תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי כי למבקש הזכות להירשם כבעלים של מגרש הרשום בספר 3004 דף 57 בישוב אל-טור (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין ידועים גם כחלקה 109 בגוש 29996 בשטח של 768 מ"ר מסוג מולק.
יצויין, כי ההליכים בתובענה זו החלו לפני כב' השופטת י' הכט, ובעקבות יציאתה לגמלאות, הורה נשיא בית המשפט באותה עת, כב' השופט י' צמח ז"ל, על העברת התיק לשמיעה לפניי.
רקע עובדתי
1. זכויות הבעלות במקרקעין נשוא המחלוקת רשומות בפנקס השטרות בלשכת רישום המקרקעין על שם משיב 2, סלימאן כרים נשידאת (להלן: "נשידאת"). במהלך בירור התובענה התברר, וזאת מקובל על כל הצדדים, כי הכיתוב נשידאת בפנקס השטרות מקורו בטעות והשם הנכון הוא נשיוואת (להלן: "נשיוואת").
2. לטענת המבקש, ביום 4.5.65 נחתם הסכם בינו לבין נשידאת, לפיו נשידאת מכר לו את המקרקעין. המכר נעשה על פי החוק הירדני. מאז הרכישה מחזיק המבקש במקרקעין, ולפיכך זכאי הוא להירשם כבעלים של המקרקעין.
3. ביום 21.8.03 הגיש המשיב 1, עסאם חרחש (להלן: "המשיב" או "חרחש") בקשה להצטרף כמשיב לתובענה, כיוון שלטענתו רכש את המקרקעין ביום 29.9.02 מנשיוואת באמצעות ייפוי כח בלתי חוזר שנתן נשיוואת לגב' נגוא חרחש. ביום 18.9.03 אישרה כב' השופטת י' הכט, את צירופו של חרחש כמשיב להמרצת הפתיחה, בלא שהתקבלה תגובתו של המבקש. בנו של המבקש הגיש התנגדות להחלטה זו, אך ביום 29.4.04 נדחתה הבקשה וההחלטה בדבר צירופו של חרחש כמשיב נותרה על כנה.
4. בעקבות כניסה למקרקעין של אחד בשם יעקוב פואד מוהתדי (להלן - "מוהתדי"), בחודש אוקטובר 2002, הגיש חרחש תלונה במפלג ההונאה במשטרה בגין מעשי זיוף של מסמכים המעידים, לכאורה, על בעלות אנשים שונים במקרקעין. גם המבקש הגיש תלונה במשטרה. על פי בקשה המשטרה, הורה בית משפט השלום (ב"ש 2642/04, מפי כב' השופט ר' שטראוס ז"ל) לחרחש ולמבקש להמציא לידי משטרת ישראל את כל המסמכים המקוריים הנוגעים לעסקאות שביצעו במקרקעין. גם המסמכים שנמצאו במזכירות בית משפט זה הועברו לידי רפ"ק אריה ברנד שטיפל בחקירה. בישיבות בית המשפט שהתקיימו בתאריכים 23.3.04, 22.6.04 ו- 15.7.04 הורתה כב' השופטת הכט למשטרת ישראל לדווח על התקדמות החקירה, אך רק לאחר פניה למפכ"ל משטרת ישראל מיום 2.9.04, התקבלה ביום 27.9.04 חוות דעת מקדמית ערוכה על ידי רפ"ק ברנד. לאחר קבלת חוות דעת זו המתין בית המשפט לקבל את ממצאי החקירה של משטרת ישראל בטרם יקבע מועד נוסף לדיון. ביום 5.7.05 הודיעה פרקליטות מחוז ירושלים, שהתיק הועבר אליה, כי בדיקה ראשונית של חומר הראיות מעלה חשד כבד כי המסמכים המעידים כביכול על בעלותו של המבקש במקרקעין מזויפים, אך טרם התגבשה ההערכה אם יש די ראיות לכך ולכן טרם הוחלט האם להגיש כתב אישום. ביום 21.11.05 הודיעה הפרקליטות, כי לאור עומס העבודה החריג בו היא נתונה, ולסדרי העדיפויות שעליה לנהוג כתוצאה מכך, לא היה בידי הפרקליט הממונה לטפל בתיק הפלילי הקשור לתיק זה. בית המשפט, בהחלטתו מיום 23.11.05, קבע מועד לדיון ביום 2.2.06, בציפייה כי עד למועד זה תימסר עמדתה הסופית של הפרקליטות. אך גם במועד הדיון האמור לא נמסרה עמדת הפרקליטות לנושא הגשת כתב אישום, ובית המשפט המשיך בהליכי בירור התובענה. הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים והמצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. ביום 5.7.07 שוב התבקשה הפרקליטות להודיע לבית המשפט מה עלה בגורל החקירה. פרקליטות מחוז ירושלים פנתה וביקשה דחיות מספר לצורך מתן הודעתה. ביום 29.8.07 התקבלה הודעה כי תיק החקירה
אבד. לא אסתיר, כי יש להתפלא על אופן הטיפול של משטרת ישראל בחקירה זו. על אף בקשות חוזרות ונשנות של בית משפט זה לקבל עדכון אודות החקירה ודחיית דיונים עד לקבלת תוצאות הבירור, בחרה המשטרה להתעלם מכך. ועוד יותר מכך יש לתמוה על התנהלות פרקליטות מחוז ירושלים, שעל אף שידעה כי עמדתה לגבי הגשת כתב אישום בעניין זיוף המסמכים חשובה לצדדים למחלוקת ובפרט לתובענה זו, וגיבשה כבר עמדה ראשונית, לא פעלה לגיבוש עמדה סופית בעניין. "גולת הכותרת" היא, על פי הודעתה, שהתיק אבד ועימו כל המסמכים המקוריים עליהם ביקשו הצדדים לבסס טענותיהם לבעלות על המקרקעין. גם אם קיימת הבנה לעומס העבודה בו נתונות המשטרה והפרקליטות, דומה, כי פרק זמן של למעלה מחמש שנים מאז שהוגשו תלונות על זיוף המסמכים, היה בו די והותר על מנת להגיע למסקנה אם יש מקום להגיש כתב אישום אם לאו. במיוחד אמורים הדברים כאשר בית המשפט והצדדים מעכבים הדיון בתובענה לקבלת עמדת הפרקליטות (ראה גם החלטה מיום 23.11.05). צר לי כי כך התפתחו העניינים, ובנסיבות העניין לא ניתן היה להמתין עוד.
