההקדש נקבע מפורשות כי חלוקת הפרסים למטרת ההנצחה תיעשה מפירות קרן ההקדש בלבד (ר': סעיף 4 להקדש), ונקודה אחרונה זו עומדת ביסוד הבקשה.
טענות הצדדים
2. המבקשים טוענים כי פירות הקרן הידלדלו באופן משמעותי בחלוף השנים ועומדים כיום על סכום שאין בו די ליצור תמריץ כספי ראוי לעריכת מחקרים מעמיקים בתחום הרלבנטי. נטען כי הסכום המשוער של פירות הקרן עומד על סך 20,000 ש"ח בשנה. לאחר ניכוי הוצאות ניהול הקרן מסכום זה, וכן ניכוי הוצאות הייעוץ המקצועי, פרסום הטקס ועריכתו - נותר בידי הנאמנים סכום קטן מכדי לעודד עבודות מחקר ראויות שתוקדשנה למורשת הרעיונית-החברתית של ר' פנחס שיפמן-בן סירה ז"ל (להלן: המנוח).
לפיכך, טוענים המבקשים, כי יש לשנות את תנאי הנאמנות, כך שהון ההקדש, המוערך ב-253,000 ש"ח, יחולק בתקופה של חמש עד עשר שנים, ובתנאי שהנאמנים ויוצרי ההקדש עודם בחיים, וימומנו מטרות ההקדש עד שתכלה הקרן לחלוטין. המבקשים מבססים את בקשתם זו גם על נימוק צופה פני עתיד: המבקשים חצו זה מכבר את גיל הפנסיה, והנם חשים כי קרב היום שבו ייכנסו צאצאיהם בנעליהם כנאמני ההקדש. ילדיהם, שלא הכירו מקרוב את המנוח, ונעדרת בהם המחויבות להנצחת מורשתו, יזניחו את מפעל ההנצחה שנקבע בהקדש.
3. המשיבה 2, הנמנית גם היא על השלושה אשר הקימו את ההקדש, מתנגדת לשינוי ההקדש או ביטולו , וגורסת כי ניתן להגשים את מטרות ההקדש מפירות הקרן ולממן הענקת מלגות ופרסים לסטודנטים לתואר שני ושלישי, שיעסקו בתחום החינוך היהודי בעת החדשה. לשיטתה, פתוחה הדרך בפני אותם נאמנים, הסבורים כי אינם מסוגלים להמשיך במילוי תפקידם זה, להודיע על התפטרותם, שאז תעבור הנאמנות לנאמן חליף מבני המשפחה או אף מחוצה לה. מכל מקום, נטען כי לא נתקיימו במקרה דנן התנאים לשינוי תנאי ההקדש או ביטולו.
4. המשיב 2, רשם ההקדשות, מתנגד לבקשה מהטעם שהיא נוגדת את מטרות ההקדש (באה הפניה לסעיף 4 לכתב ההקדש), מבלי שמתקיימים תנאי סעיף 23 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות או החוק), המאפשרים את שינוי תנאי ההקדש. צמצום פרק הזמן שבו יפעל ההקדש וייתן פירות, נוגד את מטרת ההקדש, שנועדה להתגשם בטקס הנצחה לזכרו של המנוח שיתקיים אחת לשנה בסמוך ליום השנה לפטירתו. בנוסף, חוסר המחויבות של צאצאי הנאמנים להקדש, אינה יכולה להשפיע על המשכיות ההקדש עצמו. מכתב ההקדש עולה כי יוצרי ההקדש צפו את תחלופת הנאמנים, מבלי לראות בכך עילה המצדיקה את שינוי תנאי ההקדש (סעיף 21 לכתב ההקדש). בנוסף, טוען רשם ההקדשות, כי פירות ההקדש בניכוי ההוצאות עולים כדי סכום המספיק לקיום מטרות ההקדש.
