הצדדים חברו להקמת מיזם משותף לעיבוד ושיווק עצי יער הגדל באתיופיה, ובין היתר ייסדו חברה אתיופית (להלן:
"גונדר"), שעל פי הסכם השותפות שנכרת בין הצדדים ביום 30.3.2005, הוקצו לכל אחד מהצדדים 45% מהון המניות המונפק של גונדר. 10% הנותרים מהון המניות הוקצו לשותפים מקומיים. 45% ממניות גונדר שהוקצו למשיבים הוחזקו על ידי הנתבעים. בנוסף נכרתו בין הצדדים שני הסכמים שנועדו להסדיר מחלוקות שהיו בין הצדדים.
בסמוך לאחר מכן טענו המשיבים להפרת ההסכמים על ידי המבקשים, והגישו לבית המשפט כאן בקשה למינוי בורר (בשא 3549/09). ביום 15.3.2009 נמסרה ההכרעה בסכסוך לשופטת (בדימוס) שרה פריש (להלן:
"הבוררת").
ביום 27.4.2011 ניתן פסק בוררות לפיו ניתן סעד הצהרתי והמבקשים ונתבעת נוספת, חברה בשליטת המבקשים הרשומה בקפריסין, חויבו לשלם למשיבים סכומים כמפורט בסעיפים 60 - 63 לפסק הבוררות (נספח 1) (להלן:
"פסק הבוררות").
המבקשים אינם משלימים עם פסק הבוררות ומכאן בקשתם לביטול פסק הבוררות מכוח הוראות סעיף 24 (3), (4), (5) ו - 10 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן:
"חוק הבוררות").
ביום 27.6.2011 ניתן צו להגשת סיכומים, ובהתאם הוגשו סיכומי הצדדים.
טענות המבקשים
במסגרת הבוררות טענו המבקשים כי עובר לכריתת ההסכם הראשון הטעו אותם המשיבים והציגו בפניהם מצגי שווא, שעה שמשיב 2 אשר הציג עצמו כמומחה ובעל ניסיון בגידול עצי אקליפטוס, הודיע למבקשים שהיער באתיופיה ראוי ומתאים להפקת קורות עץ באיכות גבוהה לתעשיית ה - DECKING. המבקשים, שאינם מומחים בנושא, הסתמכו על המצגים שהציגו המשיבים כאשר הסכימו להתקשר עם המשיבים בהסכם הראשון. להוכחת טענותיהם בעניין ההטעיה הציגו המבקשים בפני הבוררת חוות דעת של מומחה מטעמם, שנותרה יחידה לאחר שהמשיבים הסכימו למשוך את חוות דעתו של המומחה מטעמם. בחוות הדעת האמורה הסביר המומחה שנוכח תכונותיו המיוחדות של עץ הגלובולוס הגדל ביער באתיופיה ובהתחשב בקוטרם של העצים, גילם ובהשפעה של ענפים צידיים על איכות גזע העץ, לכל היותר ניתן לנצל את העצים ביער באתיופיה לתעשיית ה - FLOORING ולא לתעשיית ה - DECKING. בקובעה שהמשיבים לא הטעו את המבקשים התעלמה הבוררת מחוות הדעת היחידה שהונחה בפניה , והסתמכה על חוות הדעת של המומחה מטעם המשיבים אשר כאמור נמשכה בהסכמת המשיבים.
במהלך חקירת המשיבים התברר, לראשונה, כי אין ולא היה למשיבים כל ניסיון בגידול, ניהול יער, כריתה, ייבוש וניסור עצי אקליפטוס מזן גלובולוס. הבוררת התעלמה גם מהודאה זו של המשיבים המלמדת שהמשיבים הסתירו מהמבקשים שאין להם את הכישורים ליתן חוות דעת על תוחלת המיזם.
הבוררת אף לא דנה באינטרס שהיה למבקשים בגריפת רווחי הקמת המיזם, בדרך של קבלת העמלה על הקמת המנסרה, אף אם בסופו של דבר ייכשל המיזם. דבר המסביר את ההטעיה שביצעו כלפי המבקשים.