5. נציין, כי להמרצת פתיחה זו קדמו הליכים דיוניים בבית משפט השלום בירושלים, המצביעים לכאורה על טוענים נוספים לבעלות על המקרקעין, המעלים טענות בדבר זיוף מסמכים. בהליכים אלו שותפים גם תובעים ונתבעים שאינם צדדים לתובענה זו. חלק מהליכים בתיקים אלו עוכבו עד למתן פסק דין בתובענה נשוא פסק דין זה.
על הראיות
6. הצדדים הגישו מסמכים שונים להוכחת טענותיהם. המסמכים המקוריים הועברו למשטרת ישראל לצורך חקירת התלונה בדבר זיופים, אך, כאמור, התיק ועימו המסמכים אבדו בפרקליטות מחוז ירושלים.
7. המבקש הגיש, בין היתר, את הסכם המכר שבינו לבין נשידאת מיום 4.5.65; אישור מאת המוכתר של ואדי ג'וז המאשר שהמבקש מחזיק במקרקעין; נסח רישום שהוצא על ידי לשכת רישום מקרקעין ומדידות בירדן שאושר על ידי הקונסוליה הירדנית והישראלית - מסמך מיום 3.5.97. ביום 28.6.04 המציא משרד החוץ לבית המשפט עותק נכון ומאושר ומתאים של מסמך שאומת על ידי סגן הקונסול הישראלי ברבת עמון; החלטת לשכת המקרקעין והמדידה בירדן לרשום את הסכם המכר - מסמך מיום 13.5.66; מסמך מטעם פקיד רישום מקרקעין הירדני המאשר כי המבקש ונשידאת כרתו ביניהם הסכם מכר מרצון - מסמך מיום 4.5.65, ועוד.
המשיבים הגישו, בין היתר, את המסמכים הבאים: ייפוי כוח שנחתם לפני הקונסול הישראלי בניו יורק ביום 12.9.02, בגדרו מעניק סלימאן כרים נשיוואת לנגוא עסאם חרחש ייפוי כוח לייצג אותו במכר והעברת המקרקעין ובכל ההליכים הנוגעים למקרקעין; ייפוי כוח בלתי חוזר שנתנה נגוא עסאם מוסטפא חרחש למשיב, בהיותה מיופת כוח של סולימאן נשיוואת, בו נכתב, שקיבלה מהקונה (חרחש) את מלוא התמורה עבור המקרקעין והקונה מוסמך לפעול לרישום המקרקעין על שמו. כמו כן צורף אישור נוטריוני לחתימת גב' חרחש. עוד צירף המשיב מודעה שפורסמה בעיתון אלקודס, ביום 21.1.03, בה מברכים את חרחש שהצליח להוכיח זכויותיו במקרקעין, וזאת לאחר שבית משפט השלום ביטל את צו המניעה שהוצא נגד חרחש ואשר אסר עליו להיכנס למקרקעין ולעבוד בהם. עוד הגישו המשיבים 1 ו-2 תצהירים של נשיוואת מיום 11.8.86 שנחתם ואושר ע"י עו"ד יונתן כותאב, ותצהיר של עו"ד יונתן כותאב.
המשיב 3 - לשכת רישום המקרקעין בירושלים - הגיש נסח רישום מקרקעין עדכני והעתק נאמן למקור של נסח הרישום הירדני - ספר 1 ערבי אלטור דף 72 ותרגומו.
8. מטעם המבקש העידו המבקש ובנו רפיק קאווסמה עבד אלקאדר (להלן: "רפיק").
מטעם המשיבים העידו: חרחש, נשיוואת, עו"ד יונתן כותאב וגב' צביה לוי מאגף רישום והסדר המקרקעין בירושלים.
עיקרי טענות הצדדים
9. ב"כ המבקש טען בסיכומים שהגיש, שחרגו באורכם באופן ניכר ממה שנקבע על ידי בית המשפט זה, כי המבקש רכש את המקרקעין בשנת 1965 מנשידאת ומבקש לסמוך על אסופת המסמכים שהגיש. עוד נטען, כי גם אם התבצעה עסקה בשנת 2002, נשיוואת לא יכול היה למכור שוב את המקרקעין לחרחש.
עוד טוען ב"כ המבקש, כי העד נשיוואת אינו סלימאן כרים נשיוואת בעל המקרקעין הרשום, כיוון שלפי פרסומים באינטרנט נשידאת נפטר עוד בשנת 1980, ונשיוואת נפטר במאי 1987.