בפני בקשה לביטול פסק בוררות העוסק בהסכם הפצה בין חברת רדקום בע"מ (להלן:
"המבקשת" או
"רדקום"), לבין חברת קווליטסט בע"מ (להלן:
"המשיבה" או
"קווליטסט"). הפסק ניתן ע"י הבורר, השופט בדימוס, אמנון סטרשנוב, ביום 5.7.07 (להלן:
"פסק הבוררות").
רדקום מבקשת לבטל את פסק הבוררות (למעט סעיפים מסוימים בו). רדקום טוענת לקיומן של מספר עילות ביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1986 (להלן:
"חוק הבוררות"). לחלופין מבקשת רדקום להחזיר את פסק הבוררות לבורר לשם תיקון או השלמה, ולחלופין ליתן כל סעד המצוי בסמכותו של ביהמ"ש עפ"י סעיפים 22, 24, 25 או 26 לחוק הבוררות.
1. רקע הדברים
רדקוםהיא חברה ציבורית העוסקת בפיתוח כלי בדיקה שונים בתחום הטלפוניה.
קווליטסט היא חברה פרטית העוסקת במתן פתרונות בנושאי בדיקות תוכנה וחומרה בתחום המחשבים, וכן בשיווק והפצה של מוצרים אלה.
ביום 7.6.04 התקשרו ביניהם הצדדים בהסכם הפצה לפיו המשיבה תשמש כמפיצה של מוצרי המבקשת בישראל, כאשר זכות ההפצה של המשיבה אינה בלעדית (להלן:
"הסכם ההפצה"). במסגרת הסכם ההפצה הוסכם כי כל סכסוך עתידי בין הצדדים יוכרע ע"י בורר בהתאם לחוק הבוררות. לימים עלו היחסים בין הצדדים על שרטון, יחסי ההפצה הגיעו לקיצם, והיו לצדדים טענות הדדיות אחד כלפי השני. כפי שהוסכם בהסכם ההפצה, פנו הצדדים לבוררות, ולשם כך מינו את כב' השופט בדימוס אמנון סטרשנוב כבורר (להלן:
"הבורר").
בישיבת הבוררות שנערכה ביום 23.6.05, הסכימו הצדדים כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי, וכי הבורר ינמק את פסק הבוררות.
ביום 23.4.06 ניתן ע"י הבורר פסק בוררות חלקי, בו נקבע כי על
קווליטסט לשלם ל
רדקום 69,236 דולר בגין התביעה שכנגד שהגישה רדקום. ביום 5.7.07 ניתן ע"י הבורר פסק הבוררות נשוא הבקשה דנן, בו חויבה
רדקום לשלם ל
קווליטסט 1,191,511 ש"ח (לא כולל הוצ' ושכ"ט עו"ד).
המבקשת הגישה לבורר בקשה לתיקון או השלמת פסק הבוררות, ובהחלטתו מיום 17.7.07 דחה הבורר בקשה זו. מכאן הבקשה שלפני.
2. טענות הצדדים
רדקום טוענת כי במסגרת פסק הבוררות, הבורר פסק לטובת
קווליטסט במצטבר סעדים שנתבעו על ידי
קווליטסט כסעדים חילופיים. בכך, לטענת המבקשת, חרג הבורר מסמכותו, תוך אי-מתן הזדמנות למבקשת לטעון טענות ולהביא ראיות בעניין זה, ומתוך טעות כמשמעותה בסעיף 22 לחוק הבוררות. עוד טוענת המבקשת כי הבורר לא נימק חלק מקביעותיו המתייחסות למתן הסעדים שנתבעו ע"י המשיבה. בנוסף טוענת המבקשת כי נפלו בפסק הבוררות טעויות חישוב שונות.
רדקוםמוסיפה וטוענת כי חריגת הבורר מסמכותו, הפגיעה בזכות הטיעון שלה והפרת חובת ההנמקה, מקימות עילות לביטול פסק הבוררות עפ"י סעיף 24 לחוק הבוררות הקובע רשימה סגורה של עילות ביטול, וכי טעויות החישוב שנפלו בפסק הבוררות, מהוות "טעות" כמשמעותה בסעיף 22 לחוק הבוררות.