המבקשים הוכיחו שהמשיבים מנעו וסיכלו את הצגתה של תוכנית עסקית לבנק האתיופי, ובכך גרמו לסיכול אישורה של התוכנית העסקית ודחייתה ע"י הבנק האתיופי ומשכך לא היה מימון לביצוע המיזם ומימוש הסכם הזיכיון, ועל כן המיזם לא החל. משלא החל המיזם לא נכנס לתוקפו התנאי לקבלת אופציית PUT עליה נסמכו המשיבים בתביעתם לקבלת פיצוי. הבוררת התעלמה מהראיות האמורות וקבעה כי התנאי לקבלת אופציית PUT התקיים.
ביום 10.5.2009 הודיעו המבקשים למשיבים על ביטול כל ההסכמים, והמשיבים מצדם לא הגיבו להודעה זו ולא פנו לבית המשפט או לבורר בבקשה שיצהיר שהביטול אינו כדין. במצב דברים זה, יש לראות בהודעת המבקשים ביטול כדין של ההסכמים וממילא לא ניתן היה לאוכפם. עוד טוענים המבקשים כי הבוררת לא התייחסה לגרסת מבקש 1, שלא נסתרה, בדבר המועד בו נודע לו על ההטעיה שהטעו אותו המשיבים, וקבעה כי הודעת הביטול ניתנה שלא בתוך הזמן הסביר.
עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי המשיבים לא הוכיחו קיומו של הסכם נאמנות, וממילא נשמט הבסיס מתחת העילה היחידה עליה ביססו את תביעתם (הפרת נאמנות). גם מכך התעלמה הבוררת, שלא דנה בראיות ובעדויות שהוצגו בפניה בעניין זה ולא הכריעה בשאלות: מיהו הנאמן?, מכוח איזה הסכם? ומהן חובותיו?.
כמו כן טוענים המבקשים כי המשיבים ידעו על העברת מניות גונדר ל - FEP טרם כריתת ההסכם השני ואף הסכימו לכך. משיב 2 הודה בכך בעדותו מיום 17.5.2010. כך אף ניתן להבין מתוכנו של ההסכם בדבר מתן אופציית ה - PUT, ובמיוחד מהתנאי להפעלת האופציה לפיו האופציה תהא בת מימוש כאשר משפחת חובב תרד באחזקותיה בחברה הגרמנית לפחות מ - 50.1%, ומדו"ח WAPAG שנמסר למשיב 1 בינואר 2007 אשר כלל התייחסות להעברת המניות. הבוררת לא התמודדה עם ראיות אלה והתעלמה מהודאת המשיבים.
המבקשים טוענים כי הוכיחו שהיער באתיופיה לא מתאים לביצוע המיזם וממילא אין ערך למניות גונדר. זאת ועוד. אף אם היה מקום לקבל את ההערכה ביחס לשווייה של גונדר בסכום של 4,000,000 יורו, אזי היו המשיבים זכאים למחצית מסכום זה ולאחר קיזוז סכומים ומניות שהועברו למשיבים, לכל היותר ניתן היה לפסוק לטובתם סך של 75,000 יורו ולא 1,000,000 יורו כפי שפסקה הבוררת.
לטענתם , מסרו המבקשים את כל המידע שהיה בידיהם לפי החלטות הבוררת. בשלב מסוים ביקשו המשיבים לקבל חשבונות בנק של חברת חובב ושל FEP, ולכך התנגדו המבקשים. לאחר ששמעה את טיעוני הצדדים קבעה הבוררת שתיתן החלטתה בעניין זה בהמשך. הבוררת לא נתנה החלטה בעניין, ולמרות זאת, בפסק הבוררות קבעה כי המבקשים הסתירו מידע מהמשיבים ובשל כך חייבה אותם בדרך של אומדנה בהשבת סך של 500,000 יורו בעילה של עשיית עושר ולא במשפט,.
ולבסוף נטען כי הבוררת התעלמה לחלוטין מתביעה שכנגד שהגישו המבקשים בה תבעו השבה בסך של 2,674,298.89 ש"ח בשל הוצאות שהוציאו עקב ההטעיה שהטעו אותם המשיבים.
טענות המשיבים
המשיבים דוחים את טענות המבקשים, ומבקשים לאשר את פסק הבוררות (הפ"ב 12024-05-11).
דיון