א)
כללי וטענות הצדדים
עניינה של תביעה זו בתחילתה בעתירת המבקשים להורות שהסכם המכר שנחתם בין הצדדים בגין רכב מסוג GMCמ.ר. 8855300 (להלן - "
הרכב") - בטל, וכי על המשיבים להשיב למבקשים תמורת הרכב וההוצאות שנגרמו להם כתוצאה מהטעייתם ע"י המשיבים.
המבקשים טוענים, כי הרכב הנ"ל שהיה בבעלות המשיב 1, ושטופל ע"י בנו, המשיב 2, הוצע למבקש 2, אחיו של המבקש 1, לרוכשו כשהוא במצב מצוין, ובסך של 30,000 ש"ח מחיר הגבוה ממחיר מחירון - 24,000 ש"ח. ביום 16/11/04 נחתם הסכם מכר לפיו הצהירו המשיבים שהרכב לא עבר תאונה שגרמה לירידת ערך מסחרית. כן דובר על קיום עיקום קל, שנובע מחיכוך במדרכה, שהובטח לתקנו, והסך שלעיל הועבר לחשבון חב' "קירור הבקעה" לבקשת המשיבים.
המבקש 1 טוען, כי 3 חודשים לאחר הרכישה, ומשביקש למכור הרכב לצד ג', התברר בבדיקה שביצע שהרכב עבר תאונה קשה שפגעה בשלדת הרכב באופן משמעותי וחורג מגדר הסביר, ובניגוד למוצהר ע"י המשיבים, דבר שגרם לביטול מכירה פוטנציאלית, והוצאות בדיקה בסך 1,100 ש"ח. פנייתו למשיבים לבטול העסקה, ולהשבת תמורת הרכב והוצאות הבדיקה סורבה בטענה שלא נגרמה לרכב ירידת ערך מסחרית, וככל שקיימת פגיעת שילדה, הרי שזו נגרמה כשהרכב היה ברשות המבקש 1. בהקשר זה נטען ע"י המבקשים כי טענת המשיבים נסתרה, מעצם התיקונים שביצעו לאחר אותה התאונה בסך 15,000 ש"ח שכללו החלפת חלקים מהותיים ובסיסיים של מרכב הרכב. עוד טען המבקש 1 כי נשא בעלות פרסום מודעת מכירה בסך 845 ש"ח.
המשיבים טוענים לדחיית הבקשה, שכן לדידם המבקשים ידעו עובר לרכישה לגבי התאונה והתיקונים שבוצעו, ושמחיר הרכב בסך 30,000 ש"ח נבע מנתונים אלה. לטענתם, נתוני הרכב הידועים להם הוצגו למבקשים, לרבות שימושו כרכב אמבולנס במד"א, והתאונה, והוצגו פרטי התיקון כפי שבוצעו במוסך מורשה. כן הובהר למבקש 2, שהחליט לא לערוך בדיקה במכון מוסמך, כי לא נגרמה לרכב ירידת ערך מסחרית. המשיבים שוללים מתן הצהרה בדבר נקיות הרכב מתאונות, וטוענים שהמבקשים וויתרו בהסכם על כל טענה בגין פגם ו/או מום ביחס לרכב. לטענתם, פגיעת השילדה הנטענת, ככל שקיימת, נגרמה בזמן שהרכב היה ברשות המבקשים.
כנגד השמאי מר ארז חרמוני, מוציא חוו"ד מטעם הביטוח, ובקשר לתיקון התאונה נשוא טענת אי הגילוי, בתובענה כאן הגישו המשיבים הודעת צד ג', בה נדרש לשפותם במידה ויחויבו.
מר חרמוני טוען כי בתום תיקון הרכב, ערך חוות דעת מיום 1/12/03, לפיה עיקר הנזקים שנגרמו לרכב היו ליקויים מכניים במתלה קדמי שמאל. בעקבות זאת, ונוכח המלצות "ועדת ששון" לחישוב ירידת ערך, ובהתחשב בגיל הרכב והתאונה הגיע למסקנה ששלדת הרכב (שאסי) לא נפגעה, ולא נגרמה ירידת ערך מסחרית.
בהמשך להחלטת יום 2/2/06, ולאחר שהרכב נשוא התביעה נמכר בפועל, ובהפסד לסברת המבקשים, הגישו המבקשים כתב תביעה מתוקן בו חזרו על עיקרי טענותיהם ופרטו הנזקים שנגרמו עקב רכישת הרכב ונתבעים נזקים כלהלן: הפסד בין סכום רכישת הרכב למכירתו - 13,000 ש"ח. עלות הבדיקה לרוכש המקורי - 1,100 ש"ח, והפרסום בעיתון - 845 ש"ח. עלות חוו"ד השמאי בסך 702 ש"ח והפרסום השני בעיתון בסך 449 ש"ח. בזבוז זמנם של התובעים - 7,000 ש"ח. פיצוי בגין עגמת נפש - 10,000 ש"ח.
