פסק-דין בתיק הפ 200796/05

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון שהתקיים ללא התיק במעמד המשיב 1, המשיבה 2 ובא כוחה וכן המבקש 2 ובא כוחו, בעקבות תגובות שהוגשו מטעם המשיבים במסגרת המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הרכב מדגם פולקסווגן פאסט מ.ר. 35-024-07, שנת ייצור 1994 (להלן: " הרכב") אינו בבעלות המבקשת 1 מיום 1.8.03, ועל-כן אין החברה חייבת בכל דו"ח משטרתי או עירוני שהתקבל בגין הרכב ממועד זה.

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות בו הוצהר כדלקמן:

1. המבקשת 1 היא חברה העוסקת במכירה וקנייה של מכוניות, והמבקש 2 הינו מנהלה.
2. בבוקר יום 1.8.03 מכרה המבקשת 1 את הרכב למשיב 1 על-פי בקשתו, ולאחר שחתם המשיב 1 על זיכרון דברים ועל תצהיר לפיהם הוא מתחייב להעביר את הבעלות ברכב ולשלם את הקנסות החלים עליו, נמסר הרכב לחזקתו.
3. חלפו מספר ימים והמשיב 1 נמנע מלמלא את התחייבויותיו, ועל-כן נשלח לו מכתב דרישה בה ניתנה לו ארכה של 48 שעות לבצע העברת בעלות ברכב, ולא תעביר המבקשת 1 את הרכב על שמה כסוחרת - דבר אשר ימנע מהמשיב 1 להשתמש ברכב.
4. ביום 27.8.03 נתקבלה במשרדי המבקשת 1 דרישה מהבעלים הרשום של הרכב, מר ולד גולדינג אלון, לפיה יש להעביר את הבעלות ברכב או להחזירו לבעליו. משום כך הועברה הבעלות ברכב ביום 27.8.03, והודעה על כך נשלחה למשיב 1, תוך שהודגש בפניו פעם נוספת שהנסיעה ברכב אסורה.
5. מיום 27.8.03, בו הועבר הרכב על-שם המבקשת 1, נוהג המשיב 1 בניגוד לחוק.
6. המשיב 1 לא הסדיר את חובו כלפי המבקשת 1 ונותר לו חוב של 2,000 ש"ח. כמו-כן צבר המשיב דוחות משטרתיים ועירוניים רבים.

המשיבות 3 ו- 4 הגישו הודעה מטעמן בה ביקשו להשאיר את ההכרעה בתובענה לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיבה 3 ציינה כי על-פי המידע המצוי בידיה, כל הדוחות המשטרתיים הנוגעים לרכב נמסרו ידנית למשיב 1. המשיבה 4 העירה כי על-פי רישומיה, הרכב כלל אינו רשום על-שם "מכוניות צמרת 2000 בע"מ", שהייתה המבקשת 1 בבקשה המקורית. בעקבות התגובה הוגשה בקשה לתיקון המרצת הפתיחה כך ששמה של המבקשת 1 יוחלף ל- "י.נ. חניון השדה בע"מ", ובית המשפט קיבל את הבקשה.

המשיבה 2 הגישה מספר תגובות לבקשה, אשר במסגרתן טענה לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתשלום הקנסות בגין עברות החנייה שבוצעו. לגופו של עניין, נטען כי מאחר שזקופים 23 דוחות חנייה לחובת המבקשת 1, אשר חלקם הגדול הועבר להליך מבצעי, ומאחר שהמבקשת 1 לא הגישה בקשות לביטול הקנסות או הודעות על רצונה להישפט במועדים שנקבעו על-י חוק, יש לדחות את בקשתה על הסף.

המשיב 1 הגיש תצהיר בתשובה להמרצת הפתיחה בו הצהיר כי על-אף שהובטח לו בזיכרון הדברים שהרכב תקין, נתגלו בו פגמים. עוד הוצהר כי לאחר גילוי הפגמים ביקש המשיב 1 לבטל את העסקה ולהשיב לו את כספו ואף התכתב אם המבקשת 1 בעניין זה במשך שנתיים, אולם המבקשת 1 סירבה לעשות כן ואף דרשה את יתרת 2,000 הש"ח על-מנת להעביר את הרכב על-שם המשיב 1. על-פי הצהרתו, נאלץ המשיב 1 לתקן את הרכב בשטחים, ולאחר מכן למכור אותו במחיר של 8,000 ש"ח בלבד.  לבסוף הצהיר כי כשבועיים לפני הגשת התצהיר חתם בפני עורך הדין של המבקשת 1 כי כל הדוחות שניתנו בגין הרכב מאז תאריך הרכישה הם שלו בלבד.  

