1. בקשה לאישור חלקי של פסק בורר וכן להשלמת פסק בורר.
2. המבקשת והמשיבה התקשרו ביום 20.12.2000 בהסכם למכירת 50% מהפעילות של מפעל טליתות של המבקשת, לידי המשיבה (להלן: "
ההסכם"). המבקשת טענה כי המשיבה לא שילמה לה את כל הסכום שהיה עליה לשלם מכוח ההסכם. המשיבה טענה כי שילמה את מלוא התמורה.
בין הצדדים התקיים הליך בוררות, בפני כב' הבורר הרב אריה דביר. הבורר הוסמך להכריע בסכסוך בין הצדדים, ולפסוק בו על פי דין תורה.
3. ביום 22.5.06, ניתן פסק הבורר (להלן: "
פסק הבורר"), בו הוא קבע כי המשיבה לא שילמה למבקשת את מלוא התמורה, וכי עליה לשלם סך של 60,454$ בצירוף הריבית שנקבעה בהסכם.
המשיבה פנתה לבורר לאחר מתן הפסק, ובקשה כי הוא יתקן את הפסק ויביא בחשבון סכומים נוספים שיש לקזז מסכום חובה למבקשת. בתגובתה טענה המבקשת כי הבורר לא התייחס בפסק הבורר גם לסכומים המגיעים לה לטענתה.
ביום 16.1.07, הוציא כב' הבורר הבהרה לפסק הבורר, בו נדחו טענות המשיבה לתיקון פסק הבורר (פסק זה יכונה להלן: "
הפסק המשלים").
4. המבקשת טוענת כי הבורר לא התייחס לטענתה לפיה היא זכאית לפיצוי הקבוע והמוסכם מראש שנקבע בהסכם, וזאת למרות שקבע - לטענתה - כי המשיבה הפרה את ההסכם. הבורר לא התייחס לטענה - לא בפסק הבורר, ולא בפסק המשלים.
לטענת המבקשת, מאחר שהבורר לא התייחס לטענתה ביחס לפיצוי המוסכם מראש - לא קבל אותה ואף לא דחה אותה, חלה הוראת ס' 24(5) לחוק הבוררות. יש מקום להתייחס לטענה זו, והמבקשת עותרת כי בית המשפט ישלים את פסק הבורר, כפי שהוא מוסמך לעשות, ויקבע כי היא זכאית לפיצוי המוסכם מראש שנקבע בהסכם, בסך 125,000$. בנוסף טוענת המבקשת, כי הבורר לא התייחס לשכר הטרחה וההוצאות שלה במהלך הבוררות, ואף ענין זה הוא טעון השלמה.
5. המשיבה סבורה כי על בית המשפט לאשר את פסק הבורר, ולטענתה אין מקום להתייחסות נוספת לענין הפיצוי המוסכם מראש.
המשיבה טוענת כי הסמכות המסורה לבית המשפט בס' 24 לחוק הבוררות, היא סמכות הקיימת רק כאשר בית המשפט מתבקש
לבטל פסק בורר. בענייננו, כאשר המבקשת עותרת כי פסק הבורר יאושר, היא איננה זכאית להעלות טענות מכוח ס' 24 לחוק הבוררות.
6. עוד טוענת המשיבה כי הבורר הכריע בכל הטענות שהעלו הצדדים. היא אף טוענת כי במהלך הליך הבוררות, המבקשת לא העלתה כל טענה ביחס לפיצוי המוסכם מראש, ולכן פסק הבורר בפסק הבורר את הסכום שעל המשיבה לשלם למבקשת, שהוא הסכום הממצה את ההתחשבנות ביניהן. אין לחשוש כי ענין הפיצוי המוסכם נשמט מהבורר בהיסח הדעת, משום שהמבקשת פנתה לבורר בהקשר זה במכתביה נספחים ז' וח' לתגובת המשיבה. אף על פי כן, הבורר לא מצא לנכון לתקן את פסק הבורר, כפי שעולה מהחלטתו בפסק המשלים. המשיבה אף מציינת כי הצדדים הסמיכו את הבורר לפסוק על פי דין תורה ולא על פי המשפט הישראלי. גם לגופו של ענין, סבורה המשיבה כי המבקשת איננה זכאית לפיצוי קבוע ומוסכם מראש.
7. באשר להוצאות ולשכר טרחת עורכי דין, טוענת המשיבה כי יש לדחות את בקשת המבקשת גם בהקשר זה. ראשית, היה על המבקשת לפנות קודם כל לבורר ולבקשו להשלים את פסק הבורר וזאת תוך 30 יום מיום מתן פסק הבורר. גם לגופו של ענין לא היה מקום לפסוק הוצאות לזכות המבקשת.
דיון
8. האם מוסמך בית המשפט לדון בבקשה?
כאמור, המשיבה הקדימה וטענה כי בית המשפט איננו מוסמך לדון בבקשה מכוח ס' 24 לחוק הבוררות, כאשר המבקשת עותרת כי פסק הבורר יאושר.
אינני מקבלת את הטענה.
המבקשת היתה זכאית להגיש בקשה לביטול פסק הבורר, ובמסגרתה לבקש כי בית המשפט יתקן את הפסק ביחס לנושא של הפיצוי המוסכם מראש אליו כב' הבורר לא התייחס. העובדה שהמבקשת לא הכתירה את בקשתה בכותרת "בקשה לביטול פסק בורר", איננה צריכה לשנות את המסקנה לפיה בית המשפט מוסמך לדון בבקשה.
9. האם הבורר התייחס לטענה ביחס לפיצוי המוסכם מראש?
בהקשר זה מקובלת עלי טענת המבקשת. אינני סבורה כי ניתן לראות את הבורר כמי שדן בטענה ודחה את הטענה במשתמע. אינני מוצאת לנכון להתייחס לשאלה האם היה על הבורר לקבל את הטענה, ובין היתר לשאלה האם הטענה הועלתה על ידי המבקשת בהליכי הבוררות - שכן כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי על הבורר לתת דעתו לנושאים אלה.
אולם, מאחר שהבורר לא התייחס לטענה לגופה, ולא קבע כי הוא דוחה אותה, ואף לא נימק דחייה זו, אני סבורה כי אין מקום לראותו כמי שהתייחס לטענה. אכן, מסקנה כזו עשויה במקרים רבים לרוקן מתוכן את הוראת ס' 24 לחוק הבוררות, שכן אם בכל מקום בו הבורר לא יכריע בענין שנמסר להכרעתו - ייקבע כי הבורר דן בטענה ודחה אותה במשתמע - לא תהיה לסעיף זה תחולה.