על כן מבקשת
רדקום את ביטול פסק הבוררות, למעט סעיפים 29-32 ו-35-36 הניתנים להפרדה מיתר פסק הבורר. סעיפים 29-32 לפסק עוסקים בסכומים שנפסקו לטובת המשיבה כפיצוי בנוגע ל"עסקת פרטנר" והועברו למשיבה ביום 2.8.07, ושאין למבקשת טענות ביחס אליהם; סעיפים 35-36 מתייחסים לתביעה שכנגד, שביחס אליה הגיעו הצדדים להסכמה כוללת. לחלופין, מבקשת
רדקום להורות על תיקון או השלמת פסק הבוררות, כך שייפסק לטובת המשיבה רק אחד מהסעדים החלופיים שנתבקשו על ידה (ולא במצטבר), וכן כי יתוקנו טעויות החישוב להן היא טוענת.
קווליטסט טוענת כי הבורר לא חרג מסמכותו מאחר שפסק לטובתה חלק מהסעדים החלופיים שנתבקשו על ידה בכתב התביעה המתוקן שהגישה בהליך הבוררות ולא באופן מצטבר כפי שטוענת המבקשת. עוד טוענת המשיבה כי ניתנה למבקשת הזדמנות לטעון טענותיה ביחס לסעדים אלה, הן בכתב ההגנה המתוקן והן במסגרת הסיכומים שהגישה. ביחס לחובת ההנמקה, טוענת המשיבה כי פסק הבוררות המשתרע על פני שישה-עשר עמודים מנומק דיו וכי הבורר לא הפר את חובת ההנמקה, ועל כן לא קמות למבקשת עילות ביטול כנטען על ידה, ואין לבטל את פסק הבוררות.
עוד טוענת
קווליטסט, כי אין בפסק הבוררות "טעויות" כמשמעותן בסעיף 22 לחוק הבוררות, וכי הבורר לא טעה בפסיקתו גם לגופו של עניין, הגם שטעות כזאת אינה מהווה עילה לביטול פסק הבוררות, מאחר שלא ניתן לערער לביהמ"ש על פסק בוררות (שכן סעיף 24 לחוק הבוררות קובע רשימה סגורה של עילות לביטול פסק בוררות, שלטענת המשיבה אינן מתקיימות במקרה דנן).
3. היקף התערבותו של ביהמ"ש בהליכי בוררות ומידת שיקול דעתו בביטול פסקי בוררות
ההלכה הפסוקה ביחס להיקף התערבותו של ביהמ"ש בהליכי בוררות וביחס למידת שיקול הדעת של בית המשפט בביטולם של פסקי בוררות, קובעת כי יש מקום להתערבות בית המשפט רק במקרים נדירים וחריגים.
ברע"א 3680/00
גמליאלי נ' מגשימים פ"ד נז(6) 605, נפסק ביחס לעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות כי:
"מושכלות-יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב... התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני, במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון האם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נימנית על עילות הביטול... בית המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא- אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו. עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות-יסוד שעניינין, בעיקרן, בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות."
לעניין זה ראו גם ע"א 4886/00
גרוס נ' קידר פ"ד נז(5) 933.
להלן אבחן האם במקרה דנן קיימת עילה לביטול פסק הבוררות.
4. האם הבורר חרג מסמכותו
רדקום טוענת כי הבורר פסק לטובת המשיבה את הסעדים החלופיים שהתבקשו על ידה באופן מצטבר, ובכך חרג מסמכותו, ולכן קמה עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, לפיו ניתן לבטל פסק כאשר הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות.
רדקוםטוענת כי בכתב התביעה שהוגש לבורר, ביקשה המשיבה פיצוי בגין "אובדן רווחים", כאשר בהמשך הליך הבוררות, ביקשה המשיבה לתקן את כתב התביעה ולהוסיף סעד חלופי של פיצוי בגין "אובדן השקעות", והבורר התיר את בקשתה, ובסופו של דבר פסק לטובתה את הסעדים החלופיים במצטבר.
לטענת רדקום, לא ניתן לדרוש סעדים אלה באופן במצטבר, מאחר ופיצויי קיום (במקרה דנן- אובדן הרווחים) ופיצויי הסתמכות (במקרה דנן- אובדן ההשקעות) הם סעדים חלופיים במהותם, שהענקתם באופן מצטבר תקנה לתובע הן את השקעותיו והן את רווחיו, תעמיד את התובע הן במצב שבו ההסכם כביכול לא נכרת מעולם, והן במצב שבו ההסכם כביכול נכרת ובוצע, בו-זמנית.