בית המשפט קיבל את בקשת המבקשים לדחיית מועד הדיון, אולם המשיב 1 התייצב  במועד המקורי שנקבע, טען שלא קיבל הודעה על ביטול הדיון ודרש הוצאות על הופעתו.

בדיון שהתקיים ללא התיק במעמד ב"כ המבקשים, המשיב 1 בעצמו וב"כ המשיבה 2, ציין ב"כ המבקש 2 כי לאור העובדה שנודע לו על מועד הדיון לראשונה כחצי שעה לפני התייצבותו, לא יכול היה המבקש 2 להגיע לשם חקירה על תצהירו, אולם טען שהמשיב 1 חתם על מסמך במשרדו של עו"ד סגל לפיו הרכב נמצא בחזקתו ובשימושו מאוגוסט 2003. המשיב 1 הכחיש את הטענה. המשיבה 2 הפנתה לתגובה שהגישה וציינה כי היא מתנגדת להסבת הדוחות על שם המשיב 1 באופן רטרואקטיבי, אולם לא תהיה לה התנגדות להעברת הבעלות ממועד הדיון ואילך. המשיב 1 נחקר על תצהירו והודה כי נסע ברכב מידי פעם. כמו-כן הודה כי חתם על ההתחייבויות לתשלום הקנסות מיום 10/7/05 ומיום 13/7/05.

דיון

לאחר עיון בחומר המצוי בתיק ושמיעת טענותיהם של המבקשים והמשיבים 1 ו- 2, הנני קובע כי דין התובענה להתקבל בחלקה כאמור להלן.

אין מחלוקת כי הרכב נמכר למשיב 1 ביום 1.8.03. המבקשת אף הציגה ראיות בכתב המעידות כי המשיב 1 התחייב להעביר את הבעלות ברכב על-שמו ולשלם את כל הקנסות שיוטלו על הרכב מיום רכישתו. המשיב 1 הצהיר כי אכן רכש את הרכב, אולם טען כי ביקש לבטל את העסקה ולהחזיר את הרכב למבקשת 1 בשל פגמים שהתגלו בו לאחר רכישתו, ואף צירף לתצהירו מכתבים המעידים לכאורה על בקשתו לביטול העסקה. יחד עם זאת אין לקבוע כי המבקשת נשארה הבעלים של הרכב, שכן המשיב 1 הודה במהלך חקירתו שהרכב היה בחזקתו ושאף השתמש בו מספר פעמים. כמו-כן הצהיר כי בסופו של דבר מכר את הרכב לצד ג'.

לפיכך, הנני מקבל את המרצת הפתיחה במישור הקנייני, וקובע כי החל מיום 1.8.03 הועברה הבעלות ברכב במלואה למשיב 1, ועל-כן ממועד זה ואילך הרכב איננו מצוי עוד בבעלותה של המבקשת 1. יצוין כי המשיב 1 טען שבמועד כלשהו נמכר הרכב לצד ג', אולם לא הצהיר מתי לכאורה נמכר הרכב, ואף לא ביקש לצרף את הקונה הנוסף כמשיב נוסף, ועל-כן החלטה זו מתייחסת לבעלותו של המשיב 1 בלבד.

יודגש כי אין בהחלטתי זו כדי למנוע מהמשיב 1 להגיש תביעה כספית נגד המבקשת 1 בגין הפגמים שנתגלו לכאורה ברכב.

לאור קביעתי לגבי הבעלות ברכב, ובשל כך שהמשיבה 3 הגישה תגובה לפיה הדוחות מטעמה נמסרו ישירות לידיו של המשיב 1, ועל-כן היא מותירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, הנני קובע כי המבקשת 1 איננה חייבת בתשלום דוחות משטרתיים שנרשמו בגין הרכב החל מיום 1.8.03 ואילך, והמשיב 1 אחראי לשאת באותם חובות.

באשר לדוחות העירוניים, אשר המבקשת 1 לא הכחישה את קבלתם, הנני מקבל את עמדתה של המשיבה 2 כי משלא פעלה המבקשת 1 לביטול הדוחות ולא ביקשה להישפט במועדים הקבועים בסעיפים 228 ו- 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, יש לראות את המבקשת 1 כאילו הורשעה בבית המשפט ונגזר עליה הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס. אי לכך, בית משפט זה איננו מוסמך לבטל את הקנסות או להעבירם רטרואקטיבית לחובתו של המשיב 1.