דנ"פ
בית המשפט העליון
|
9384-01,600-02
15/11/2004
|
בפני השופט:
1. אהרן ברק
2. אליהו מצא
3. מישאל חשין
4. יעקב טירקל
5. דורית ביניש
6. אליעזר ריבלין
7. אילה פרוקצ'יה
8. מרים נאור
9. אשר גרוניס
|
| - נגד - |
התובע:
מוחמד אל נסאסרה
עו"ד ציון אמיר
|
הנתבע:
1. הועד המרכזי של לשכת עו"ד
2. היועץ המשפטי לממשלה
עו"ד ד"ר משה עליאש
עו"ד אורית קורן
|
| פסק-דין |
השופטת ד' ביניש:
1. לשכת עורכי הדין (להלן גם:
הלשכה
) סירבה לרשום מועמד להתמחות, על אף שהרשעתו בפלילים התיישנה בחלוף פרק הזמן הקבוע לכך בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א - 1981 (להלן:
חוק המרשם הפלילי
או
החוק
). במקרה נוסף, סירבה לשכת עורכי הדין לחדש חברות בלשכה של מי ששימש בעברו כעורך דין והוצא משורות הלשכה לצמיתות בגין הרשעתו בפלילים; זאת על-אף שבינתיים נמחקה הרשעתו על-ידי נשיא המדינה מכוח סמכותו לפי חוק המרשם הפלילי. בשני המקרים, טענה לשכת עורכי-הדין כי המערערים הם שמסרו לידיה מידע על הרשעתם שהתיישנה או נמחקה, ולפיכך מותר היה למוסדות הלשכה להביא מידע זה בגדר שיקוליהם.
בית משפט זה דן בערעורים כנגד החלטותיה האמורות של לשכת עורכי-הדין. במקרה הראשון נדחה הערעור בדעת רוב, ואושרה החלטת הלשכה לדחות את בקשתו של המערער להירשם להתמחות (על"ע 8856/00
אלנסאסרה נ' לשכת עורכי הדין בישראל - הוועד המרכזי
, פ"ד נו(1) 258 (להלן:
פרשת אלנסאסרה
או
על"ע אלנסאסרה
)). במקרה השני, קיבל בית משפט זה את הערעור ופסק כי לשכת עורכי הדין נהגה שלא כדין כאשר דחתה את בקשת המערער לחידוש חברותו בלשכה על-אף שהרשעתו נמחקה (על"ע 3761/00
קוסטין נ' לשכת עורכי הדין בישראל - הוועד המרכזי
, פ"ד נו(2) 227 (להלן:
פרשת קוסטין
או
על"ע קוסטין
)). עם מתן פסק הדין בפרשת
קוסטין
הסוטה מההלכה הקודמת, החליט ההרכב כי הענין יידון כדיון נוסף בפני הרכב מורחב. הנה כי כן, על פסקי-הדין האמורים ועל היחס ביניהם לבין הלכה קודמת של בית-משפט זה (בג"ץ 1935/93
מחפוד נ' השר לענייני דתות ואח'
, פ"ד מח(1) 752 (להלן:
פרשת מחפוד
)) נסוב הדיון הנוסף שלפנינו.
השאלות הטעונות הכרעה בדיון נוסף זה נוגעות לנסיבות החריגות בהן ניתן לפסול אדם מעיסוק בגין הרשעה שהתיישנה או נמחקה על-פי חוק המרשם הפלילי. ככל שמדובר בהרשעה שנמחקה, מתחייבת הכרעה באשר לפרשנות הוראת סעיף 20(ב) לחוק. וזו לשון הסעיף:
|
"
תוצאי מחיקת הרשעה
|
20. (א)...
(ב)
ראיה שיש בה גילוי הרשעה שנמחקה לא תהיה קבילה בהליך משפטי או לפני גוף או אדם הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין,
אלא אם מסר אותה ביודעין מי שהרשעתו נמחקה
"
.
(ההדגשה אינה במקור-
ד.ב
).
|
לצורך הדיון שלפנינו, מעורר סעיף 20(ב) הנ"ל שלוש שאלות עקרוניות: השאלה האחת עניינה בפרשנות תנאיו של החריג הקבוע בסיפא של סעיף 20(ב) לחוק, המתיר קבילותה של ראיה שיש בה גילוי הרשעה שנמחקה אם היא נמסרה ביודעין על-ידי המורשע. השאלה השניה עניינה בנסיבות הפעלתו של החריג האמור. השאלה השלישית הינה האם בנוגע להרשעה שהתיישנה חל חריג דומה לזה הקבוע בסעיף 20(ב) הנ"ל, המתייחס לפי מילותיו רק להרשעה שנמחקה.
2. נפתח את דיוננו בהוראות-החוק הרלוונטיות בחוק המרשם הפלילי הקובעות את הכלל בדבר התיישנותן ומחיקתן של הרשעות פליליות. זאת, תוך התמקדות בהוראת-סעיף 20(ב) לחוק הקובעת חריג לענין גילוי הרשעה שנמחקה, ובפרשנות שניתנה להוראת-החוק האמורה בפרשת
מחפוד
. בהמשך, נעמוד על עיקרי העובדות של פרשת
אלנסאסרה
ופרשת
קוסטין
ועל חילוקי הדעות שנתגלעו בקרב שופטיו של בית-משפט זה בערעורים שהוגשו כנגד החלטת מוסדות הלשכה באותן פרשות. לאחר מכן, נפרט את טענות הצדדים לפנינו ועל-בסיס כל אלה נפנה לדון בשאלות הטעונות הכרעה בדיון נוסף זה.
המסגרת הנורמטיבית
3. כאמור, המחלוקת המשפטית בעתירות שלפנינו נוגעת בראש ובראשונה לשאלת פרשנותו של סעיף 20(ב) לחוק המרשם הפלילי. סעיף זה נכלל בפרק ד' לחוק שכותרתו "תוצאיהן של התיישנות ומחיקה". כפי שיפורט בהמשך הדברים, בבסיס הסדר ההתיישנות והמחיקה של ההרשעות הקבוע בחוק המרשם הפלילי מונחת התפיסה שככלל אדם שהורשע בפלילים, נשא את עונשו ולא חזר לבצע מעשי עבירה בחלוף פרק הזמן הקבוע בחוק, זכאי לכך שעברו הפלילי יימחק או כי האפשרות להתחשב בעברו הפלילי תהא מוגבלת עקב התיישנות ההרשעה. זאת, במטרה לאפשר לו להשתלב מחדש בחברה ולעסוק במקצועות שנחסמו בפניו בעבר בשל הרשעתו בפלילים. החוק מגדיר, אפוא, שני שלבים בתהליך מירוק עברו הפלילי של אדם והם התיישנות ומחיקה. להלן נעמוד על הוראות-החוק המרכזיות בעניין זה, המהוות את סביבתו החקיקתית הקרובה של סעיף 20(ב) הנ"ל העומד במוקד הדיון הנוסף לפנינו.
4. סעיף 14 לחוק המרשם הפלילי קובע בחלקים הרלוונטיים לדיון בפרשת אלנסאסרה כדלקמן:
|
"
התיישנות
הרשעה
|
14. (א) לא יימסר מידע לפי סעיפים 6 עד 9 אם עברו מיום פסק הדין או ההחלטה התקופות המפורטות להלן (בחוק זה - תקופת ההתיישנות):
(1) אם הוטל מאסר עד שנה אחת - התקופה שהוטלה ועוד שבע שנים.
|