ב)
דיון והכרעה
העידו בפני המבקש 2 בעצמו - מר ראובן מלכה, והמשיבים 2 ו-3 בעצמם, וכן השמאי מר משה אקרמן - ממשרד לוי יצחק שמאים, והשמאי מר חרמוני - צד ג'. כן צירפו המבקשים תעודת עובד ציבור של מנהל מח' עדכון ובקרה במשרד הרישוי, ולפיה בין התאריכים 2/11/03 ועד 14/4/04 בוטלה כשירות הרכב לתנועה, לטענת המבקשים עקב התאונה שלא גולתה להם. כן צירפו המבקשים כנספח לתביעתם דו"ח בדיקה שערך מכון צד ג' לרכב, עובר לקנייתו מהם (מכון קומפיוטסט), ובעקבותיו בוטלה העסקה בין המבקשים לאותו צד ג', השמאי מר אקרמן נסמך על דו"ח זה בחוות דעתו. המשיבים מתנגדים להצגתו מן הטעם שלא הוגש ולא העיד עורכו - הבודק מטעם קומפיוטסט, וכן שמר אקרמן לא בדק את הרכב פיזית וע"י הרמתו, כנדרש, אלא בבדיקה ויזואלית בלבד.
לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושמעתי את הצדדים, עדיהם וסיכומיהם, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה לעניין הפסד במכירה, עלויות בדיקה ופרסום ראשון ושני ובשיעור של 65% מן הנתבע.
אני סבור שהמשיבים היו אמורים לגלות למבקשים כי ב-11/03 עבר הרכב נשוא התובענה תאונה משמעותית, ושתיקונה עמד על סך כ-50% משווי מכירת הרכב. ההצהרה בהסכם בין הצדדים לפיו (בס' 5) "הרכב לא היה מעורב בתאונה שגרמה לירידת ערך מסחרית, הייתה אולי נכונה מבחינת המידע שהיה למשיבים נוכח דו"ח השמאי שנערך ע"י צד ג', ואולם אינה מספקת לעניין חובת הגילוי כלפי המבקשים כאן שהנם רוכשי הרכב, וכלפיהם ישנה חובת גילוי של פרטי תאונה כה משמעותית, ולא רק להסתפק בהצהרה לעניין העדר ירידת ערך מסחרית. איני מקבל טענת המשיבים שעניין התאונה המשמעותית גולה ו/או הובאה/ היה בידיעת המבקשים, באופן השולל טענות בעניין.
בהקשר של קיום בדיקת קונה לרכב עובר לקניה, אני מקבל טענות המשיבים שהציעו למבקשים לערוך קניה, ואף הייתה מתוכננת כזו, שבוטלה ברגע האחרון על- ידי המבקשים הקונים, שבחרו להסתמך על אמינות המשיבים, מקורות אחרים, ראיה ויזואלית בלבד, וחסכו בעלות בדיקה.
עיקר האשם רובץ לפתחם של המשיבים שלא גילו כאמור, ובאופן מספק, יחד עם זאת גם המבקשים חדלו בכך שהסתפקו באמירות על תאונה קלה, ובהעדר ירידת ערך מסחרית, וכאשר מדובר ברכב מסחרי בן כ-9 שנים עם כ-180,000 ק"מ, ונטלו סיכון מסוים על עצמם משהחליטו לחסוך בבדיקה. בנסיבות כאן יש לטעמי לקבוע אשם תורם של 35% לחובת המבקשים, מה שמביא לקבלת 65% מתביעתם בפרקים כאמור לעיל. באשר לבזבוז זמן ועוגמת נפש, אני פוסק למבקשים, בנסיבות כאן, סכום כולל של 1,500 ש"ח. אין מדובר במקרה קיצוני של תרמית בוטה מצד מוכר רכב, אלא בעסקה שנכשלה בסופו של דבר, וכאשר כפי שנקבע לעיל לשני הצדדים אשם בעניין, אם כי אשם המשיבים בולט יותר.
אני מחליט לדחות את הודעת צד ג', לא ראיתי שהמשיבים זכאים לשיפוי מה שחויבו מן השמאי, חיובם בחלק התביעה לא נובע ממעשיו ומחדליו של צד ג', אלא מן העובדה שלא גילו את כל פרטי התאונה הרלבנטיים. לו המשיבים היו מוכרים רכבם בהפסד, מול המחירון ושאר גורמי השוק במכר, והיו מוכיחים שאותו הפסד נגרם להם כתוצאה מפעולת צד ג', מה שלא קרה כאן, יתכן והתוצאה הייתה שונה.
נוכח כל האמור אני מחליט לחייב את המשיבים לשלם למבקשים את הסך של 10,462 ש"ח, בגין הפסדים ועלויות בדיקות ופרסומים, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 29/5/05, וכן סך 1,500 ש"ח בגין בזבוז זמן ועוגמת נפש וסך 2,000 ש"ח + מע"מ הוצאות הדיון כאן (ובהתחשב בהוצאות המגיעות למשיבים בגין צורך בתיקון התביעה ובקבלתה החלקית בלבד של התביעה), צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
בגין דחיית הודעת צד ג', ישלמו המשיבים לצד ג' סך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.
המזכירות
תשלח פסה"ד לצדדים.