פסק-דין בתיק דמ"ש 8514/09

1.    בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פטורים, וכן לתשלום שכר עבודה, פדיון חופשה ודמי הבראה.

2.    התובע הועסק בנתבעת החל מיום 1.1.08 ועד ליום 15.5.09 כמאבטח בקניון "הבאר" בראשון לציון.

3.    אין חולק כי עבודתו של התובע הסתיימה עקב התפטרותו וזאת לטענתו באופן המזכה אותו בתשלום פיצויי פטורים בהתאם לסעיף 11א לחוק פיצויי פטורים, התשכ"ג - 1963; דהיינו - מחמת נסיבות אשר אינן מאפשרות את המשך העסקתו בנתבעת.

לענין זה העיד התובע בבית-הדין כי במהלך עבודתו הוא לא קיבל תשלום מוגדל בגין עבודה בשעות נוספות - מעבר לתשלום הרגיל של 100% ששולם גם בעבור עבודה בשעות נוספות. כן טען התובע כי היתה הלנה חוזרת ונשנית של שכרו, ששולם דרך קבע ב- 15, 16 לחודש העוקב שלאחר ביצוע העבודה. זאת, באמצעות המחאות שמועדן פרעונן היה ה- 10 לכל חודש עוקב שלאחר החודש שבמהלכו בוצעה העבודה.

4.    עד הנתבעת, מר עוזי כהן אשר העיד בפנינו היום, לא חלק למעשה על טענת התובע, לפיה - הוא לא זוכה בתמורה מוגדלת כמתחייב על-פי החוק בגין עבודה בשעות נוספות ואף לא חלק על כך שתשלום שכרו של התובע נעשה באמצעות המחאות שמועד פרעונן חל ב- 10 לחודש העוקב שלאחר ביצוע העבודה.

זאת, בניגוד לסעיפים 9 ו- 10 ל חוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 הקובעות את המועד בו מחוייב מעביד לשלם שכר לעובדו.

5.    התובע העיד כי הוא התריע על הפרות הוראות החוק כאמור שנמשכו לאורך כל תקופת עבודתו בפני מספר גורמים בנתבעת ובכלל זאת בפני הקב"ט דויד אזולאי, שהיה הממונה הישיר עליו  וכן בפני העד שהעיד בפני בית-הדין, מר עוזי כהן.

6.    כשלעצמנו, לא מצאנו מקום לפקפק בעדות התובע בענין זה, לפיה - הוא התריע שוב ושוב על הלנת שכרו כמו גם על אי תשלום בגין עבודה בשעות נוספות על-פי הדין, אך ללא הועיל.

מעבר לכך יאמר - כי גם העד מר כהן העיד כי התובע פנה אליו מספר פעמים בענין שכרו. דבר המלמד כי התובע לא שקט על שמריו ומכאן שסביר להניח שהוא לא שקט על שמריו, גם ביחס להפרות אליהן התיחס בתביעתו. במיוחד שעה שמדובר בהפרה של הוראות חוק הפוגעת משמעותית בתובע.

 לא למותר לציין, כי בפסיקה נקבע כי במקרים בהם ניתן ללמוד מהנסיבות כי מתן התראה לא תביא לתיקון המצב, הרי שאין להתנות את הזכאות לתשלום פיצויי פטורים במתן התראה כאמור (ראה -  עע 1218/02 Xue Bin - חברת א דורי - חברה לעבודות הנדסיות בע"מ , פד"ע לח 650 (.

אנו סבורות כי הלכה זו כוחה יפה אף לעניינינו נוכח האדישות המתמשכת שהפגינה הנתבעת להוראות החוק וכעולה מן האמור לעיל.

על כך יש להוסיף כי מהראיות שהוצגו בפנינו עולה כי הנתבעת לא הקפידה הקפדה יתרה בכל הנוגע לחובות הרישומיות המוטלות עליה על-פי החוק, כאשר בתלושי השכר אין מצוינים פרטים בנוגע לניצול חופשה וליתרתה ופנקס שכר לא הוצג על-ידי הנתבעת. זאת על אף שטענה כי היא מנהלת פנקס שכזה.

7.    לאור כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי התובע הוכיח כי התקיימו בעניינו הנסיבות אליהן מכוון סעיף 11א לחוק פיצויי פטורים המזכות בתשלום פיצויי פטורים במקרה של התפטרות.

8.    אשר לסכום פיצויי פטורים - הרי שסכום זה מסתכם, בהתאם לאמור בכתב התביעה ובשים לב לתקופת העסקתו של התובע ובהעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעת, בסך של 5,623.5 ש"ח.

9.    אשר לתביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פטורים - הרי שסבורות אנו שיש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי הלנה כאמור. זאת, החל מן המועד בו זכתה הנתבעת לייצוג משפטי ביום 13.4.10.

שכן, לטעמנו, לאור הנסיבות והעובדות שפורטו לעיל (אשר חלקן כאמור לא היה שנוי במחלוקת - הלנת השכר ואי תשלום בגין עבודה בשעות נוספות) היה צריך להיות ברור לנתבעת כי קמה לתובע זכאות לתשלום פיצויי פטורים.

אי לכך, אנו קובעות כי התובע זכאי לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פטורים בסך של 4,000 ש"ח וזאת מעבר להפרשי הצמדה וריבית. בקובענו זאת מביאות אנו בחשבון - מעבר לטעמים שפורטו לעיל - אף את עקרונות המידתיות הנגזרים מחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. עקרונות אשר לאורם נדרש בית הדין לפרש וליישם גם את הוראותיו של חוק הגנת השכר  (ראה - עב 699/00 ביטש נ' אדרוקי).

דהיינו - סבורות אנו כי פיצויי הלנת שכר בשיעור הנ"ל ובנסיבות אלה יש בהם לבטא באופן מידתי, שאינו פוגע מעבר לדרוש בזכות הקניין של הנתבעת, את ההיבט העונשי וההרתעתי הטמון בפיצויי ההלנה.

10.  אשר לתביעה לדמי הבראה ופדיון חופשה - הרי שהנטל להראות ביצוע תשלום בגין אלה כאמור מוטל על הנתבעת, אשר לא עמדה בנטל זה היות והיא לא הציגה לבית-הדין כל אסמכתא המלמדת על התשלום ואף לא אסמכתא המלמדת על ניצול חופשה בפועל ע"י התובע. זאת, להבדיל מהעדרות שאינה מטעם זה של נטילת חופשה בשכר.