דיון
5. הקדש נכסים משמעו הועדת נכסים למטרה מסוימת ללא מתן תמורה ליוצרי ההקדש עבור פעולתם. הנאמנות הנוצרת על-פי כתב הקדש היא נאמנות רצונית. יחד-עם-זאת, לאחר הקמת ההקדש, נוצר ניתוק בין יוצר ההקדש לבין הנאמנות. כך קובעת הוראת סעיף 18(ב) לחוק הנאמנות:
"אחרי תחילת ההקדש, אין יוצרו רשאי לשנות את תנאיו, לגרוע מנכסיו או לבטלו, אלא אם שמר לעצמו זכות לכך בכתב ההקדש או שבאו על כך הסכמת הנהנים או אישור בית המשפט."
כתוצאה מהפרדה זו מתעוררת לעיתים קרובות השאלה כיצד לפתור קשיים המתעוררים במהלך חיי הנאמנות, כאשר אין לקשיים אלה תשובה בתנאי הנאמנות, או שהפתרון אינו תואם את מימוש כוונתו הבסיסית של יוצר הנאמנות בשל שינוי הנסיבות שנוצרו בחלוף הזמן. שכן, הגם שיצירת הקדש היא פעולה רצונית של יוצרו, לא יוכל היוצר לערוך שינויים בתנאי ההקדש, אלא אם שמר לעצמו זכות זו בהוראה מתאימה בכתב ההקדש. בהעדרה של הוראה כזו, כפי שהדבר בענייננו, פתוחה הדרך בפני יוצר ההקדש לפנות לבית-המשפט בבקשה לשינוי תנאי ההקדש. בית המשפט מוסמך "לתת לנאמן הוראות בכל הנוגע למילוי תפקידו וכל הוראה אחרת שתיראה לו לניהול היעיל של ההקדש" (סעיף 19 לחוק). חוק הנאמנות מטיל על הנאמנים חובה לפעול יחדיו מתוך הסכמה פה אחד, זולת אם נקבע אחרת בתנאי הנאמנות (ר': סעיף 9 וסעיף 11 לחוק; ש' כרם חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (כמהדורה רביעית, 2004) בעמ' 407 (להלן: כרם). שעה שמתעוררים חילוקי דעות בין הנאמנים, ולא נקבעה דרך להסדרת המחלוקת בהוראות ההקדש, יש לפנות לבית-המשפט להכרעה במחלוקת.
6. מקור הסמכות בענייננו הוקנה לבית-המשפט בהוראת סעיף 23 לחוק הנאמנות, לפיו נדרשים שני תנאים מצטברים על-מנת שבית-המשפט יאשר שינוי בתנאי הקדש או את ביטולו:
1. שינוי נסיבות ממשי, המצדיק את שינוי כתב ההקדש;
2. שינוי ההקדש תואם את אומד דעתו של יוצר ההקדש.
בתפקידו זה פועל בית-המשפט על-מנת למנוע שיתוק בפעולות הנאמנים בשל חילוקי דעות, ובכלל זה עליו להחליט כיצד יש לנהוג בנכסי הנאמנות. "יש שמתעוררות מחלוקות בין נאמנים בענייני ניהול או בעניינים עסקיים אחרים, שלא ניתן להכריע בהם רק על יסוד שיקולים משפטיים. על בית-המשפט לשוות לעצמו, שהוא נמנה עם הנאמנים ועליו להחליט במקומם בשאלות השנויות במחלוקת ביניהם" (ר': כרם, שם, בעמ' 410). בית-המשפט נדרש לבחון את סבירות הצעותיהם של הנאמנים ואינו חייב לקבל אחת מדעותיהם ואף אינו חייב להכריע במחלוקת, אלא רשאי לתת לנאמנים הוראות העשויות לסייע בידיהם לצאת מהמבוי הסתום אליו נקלעו.
7. השיקולים אותם על בית-המשפט לבחון בבואו לדון בבקשה לשינוי תנאי הקדש:
הכלל המנחה קובע כי בהפעלת שיקול-דעתו על בית-המשפט לשוות לנגד עיניו את מטרות ההקדש ולקדם את מימושן באופן המועיל ביותר. כאשר מדובר בהקדש ציבורי, שמטרתו היא קידומו של עניין ציבורי, הקו המנחה בהפעלת סמכותו של בית-המשפט הוא טובתו של ציבור הנהנים מההקדש (ר': סעיף 26 לחוק; דברי הנשיא ברק ברע"א 9420/04 הנאמן הציבורינ' יעקב אגמון, לא פורסם).