בש"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
185509-05
11/09/2006
|
בפני השופט:
שוורץ אהוד
|
| - נגד - |
התובע:
פוקר אליעזר
|
הנתבע:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
|
| פסק-דין |
א.
כללי וטענות הצדדים:
1. נשוא התביעה הינו שטר חוב ע"ס 16,000 ש"ח עליו חתום המבקש כערב יחד עם עוד ערבים אחרים. ביום 15/3/89 נפתח תיק הוצל"פ ע"י המשיב כנגד עושה השטר והערבים לו ובכללם המבקש.
סכום חוב תיק ההוצל"פ נכון להיום 347,260 ש"ח.
2. המבקש טען בתצהיר ההתנגדות לגביו ניתנה רשות להגן, כי לא נדרש במשך 18 שנה לשלם את ערבותו, משכך ולפי סעיף 26 לחוק הערבות מופטר מכל תשלום. כן טען טענות נוספות לעניין ערב יחיד, התיישנות ותחולת סעיף 27 לחוק הערבות, ושנזנחו לאור הסכמה דיונית בין הצדדים כלהלן.
3. בדיון יום 24/1/06 הסכימו הצדדים כי ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ בשנת 89' לא היתה פניה מטעם המשיב אל המבקש ובקשר לעניין נשוא התיק.
נותרה להמשך מחלוקת עובדתית אם לפני פתיחת תיק ההוצל"פ הודע למבקש על חוב בגין ערבותו, המבקש כפר בכך והמשיב ביקש לבדוק העניין וניתנה אפשרות לחקירה בעניין זה בדיון הבא, וככל שתידרש.
כן הסכימו הצדדים כי:
"בשלב זה תינתן למבקש רשות להגן עפ"י התצהיר שיהווה כתב הגנה, כאשר טענת ההגנה של המבקש הנה פרשנות סעיף 26 לחוק הערבות, וכפי שפורש ע"י כב' הנשיא ברק בעניין
רע"א 2443/98 עניין ליברמן. המבקש טוען שמכוח פסיקה זו דין התביעה להדחות, המשיב סבור שיוכל להצביע על "גישות אחרות".
4. בדיון יום 25/4/06 הציג ב"כ המשיב צילום 2 מכתבים מיום 13/6/88 ו-11/12/88 שנשלחו, לטענתו, בקשר לחוב לעושה השטר ולערבים, ומסר כי אין בידו אישור על קבלתם. המבקש טען כי לא קיבל אף הודעה, ולרבות מכתבים אלו, הוסכם והוחלט כי המכתבים מצורפים לתיק במובן של מסמך שנטען ע"י המשיב שנשלח ואין לו אישור לקבלתו, וכי טענת המבקש שלא קבלן. ולעניין המשמעות יטענו הצדדים בסיכומים שהוגשו לפיכך בנקודה זו, והמחלוקת שמצוינת בסעיף 3 לפס"ד לעיל.
5. המבקש טוען בסיכומיו שלא הוכח משלוח המכתבים האמורים ומשכך יש לקבל טענתו שחל בעניין סעיף 26 לחוק הערבות, ושלפי הפרשנות שניתנה לו בפס"ד רע"א
2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט תק על 99(ד), 425. ועקב פער הזמנים העצום, שבין מועד הפסקת תשלומי השטר ע"י העושה (בשנת 1988) ומועד ההודעה למבקש בעניין שהוא 19.12.06 מועד המצאת האזהרה בתיק, לכל המוקדם, נגרם למבקש נזק המגיע לכדי הפטר מלא של ערבותו.
6. המשיב טוען שעפ"י הדין הנהוג לעניין זה, ובטרם תיקון חוק הערבות, לא חלה חובה לשלוח ההודעה לערב, ואולם, למרות זאת, נשלחו שני המכתבים שהציג, אחד בדואר רגיל והשני בדואר רשום. הדבר נעשה משום הגינות ובתום לב, ולכן אין להחיל כלל את הלכת ליברמן.
כן נטען שהמבקש לא טרח ליידע את המשיב לגבי שינוי כתובתו, דבר הפועל לחובתו.
לחילופין, נטען כי גם בהלכת ליברמן אין כדי לפטור את המבקש מחובו כאן, וזאת משום שבסעיף 26 לחוק הערבות נקבע שבהעדר הודעה (לערב) יופטר הערב כדי
הנזק שנגרם לו בשל כך.
נטען כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית כי נגרם לו נזק כתוצאה מכך שלא עודכן ביחס לחוב עושה השטר. נטען שהמבקש כלל לא טען לנזק בתצהירו/עדותו ללא כל פירוט ולו מינימלי בעניין. הן לעניין כוונתו שלו לשלם את החוב, לו היה נדרש ב-1988, ו/או כיצד היה גורם מאז ועד היום לעושה השטר לשלם את החוב. בהעדר תשתית כלשהי בתיק, יש לקבוע לסברת המשיב שלא נגרם כל נזק למבקש.
ב.
הכרעה:
7. כאמור מוסכם שמן פתיחת תיק ההוצל"פ ב-1989 ועד למסירת האזהרה
ב 12.05 לא הודע למבקש על החוב.
המחלוקת הראשונה האם הודע לפני פתיחת התיק למבקש על אי קיום
החיוב ע"י עושה השטר.