1. מונחות לפניי שתי בקשות.
האחת - לאישור פסק בורר, אשר הוגשה על ידי מר שמעון ליברמן (להלן:
"המבקש") ביום 01.11.12, במסגרת הפ"ב 1100-11-12; ו
השנייה - בקשה לביטול פסק בורר, אשר הוגשה על ידי מר אפרים פישל כהן (להלן:
"המשיב") ביום 15.11.12, במסגרת הפ"ב 29343-11-12. שתי הבקשות מתייחסות לבוררות מסוג זבל"א, אשר התנהלה בין הצדדים בפני הבוררים הנכבדים הרב שיינברגר, הרב סמט והרב לינדר.
רקע עובדתי כפי שהוצג על ידי המבקש
2. בין המבקש למשיב התגלע סכסוך בעניין הסכם שותפות הנוגע למגרש ברח' בית ישראל מספר 37, הידוע כגוש 30091, חלקה 29 (כאשר בלשכת רישום המקרקעין רשומה הערת אזהרה על השטח כולו לטובת אחיו של המשיב, מר משה דוד כהן).
3. בחודש יולי 2011, תבע המבקש את המשיב בבית הדין "שירת דוד" ירושלים. בתביעתו העלה המבקש טענות כבדות משקל בנוגע לזכויותיו במגרש נשוא המחלוקת. לאחר חצי שנה בה התדיינו הצדדים בבית הדין, ביקש המשיב להעביר את הבוררות למסגרת זבל"א. המבקש התנגד לכך, מן הסיבה כי לניהול בוררות במסגרת זבל"א השלכות כלכליות כבדות יותר מניהול בוררות בבית דין קבוע. אולם, משהבין המבקש כי המשיב מתעקש על כך, שעה המבקש לבקשתו; המבקש מינה את הרב שיינברגר כבורר מטעמו, המשיב מינה את הרב סמט מטעמו, ושני הבוררים הסכימו למנות כבורר שלישי את הרב לינדר, ששימש כאב בית הדין.
4. ביום 26.03.12 חתמו הצדדים על שטר בוררות. לאחר החתימה על השטר התקיימו שלושה דיונים בעניינם של הצדדים: האחד, ביום בו חתמו על שטר הבוררות, השני - ביום 30.04.12 והשלישי ביום 15.05.12.
5. לטענת המבקש, כבר בדיון הראשון עמד על כך כי יש לצרף את מר משה דוד כהן, אחי המשיב, כצד להליך הבוררות, מאחר שהמגרש רשום פורמאלית על שמו, בעוד שהבעלים בפועל, לטענת המבקש, הינו המשיב עצמו. בהתאם, ולאחר שהובאו לידי הבוררים מסמכים התומכים בטענת המבקש, החליטו הבוררים בדיון השני שעל המשיב להמציא ייפוי כוח מאת אחיו; זאת, בהבינם כי יהיה זה בלתי אפשרי להוציא מתחת ידם פסק בוררות מחייב, ככל שהוא נוגע לזכויות במגרש, מבלי שאחי המשיב יצורף להליך, שהרי כל פסק כזה יהיה חסר כל תועלת, ולא ניתן יהיה לאוכפו.
6. בדיון השלישי נוכחו הבוררים כי המשיב לא הביא את ייפוי הכוח מאת אחיו, בניגוד להוראתם המפורשת כי עליו לעשות כן.
7. לטענת המבקש, הוא הציע, על מנת לייעל את ההליך, כי המשיב יחתום על תצהיר בו יצהיר כי חרף רישום הזכויות במגרש על שם אחיו, הוא בעל הזכויות בקרקע בפועל; ברם, המשיב סרב להצעה זו, אף שלטענת המבקש הוא הודה כי המגרש נמצא בפועל בבעלותו (המבקש מפנה לפרוטוקול הדיון בבוררות בבית הדין מיום 15.05.12 עמוד 4 שורה 28, עמוד 6 שורה 24).
8. לפיכך, משהבין המבקש כי המשיב מתחמק מן הדין וגורם לו להוצאות מיותרות, ביקש מהבוררים להקפיא את ההליכים עד אשר יציית המשיב להחלטתם בעניין צירוף אחיו להליך הבוררות. לאחר זמן מה, הודיעו הבוררים שיינברגר ולינדר למבקש כי לדעתם אפשר להמשיך בדיונים, שכן די בהצהרת המבקש בפרוטוקול הדיון בבית הדין, כי המגרש הינו בבעלותו. המשיב נעתר מיד להצעה זו, וביקש מהבוררים להמשיך בניהול הדיונים. בהתאם, פנה הרב לינדר לטוען הרבני נחום ברגמן, ב"כ המשיב בהליך הבוררות, על מנת לתאם מועד לדיון.
9. לטענת המבקש, חרף פניות חוזרות ונשנות מצד הרב לינדר לב"כ המשיב, דחה אותו האחרון באמתלות ובתירוצים שונים. על כן, החליט הרב לינדר לפנות אל המשיב עצמו במכתב ולחייבו בתשובה ברורה לגבי המשך הדיונים.
10. המשיב שיגר את תשובתו לרב לינדר, באמצעות מכתב מיום 31.07.12 מאת בא-כוחו החדש, עוה"ד אמסטר, שעד לאותו מועד לא היה מעורב בהליך הבוררות. לטענת המבקש, מן המכתב ניכר כי מבחינת המשיב, הבוררות בין הצדדים הסתיימה, משום שהמבקש הוא שביקש לסיימה, כל עוד לא המציא המשיב את ייפוי הכוח הנדרש ממנו. לאחר שקיבלו הבוררים את המכתב, ביקשו את תגובתו של המבקש.
11. לאחר קבלת תגובת המבקש, באמצעות ב"כ הרב יונה ערנטל, נתנו הבוררים לינדר ושיינברגר, ביום 22.10.12, פסק בוררות חתום על ידם, בו נקבע כדלקמן:
אחרי שקיבלו הצדדים בקניין וחתמו על שטר בירורין בתאריך ג' ניסן תשע"ב ושמיעת טענות הצדדים בג' ישיבות, והיות שאחרי כמה חודשים מהדיון האחרון כמענה לשאלתנו ענה הנתבע (
הוא המשיב, ב.ג.) באמצעות עו"ד אמסטר שאין בדעתו להמשיך את הבוררות בפני הרכב זה,
לכן אנו פוסקים כדלהלן,
א.
התובע רשאי לתבוע את הנתבע בכל מקום שימצא לנכון.
ב.
על הנתבע לשלם לתובע עלות כל ההוצאות שהוציא.
וע"ז באנו על החתום יום ד' פרשת לך לך ו' מרחשוון תשע"ז
חיים א. שיינברגר
נתנאל לינדר